משפחה שלמה נמחקה בגלל קן ציפורים: התעלומה שזעזעה את תל אביב

כשהגיע, הוא מצא זירה שלא סיפקה תשובה ברורה למה שהתרחש בה. "אני נכנס לדירה. בחדר השינה של ההורים שוכבים ההורים על המיטה, ובאזור האמבטיה שוכב הבן. כולם מתים. הבית מסודר, נקי. אין סימני פריצה בבית". ואז הוא הבחין בתרופות. "במטבח, על השולחן, היו הרבה תרופות", הוא מספר. "בדקה הראשונה שאתה בזירה אתה אומר: הם לקחו פה את הכדורים ומתו. הם התאבדו. הדבר היחיד שהיה לנו מול העיניים שיכול היה להסביר את זה היה כל מיני חפיסות של כדורים".

זה היה החשד הראשוני, והוא היה מוטעה לחלוטין. "לא יכול להיות שהם התאבדו" ככל שהשעות חלפו, החלו בני משפחה ומכרים לערער על האפשרות שמדובר בהתאבדות משפחתית. הם סיפרו לחוקרים על משפחה נורמטיבית ומבוססת, ללא חובות או משבר חריג שהיה ידוע להם. בני המשפחה ניהלו עד זמן קצר קודם לכן שיחות רגילות, קבעו פגישות ותכננו את המשך חייהם, לרבות חופשה משפחתית.

"אנחנו מתחילים לקבל טלפונים מהמשפחה", מספר נוימן. "אומרים לנו: 'תקשיבו, לא יכול להיות. דיברנו איתם עד יום חמישי בערב, הכול טוב. אין חובות כספיים, הם מתכננים טיול לחו"ל, יש דברים שהם קבעו ליום ראשון'. אתה רואה אנשים עם תוכניות".

"היא כמעט איבדה את ההכרה"

אבל מבחינת החוקרים, גם הדברים האלה עדיין לא פתרו את התעלומה. אדם יכול לתכנן תוכניות ובכל זאת לשים קץ לחייו. מה שהיה חסר הוא ממצא מתוך הזירה שיוביל לכיוון אחר.

אנשי המשטרה הושיבו אותה על כיסא והרימו את רגליה. לאחר שהתאוששה מעט החליט נוימן לפנות אותה מהזירה. אבל הוא לא קשר בין מצבה לבין שלוש הגופות שסביבו. "חשבתי שאולי היא באה ככה מהבית, אולי היא לא מרגישה טוב, אולי הצטננה", הוא משחזר. "באיזשהו מקום אפילו התבאסתי. יש פה שלושה בני משפחה, יש הרבה פעולות חקירה שצריך לעשות, צריך לתחקר שכנים, לטפל בבית משפט ובנתיחות - והיא לא מרגישה טוב".

---

היס נעצר. "מה זאת אומרת היא לא הרגישה טוב?", שאל. נוימן סיפר לו כיצד שובלי החלה לחוש ברע זמן קצר לאחר שנכנסה לדירה, כמעט איבדה את הכרתה ונאלצה להתפנות. היס החל מיד לשאול שאלות אחרות. האם החלונות בדירה היו פתוחים או סגורים? האם פעל בבית מכשיר כלשהו? האם הייתה מערכת חימום שעבדה? נוימן נזכר בחדר השירות הסמוך לאמבטיה. "אני אומר לו: כן, עבד שם הבוילר", הוא מספר. "ראיתי שהוא עובד, וכיוון שידעתי שהם מתים ואנחנו סוגרים את הזירה - כיביתי אותו".

"הם הולכים להיות מורעלים"

החשד של היס השתנה באותו רגע. ייתכן שלא מדובר כלל בהתאבדות. ייתכן שמדובר בהרעלה. הכדורים סיפרו סיפור אחר, נלקחו דגימות דם מגופות בני המשפחה והועברו לבדיקה טוקסיקולוגית. התוצאות הצביעו על הרעלת פחמן חד-חמצני, CO - גז רעיל חסר צבע וריח, שעלול לגרום לכאבי ראש, חולשה, סחרחורת, בלבול ואובדן הכרה.

