קורלנד: "אנחנו חיים בעידן של ריבוי אינפורמציה, והרבה יותר קשה לבלוט. אני יכול לצלם את אותו סרט כמעט בכל תקציב אפשרי, אבל בסופו של דבר אם התסריט לא יהיה טוב והבימוי לא יהיה טוב, זה לא משנה באיזו מצלמה אני מצלם אותו. אני רואה את זה בכל תחום: אם יש משהו טוב, לא צריך הרבה כסף כדי להפיק אותו".
גרינשפן: "התקציב הוא לא מה שיגרום לקהל הרחב לראות את זה, בסוף צוות הפיצוח הקריאטיבי הוא זה שעושה את העבודה".
צוות לעניין
קורלנד וגרינשפן הכירו בצבא, ובשנת 2009 פתחו את חברת ההפקות גרין פרודקשנס במטרה אחת: להיות בינלאומיים לא רק בתחום הקולנוע, אלא גם בתחומי הטלוויזיה והפרסום. את מספר ההפקות שחולשות על שלל תחומים - בין שבתחום הקולנוע, כגון "לשחרר את שולי" ו"ערוץ הכיבוד", כמעט בכל פרסומת שנייה שאנו רואים בטלוויזיה או בחוד החנית הפרסומי של סמסונג, אמזון ואפילו חברות טק מצליחות, כמו מאנדיי ופלייטיקה - הם כבר לא סופרים.
גרינשפן: "אותי תמיד שואלים מה חשוב לי יותר או איך אנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה דברים, אז מה שהכי חשוב לנו הוא האנשים שאנחנו עובדים איתם. אנחנו מקדישים המון זמן לבחירת הצוות, וזאת הסיבה שכמעט כל מי שעובד איתנו כרגע היה איתנו ממש מההתחלה. אנחנו עובדים גם עם טאלנטים מקומיים בכל טריטוריה כדי לייצר תוכן שעובד ברמה הבינלאומית, וזה היה הפוקוס שלנו מתחילת הדרך. אבל בסוף הכל מתקשר לדמויות שמנהלות אצלנו את כל אחת מהמחלקות".
קורלנד: "לפני חמש שנים וחצי הרגשנו שהגענו למעין תקרת זכוכית בישראל והתחלנו לעשות מחקרי עומק, לראות איפה יש השקעות ממשלתיות חזקות וגם תוכן איכותי. גילינו, למשל, שבניו זילנד יש כאלה, ומדובר גם במקום שמגיעים אליו ממקומות שונים בעולם לצלם בו. הגלובליות הזאת סקרנה אותנו מהיום הראשון, ותמיד חשבנו כך. לדוגמה, החבירה של לורנס פישבורן ממטריקס ופלייטיקה לקמפיין. תמיד הפיל בחדר היה לדבר בשפה שמתאימה גם לקהל האמריקאי וגם לקהל האירופי".
הסוד של החברה, לדבריהם, טמון בכך שהם מסרבים להיות ביצועיסטים. "אנחנו מקבלים תסריט ממשרד פרסום, אבל לא מעוניינים להיות הביצועיסטים שלו, אלא לקחת את התסריט בקובץ ולהפוך אותו לקריאטיבי הרבה יותר", מסביר קורלנד על שיטת העבודה. "זה מוכיח את עצמו בכל פרויקט שאנחנו עושים. אנחנו עוברים עם כל לקוח תהליך קריאטיבי, לכן התוצר הוא טוב. הרי אנשים שעבדו על זה לקחו אותו מעבר למה שהיה כתוב בקובץ".
קורונה קצרה
תקופת הקורונה נתנה להם בום קטן, שנמשך רק שבוע. "הוצאנו את העובדים לחל"ת, ושבוע אחר כך החזרנו אותם", אומר קורלנד. "ידענו שאנחנו לוקחים פה סיכון, אבל הבנו שאנחנו רוצים לשמור על הצוות שלנו ועל ההון האנושי שלנו. והיינו באמת בין חברות ההפקה היחידות שהמשיכו לצלם". המשרד שהוקם בעבר מחדר אחד קטן הפך לשני סניפים, שהמקומי שבו חולש על פני 600 מ"ר בגבעתיים ממש ליד סביח עובד. לצד 700 פרילנסרים המועסקים מדי חודש בחברה, בגרין מעסיקים 42 אנשי צוות קבועים הן בישראל והן באוסטרליה.
גרינשפן: "אנחנו נותנים קונטרה זה לזה מבחינה עסקית, כל הזמן מעודכנים בפרויקטים ואפילו משתפים פעולה. לפעמים הצוותים מתערבבים ומנסים להתניע פה פרויקט שלא מצליח בארץ ולהפך. הרבה פעמים אנחנו נותנים לצוות אוסטרלי או ישראלי לבדוק את הפרויקטים שהצד השני עושה כדי לתת אינדיקציה מדויקת ומהודקת יותר. למשל, אנחנו עובדים כאן כרגע על קמפיין של אמזון, והצוות הישראלי נותן אינפוטים מהצד השני".
קורלנד: "אנחנו מקפידים על שיחה שבועית בת שעתיים וחצי, שנועדת לא רק לעניינים שוטפים, אלא גם להפריה הדדית. חשוב לנו בכל רגע נתון לדעת מה קורה בצד השני הן מבחינת תוכן פרויקטים והן מבחינה כספית".
גרינשפן: "אחד הדברים שאנחנו עושים שנים הוא לקיים מעין ישיבות פלייליסט, ממש כמו שעושים בגלגלת. לפני שאנחנו לוקחים פרויקטים, אנחנו מייצרים שולחן עגול וירטואלי, מקבלים פידבקים מאנשים מכל מיני טריטוריות ועושים סיעור מוחות על מה שאנחנו מאמינים בו, על מה החלום הוורוד שלנו ואיך לוקחים רעיון מנקודה אחת אל עבר החלום הוורוד. פעם הישיבות האלו היו מנוהלות על ידינו, אבל היום הן גם קורות בלעדינו באמצעות הצוות שלנו".
קורלנד: "לפעמים אני בוכה ולפעמים הוא. זה עסק גדול. ואני חושב שכדי שכל עסק יצליח, צריך אמביציה, עבודה קשה ותעצומות נפש. אין עסק קל ובעיקר לא בתחום שלנו. אם אני מדבר על התחום המסחרי, לקוחות בכל העולם יכולים להיות תובעניים, ובתחום הקולנוע גם כן. בכל מקום שהולכים אליו צריך לגייס כסף".
גרינשפן: "זאת גם עבודה מסביב לשעון בכל מקום. צריך למצוא כל הזמן את הדרך שבה דברים יכולים לקרות בצורה המיטבית".
גרינשפן: "אנחנו משתדלים שהתוכן המגוון שלנו יהיה כזה שנוגע לנו באיזשהו מקום, משהו שחשוב לנו לספר ולומר לעולם".
התרעות פיקוד העורף