"דיגר": בלי לקפוץ ממטוסים - פתאום נזכרנו שטום קרוז יודע לשחק

במשך חלקים נרחבים מהסרט, כמעט שכחתי שאני צופה בטום קרוז. שעתיים תמימות ישבתי מול מסך הקולנוע וצפיתי ב"דיגר", סרטו החדש של הבמאי המוערך אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("בירדמן", "האיש שנולד מחדש"). בארה"ב הסרט כבר סומן כמועמד לקראת עונת האוסקרים הקרובה ולא ברור אם בצדק. אבל דבר אחד ברור: גם אם לא יזכה באף פסלון מוזהב, איניאריטו צריך לקבל פרס מיוחד מהאקדמיה, בקטגוריית "סרט שבו טום קרוז שוכח את עצמו". קרוז נכנס לנעליו של איל נפט אמריקאי בעל הכינוי דיגר, שמגלה שקידוח של החברה שלו בגרינלנד יצר קרחון עצום שעושה את דרכו לעבר אירופה ומאיים להרוג מאות אלפי אנשים. תוך שהוא יוצר קשר עם נשיא ארה"ב (ג'ון גודמן) ושלל דמויות ביזאריות ומוגזמות, דיגר מנסה בעיקר להתמודד עם האסון האמיתי שפקד אותו - הנזק התדמיתי שייגרם לו ולחברה שלו. הקבינט שמתכנס בעקבות האירוע עסוק בעיקר בסיעור מוחות כיצד להסיר מהממשל את האשמה, וחבריו מתלבטים אם בכלל ליידע את העולם במה שקרה.