הגילוי בארובה

והייתה כמובן שובלי. חוקרת בריאה ומנוסה נכנסה למקום שבו מתו שלושה אנשים מסיבה לא ידועה - ובתוך זמן קצר החלה בעצמה להרגיש רע וכמעט איבדה את הכרתה. מה שנראה קודם כחולשה רגעית הפך לפתע לאזהרה שהייתה שם כל הזמן. עכשיו כבר ידעו החוקרים מה הרג את בני משפחת אייל.

אבל עדיין לא ידעו למה. התשובה חיכתה בארובה נוימן חזר לדירה יחד עם היס ואנשי החקירה. הפעם הם הגיעו עם מטרה ברורה: למצוא את מקור ההרעלה. "הוא ישר הולך לחדר השירות של האמבטיה, למקום שבו המכשיר עבד", מספר נוימן. "לוקחים שרפרף קטן, מסתכלים על הארובה שיוצאת החוצה, על הצינור שמוביל לתוך החור בקיר".

שם הם מצאו את התשובה. פתח הארובה היה חסום. בקן של ציפורים. "ציפור שנה אחרי שנה בנתה שם קן", מספר נוימן. "אף אחד לא רואה את זה. זה חור כזה בקומה גבוהה, ומתוך הדירה אתה לא יכול לראות מה קורה שם. במשך השנים היא כל פעם הוסיפה עוד קש, עוד ענף ועוד כמה עלים, ולאט לאט הפתח הלך ונחסם".

באותו סוף שבוע היה מזג האוויר קר וגשום. החלונות והתריסים בבית נסגרו ומערכת החימום פעלה במשך שעות. תוצרי הבעירה, שהיו אמורים להתפנות אל מחוץ לדירה דרך הארובה, לא הצליחו לצאת כנדרש. פחמן חד-חמצני החל להצטבר בבית. בלי ריח. בלי צבע. ובהדרגה. "הם פשוט נשכבו לנוח"

הגילוי בארובה סיפק הסבר גם למצב שבו נמצאו בני המשפחה. לדברי נוימן, ההורים נמצאו על המיטה כשהם לבושים. "הם לא הרגישו טוב", הוא משחזר. "הם חשבו שהם עייפים, אמרו בואו ננוח. אבא ואמא נכנסו לחדר השינה. הם היו עם הבגדים, זרוקים על המיטה. הם פשוט נרדמו, הגז המשיך לחדור והם איבדו את ההכרה".

אסף, לדבריו, הגיע לאזור האמבטיה. "הבן נכנס לאמבטיה לשטוף את הפנים. זה הגיע בהדרגה, הוא נפל ופשוט איבד את ההכרה". בדירה היה גם יצור חי נוסף. החתול המשפחתי. כאשר החוקרים נכנסו לבית הוא נמצא בחיים, במקום גבוה. בדיעבד גם העובדה הזאת הפכה לחלק מהשאלות שניסו החוקרים והמומחים לפתור.

אבל התעלומה המרכזית כבר פוענחה. מה שנראה בבוקר כמו התאבדות משפחתית התברר כאסון שנגרם מהרעלת פחמן חד-חמצני. אלא שכאן התחילה שאלה חדשה. האם אפשר היה למנוע את מותם? החקירה עוברת לפזגז לאחר שהתבררה סיבת המוות החלה המשטרה לבדוק את מערכת הגז, את הבדיקות שנערכו בה ואת אחריות הגורמים שהיו אמורים לוודא את בטיחותה.

כחודש לאחר האסון המליצו חוקרי המשטרה להעמיד לדין את מנכ"ל פזגז ו-11 עובדים ובעלי תפקידים בחברה בחשד לגרימת מוות ברשלנות. החשדות נגעו, בין היתר, לבדיקת תקינות מערכת ההסקה, לפיקוח ולבקרה עליה ולהדרכת הגורמים שעסקו בתחום. ההליך המשפטי נמשך שנים. בסופו של דבר לא הועמדו מנהלי החברה לדין. במסגרת הסדר עם הפרקליטות הודו חברות מקבוצת פזגז בגרימת מותם של בני משפחת אייל ברשלנות.

