כשמנסים להבין מה הקשר בין מיזם להכנת ג'חנון בניו יורק לבין הקמת כפר נופש בזנזיבר, קצת קשה למצוא את החוט המקשר עד שפוגשים את אפרת יודוביץ' ("אישה ללא גיל", כהגדרתה). ליודוביץ', רואת חשבון מתל אביב, אין רגע דל. יש לה אין ספור רעיונות בראש, קשרים רבים, וכמעט בכל רגע נתון תמצאו אותה במטוס בדרכה לאיזה יעד אחר. בשנה וחצי האחרונות היא החליטה להתמקד ב־go to market. "אני פותחת לחברות ולסטארט־אפים צירים בעולם. פותרת בעיות", היא אומרת ומבהירה לי ש"אחת על אחת", המצב שבו אנו מנהלות את הראיון, הוא יוצא דופן מבחינתה, שכן בשגרה היא לרוב מנהלת פגישות עסקיות במקביל עם כמה אנשים.
יודוביץ', מצטיינת סדרתית שלימודיה ועבודתה גרמו לה לרשום ברזומה פרקים מסביב לעולם – מסין, דרך מדריד ועד לניו יורק, היא בעלת תואר, בעלת תואר ראשון בחשבונאות, כלכלה וניהול ותואר שני במנהל עסקים, עבדה בעברה בפירמת ראיית חשבון ארנסט אנד יאנג ("עסקתי שם בביקורת חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה בתל אביב"); בפירמת ייעוץ וראיית חשבון דלויט ("הקמתי מחלקת פיתוח עסקי"); ובחברת פלייטק ("גם שם עסקתי בפיתוח עסקי וחדשנות").
במהלך הקורונה, עת צצו הזדמנויות בתחום הנדל"ן, חברה לשותף שהחל לפתח מערכת תקשורת ליזמי נדל"ן. "גייסנו מיליון וחצי דולר, אבל בסוף אני והשותף לא הסתדרנו וזה התפרק", היא אומרת. "הכסף של המשקיעים נשרף ואני מאוד כאובה על זה. למדתי מכך לבחור טוב את השותפים ולא להיות עם אנשים שמכבים לך את האור בחדר, אלא עם כאלה שמוציאים את הטוב ממך".
יודוביץ' ממשיכה לתאר את מאורעות התקופה ההיא: "באותה עת, כמעט במקביל, גם הזוגיות בחיים שלי נכשלה והחלטתי לנסוע ליוון. ביליתי שלושה חודשים בקיץ באי יווני והתחלתי לחשוב מה בא לי לעשות. אחד המיזמים שעלו לי בראש זו מכונה לאיסוף שקיות ניילון. חשבתי שזה לא הגיוני שיש כל כך הרבה שקיות ניילון ולא אוספים אותן. הרעיון היה מודל עסקי B2G - Business to Government, להציב ברחובות הערים מכונות שיעודדו אנשים לדחוף לתוכן שקיות ניילון ובמקביל להוציא כפכפים מהמכונה. למשל, את מכניסה 50 שקיות למכונה, לוחצת על מידה ומקבלת כפכפים שהם עצמם עשויים משקיות. זו יזמות ממש בתחילת הדרך. אני כרגע מדברת עם עיריות, בודקת אם ירצו להזמין, נמצאת בשלב של מחקר שוק".
בימים אלה, כאמור, יודוביץ' עוסקת גם במתן ייעוץ לחברות ולמיזמים שונים. במקביל היא גם משמשת כמרצה אורחת בכמה אוניברסיטאות בעולם בנושא נטוורקינג, ומלמדת "How to talk with strangers".
"לקחתי את כל הניסיון מהשנים שצברתי כשכירה וכיזמית, את כל האהבה שלי לבני האדם, את הנטוורקינג המאוד מסיבי גם מהלימודים גם מהקריירה והחלטתי לנתב אותם לטובת ייעוץ לעסקים. לסייע להם לפתוח דלתות ולהיכנס מהארובה", היא אומרת.
