הידעתם שמשנות ה־50, זמן כהונתה של שרת העבודה דאז גולדה מאיר, לא השתנו דיני העבודה בישראל? אולי כדאי לקחת עוד נשימה בתוך המשפט הזה, ולחזור לימינו, לשנת 2023, שבה לא רק החיים שלנו נראים לחלוטין אחרת, אלא גם עולם העבודה. מכאן עולה השאלה, מדוע דיני עבודה מיושנים שפוגעים בכלכלה הישראלית לא מצליחים לעלות על סדר היום של המחוקקים בממשלות השונות לאורך העשורים האחרונים?
ושאלת השאלות: האם הממשלה הנוכחית היא זו שתוציא את שוק העבודה מהפלונטר המשפטי? יש לנו ספוילר קטן לתשובה על כך: סביר להניח שלא.
מדוע חשובה רפורמה בחוקים המסדירים את שוק העבודה בישראל? קודם כל, חוקי העבודה המיושנים שכאמור נחקקו אי־שם בשנות ה־50, בין היתר בנושאי שכר, חוק עבודת נשים, שעות עבודה ומנוחה, מחלה, חופשה ועוד, אינם רלוונטיים לשוק העבודה המודרני ופוגעים הן ביכולת של המעסיקים להתנהל מול העובדים והן ביכולת של העובדים למצות את מלוא זכויותיהם. בנוסף, החוקים הקיימים מתייחסים לשני מודלים עיקריים של עבודה: שכיר ועצמאי, ומתעלמים או ליתר דיוק, מקשים על חדירה של מודלים עדכניים וגמישים של עבודה שנפוצים בעולם לשוק הישראלי.
תדע כל אם
"אנחנו מדברים על כך המון, והפלונטר הפוליטי שאנחנו נמצאים בו בשנים האחרונות רק מעצים את הבעיה בתחום שנזנח לאורך השנים" אומרת עו"ד הלית שמחוני, שותפה וראש מחלקת דיני עבודה במשרד עוה"ד AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'. "זה תחום שמעולם לא פתח מהדורות חדשות, אבל יש לו השפעה ישירה וגדולה בהרבה על חיי היום יום של כל אחד מאיתנו, בין אם אנחנו בהייטק ובין אם אנחנו בלואו טק". שמחוני מציינת כי חוקי עבודה מרכזיים רבים שאנחנו מתנהלים לפיהם הן כעובדים והן כמעסיקים נחקקו בשנים הראשונות אחרי הקמת המדינה. "חוק שעות עבודת נשים, חוק שעות עבודה ומחלה. תארי לעצמך שאין שינוי בחוקים הללו מאז ועד היום, ואנחנו פועלים לפי חוקים שהיו נכונים לתקופה של לפני 60 שנה".
מה הכי קריטי בעינייך?
"אם נסתכל למשל, על חוק עבודת נשים, זה החוק הראשון בעיניי שצריך לעבור שינוי, אפילו קודם כל בשמו. בדברי ההסבר של החוק נאמר כי מטרתו לאפשר את כניסת הנשים לעולם העבודה, בעוד שכיום אנחנו צריכים חוק שיאפשר לנו לפרוץ את תקרת הזכוכית. חוק עבודת נשים מדבר על כך שצריך לאפשר לאם לשלב בין היותה אם לבין העבודה, היום אנחנו נמצאים בעולם אחר שמדבר על שוויון, על זכויות בין אב לאם, מה שאנחנו מבקשים כיום הוא לשנות את חוק עבודת הנשים לחוק הורות".
גם חופשת הלידה הוא חוק שמנסה לעבור כמה תיקונים בשנים האחרונות, ותמיד נופל בין הכיסאות (בחודש מאי 2022 הכריזו שר האוצר ליברמן ושרת התחבורה מיכאלי על תוכנית לקדם חופשת לידה לאב בתשלום מלא שלא על חשבון האם - תוכנית שירדה לטמיון גם היא עם פיזור הכנסת).
"הכותרת בקשר לחופשת הלידה השתנתה, וגם כאן אנחנו מדברים על זכויות הוריות. שזה אומר, שלא רק נשים, אלא גם גברים יוכלו לעשות שימוש ב'שעת הנקה' ולצאת שעה מוקדם יותר. חוק עבודת נשים במתכונתו הנוכחית מנציח את הפער בין נשים לגברים ולא מאפשר שוויון אמיתי. למשל, אנחנו רואים עדיין במקומות עבודה כשעובדים גברים רוצים לצאת מוקדם יותר למעסיקים קשה עם זה, בעוד לנשים יותר נוח כי הן ב'משרת אם'. אגב, אין בחוק מונח כזה 'משרת אם'. ולכן אם ניקח את החוק ונהפוך אותו ל'זכויות הוריות' ונאפשר לגברים זכויות בגידול הילדים, המעסיקים בסופו של דבר יכירו בזה שאם אותו אבא בא לבקש לצאת פעמיים בשבוע לילדים, גם אותה אמא יכולה להישאר ולהמשיך לעבוד שעות רבות יותר".