במסגרת ההליך נדרשו גם צעדים שנועדו להגביר את הבטיחות במערכות חימום מהסוג שהיה בדירת המשפחה. אבל ההכרעה המשפטית הגיעה רק שנים לאחר אותו בוקר ברמת אביב.

שש שנים אחרי האסון

כך, שש שנים לאחר ששלוש גופות נמצאו בדירה ברמת אביב, נסגר גם אחד המעגלים המשפטיים המרכזיים של הפרשה. מה שהחל בחשד להתאבדות משפחתית הסתיים בהרשעת חברות מקבוצת פזגז בגרימת מוות ברשלנות, בקנס של מאות אלפי שקלים ובהליך אזרחי שהסתיים בפיצויים של מיליוני שקלים לקרובי המשפחה. "אמרתי לה: אסנת, את בספר"

יותר משני עשורים חלפו מאז אותו בוקר. אבי נוימן, שהיה אז רפ"ק וראש מחלק פשעים במרחב ירקון והתקדם בהמשך לדרגת תנ"צ, עדיין זוכר את הזירה כמעט פרט אחר פרט. את ההורים על המיטה. את אסף. את התרופות במטבח. את הטלפונים מבני המשפחה. את מערכת החימום. את החתול שנמצא בחיים ואת קן הציפורים בארובה.

---

אבל בעיקר הוא זוכר את החוקרת שהייתה לצדו. אסנת שובלי. "האירוע הזה לא יוצא לי מהראש", הוא אומר. "לא מזמן נפגשתי עם אסנת ואמרתי לה: 'אסנת, את בספר'". יש לכך סיבה. שובלי נכנסה לדירה כחוקרת. היא הייתה אמורה לסייע לנוימן ולצוות להבין כיצד מתו שלושה בני משפחה. אלא שבתוך דקות היא עצמה החלה להתמוטט. באותו רגע איש מהנוכחים לא הבין שהיא נחשפת לאותו גורם קטלני שכבר גבה את חייהם של שלושת בני משפחת אייל.

"אני מכיר אותה", אומר נוימן. "חוקרת טובה, קשוחה. היא באה איתי לאירועים. פתאום היא לא מרגישה טוב, כמעט מאבדת את ההכרה, עד כדי כך שנאלצתי לפנות אותה". רק כאשר הגיע לאבו כביר וסיפר על כך להיס, התברר עד כמה הפרט הזה משמעותי. "כשסיפרתי את זה להיס, הוא אומר לי: 'מה זאת אומרת החוקרת לא הרגישה טוב?'. ואז הוא מתחיל לשאול אותי על החלונות, על המכשירים, אם משהו עבד בדירה. אני אומר לו שכן". מכאן הדרך לפתרון הייתה קצרה. בדיקות הדם הצביעו על ההרעלה. החוקרים חזרו לדירה. הארובה נבדקה. והקן התגלה. שרשרת של פרטים קטנים, שחלקם נראו בזמן אמת חסרי חשיבות, התחברה לתמונה אחת: התרופות על השולחן, החוקרת שהרגישה רע, מערכת החימום שפעלה והפתח החסום שאיש מבני הבית לא יכול היה לראות.

"משפחה רגילה, עם תוכניות ועם חיים"

דווקא הפרט הקטן ביותר בזירה התברר בסופו של דבר כקטלני ביותר. ענפים, קש ועלים הצטברו במשך הזמן במקום נסתר מעיני בני הבית. פתח הארובה הלך ונחסם. מערכת החימום המשיכה לפעול, והגז חסר הצבע והריח הצטבר בדירה. שלושה בני משפחה מתו.

וחוקרת שנכנסה לבית כדי לברר מה אירע להם כמעט איבדה שם את הכרתה בעצמה. באותו בוקר חשב נוימן שיש לו חוקרת שאינה מרגישה טוב. כמה שעות מאוחר יותר התברר שאסנת שובלי הייתה בעצמה אחד הרמזים החשובים ביותר לפענוח. היא נכנסה לדירה כדי לעזור לפתור את תעלומת מותם של שלושה אנשים. ובלי לדעת זאת, כמעט הפכה לקורבן הרביעי - ובאותה נשימה סייעה לפצח את התעלומה.