"אני יושבת עם חברות, עם סטראט־אפים, מבינה איפה הם נמצאים, איפה היו רוצים להיות, ואז למעשה חושבת מהו השוק הנכון לצאת אליו אחרי ישראל, או אולי בכלל השוק הישראלי לא מעניין וישר עדיף להתחיל עם השוק הבינלאומי. מחליטה מהי הדרך הכי נכונה לעשות זאת, אם באמצעות שותף מקומי, באמצעות בניית אופרציה מקומית, או אולי בהשתלטות על עסק קטן מקומי, ועוד.
"המודל שלי הוא שאני מביאה את הקשרים, היכולות, הניסיון, ההשכלה, תמורת אחוז מהחברה ותמורת ריטיינר. אני בעיקר מעורבת כרגע בסטראט־אפים בעולמות הקרובים ללבי, עולם האירוח והאוכל, אבל לא רק. עכשיו למשל אני עוזרת לחברת קוסמטיקה ישראלית גדולה שרוצה לעשות את הקפיצה הבאה וצריכה לחשוב על אסטרטגיה כדי להיות מעניינת גם עבור השוק הבינלאומי. לאחרונה גם לקחתי לשוק האנגלי מיזם בתחום כלכלת הגיג".
"הדבר החשוב זה למצוא בעיה, כלומר שתהיה בעיה. לאנשים הרבה פעמים יש רעיון מבריק, אבל אין בעיה שהם באמת מנסים לפתור. אז תמצאו בעיה אמיתית שמעצבנת, תנסו לפתור אותה, ותראו איזה פתרונות קיימים. אם אין מתחרים, סימן שאין בעיה, ואז לא עושים את זה. חייבים שיהיו לך מתחרים. ככל שיש יותר מתחרים, זה אומר שהבעיה יותר מעצבנת. כאמור, צריך למצוא איזה פתרונות קיימים לבעיה ולהבין למה הפתרון שלך שונה ויותר טוב מהפתרונות המוצעים. חשוב גם להבין מה גודל השוק, כי אם הבעיה נוגעת לשוק קטן מדי, כנראה לא שווה לבזבז את הזמן לפתור אותה".
לדבריה, יש הרבה אתגרים בלהיות יזם. "זה פתאום לקחת הימור על החיים שלך, בעוד רובנו מורכב מאנשים שאוהבים יציבות. ליזמות יש הרבה יתרונות ברמת הריגוש, אבל אתה מאבד הרבה דברים אחרים בדרך. למרות הכישלונות שהיו לי, אני כל פעם עולה מחדש על רכבת ההרים הזאת. דבר נוסף שהבנתי מניסיוני הוא שחובה שותף בסטארט־אפ, סביבה תומכת. זה קצת מקל נפשית כשיש מישהו לצדך, שגם במצב שאתה מקבל יותר מדי לא, יש מישהו שיגיד לך בוא ננשום, הכל בסדר, מחר נקבל כן. כמו כן, צריך כמובן התמדה וסבלנות לצד היכולת להשתנות ולהתאים עצמך למה שקורה במציאות".
המצב הפוליטי־חברתי השורר כיום בארץ, אומרת יודוביץ', "מאוד משפיע, יש פחות מיזמים. להיות יזם זה כאמור המון חוסר ודאות, ועכשיו תוסיפי את חוסר הוודאות והיציבות במדינה. אתה מפחד מה יהיה על החיים שלך, אז עכשיו תיקח סיכון ותקים סטראט־אפ? יש פחות יזמים היום בגלל חוסר הוודאות. רואים זאת גם בצד השני, של המשקיעים, שגם אנשים שיש להם הרבה כסף מפחדים, יושבים על הכסף, ועדיין מחכים להבין מה קורה".
במקביל לליווי חברות החלה יודוביץ' לכתוב סדרה על סטארט־אפ ניישן, "ROTCHILD BLVD", היא קוראת לזה. "אני כותבת לא רק על הניצחונות ולחיות בגבוה, אלא גם על יזמים שהולכים לאירועים ולכנסים כדי לאכול בחינם, על משקיעים ומשקיעות שמתנים כל מיני דברים. יש גם הרבה מאכערים שמבטחים לחבר לך כל מיני משקיעים, הרבה מאכערים שרוכבים על גב היזמים ונותנים להם תקוות שווא שיכולים לפתוח להם דלתות בכל מיני מקומות. מה שנקרא כל הסודות מאחורי הקלעים בלי ההתייפייפות".
התרעות פיקוד העורף