בין עבודה לחלטורה
מעסיקים רבים מנסים להטמיע שינויים משל עצמם כדי לאפשר גמישות ניהולית ותפעולית, ולא פעם הם נאלצים לערוך הסכמים והסדרים מורכבים, ובכך למצוא את עצמם חשופים לתביעות. היכן זה עשוי לקרות בדרך כלל? תחום נוסף שבו עולם התעסוקה השתנה בשנים האחרונות הוא התפתחות "כלכלת החלטורה": צורת העסקה שבה פלטפורמות שונות כמו Wolt ,Ube וכדומה מאפשרות למבצע העבודה להחליט בעצמו על שעות, היקף וימי עבודתו, כשפורמלית, מבצע העבודה אינו "עובד", אלא "פרילנסר". לטענת עו"ד שמחוני, העולם המערבי כולו מתחבט בשאלה כיצד להתייחס לצורת העסקה זו והאם יש לקבוע כי מדובר בעובדים שכירים או בפרילנסרים, ורק החודש הוגשה הצעת חוק של משרד העבודה האמריקאי שמבקשת לקבוע כי מבצעי העבודה במסגרת הפלטפורמות השונות הללו הינם עובדים שכירים ולא פרילנסרים.
ומה המצב בישראל?
"העולם המערבי כולו מתחבט בשאלה הזאת וגם אצלנו ניתן פסק דין של בית הדין לעבודה, לאחר שהוגשה קובלנה ייצוגית כנגד וולט, כך שהעובדים לא ייחשבו כשליחים עצמאים, אלא כעובדים של החברה. ויש גם פרילנסרים - בית הדין לעבודה בעצם לא מכיר בצורת ההתקשרות עם פרילנסר", מוסיפה שמחוני ומסבירה כי בית הדין לעבודה קובע בסופו של יום שהוא היה עובד של החברה.
"אנחנו עורכי הדין נתקלים בבקשות חוזרות ונשנות של עובדים או של המעסיק שלהם להיות פרילנסרים ולאפשר לעצמם את הגמישות בעבודה ואת הגמישות בצורת המיסוי. בית הדין לעבודה לא מכיר בזה אף שזה חזר ועלה בכמה פסקי דין ולאו דווקא של עובדים זוטרים, אלא גם עובדים בכירים יותר שמבקשים את צורת ההתקשרות הזאת. אנחנו בעצם לא יכולים לאשר את זה כי בית הדין לעבודה לא מכיר בגמישות הזאת של עובדים לקבוע איך הם יתקשרו עם המעסיק שלהם".
ואם מקום העבודה מתגמש, זה בעייתי?
"זה בעייתי לגבי חוק שעות עבודה ומנוחה למשל, בסוף החוק מתייחס לשעות ברמה היומית. אם יצאת בצהריים ויום למחרת תישארי עד הלילה, מבחינת המעסיק שלך, החוק מסתכל על היום שנשארת מאוחר ומשלם לך שעות נוספות, אבל אין למעסיקים גמישות כי הם תלויים בכללים מאוד נוקשים. כל חוקי העבודה של שנות ה־50 מתייחסים לעולם עבודה שבו העובד הוא המוחלש והמעסיק הוא החזק יותר, בעוד היום יש תזוזה של מטוטלת גם לטובת העובדים וגם לטובת אלה שדורשים יותר גמישות בין חיי בית ועבודה".
מס נוודים
ד"ר אבי שניידר, חוקר ארגונים ושוק העבודה בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל טוען כי הגמישות בעבודה והסדרת "כלכלת החלטורה" מהווים רק שתי דוגמאות לקיפאון שבכל תחומי חקיקת העבודה בישראל. "אבל בואי ניקח דוגמה אחת פשוטה, נוודים דיגיטליים ותשלום מסים, אנחנו יודעים מהם נוודים דיגיטליים, והחקיקה מתייחסת לפי המקום שבו אתה שוהה. בעניין מסים, אם את שוהה במקום מספיק זמן. גם שאלות כמו ביטוח רפואי, למשל. גם הצורך בהפרשת פנסיה. עובד בישראל - החברה מחויבת לתת לו זכויות סוציאליות. אם אתה מדלג בין מקומות בעולם, אז לפי מה, ואילו זכויות וחובות צריך לתת להם?"
ד"ר שניידר מציין כי לא רק ששום דבר לא נעשה בנושא, אלא שבינתיים השוק הספיק לעבור שתי מהפכות גדולות שאיש לא נתן עליהן את הדעת. "המהפכה הראשונה הייתה מהפכת מיקור החוץ והמהפכה השנייה היא מהפכת מיקור ההמונים, והמעבר לכלכלה שיתופית. אין חקיקה ראויה שמתייחסת למיקור החוץ ואין חקיקה ראויה שמתייחסת למיקור ההמונים. מה שגורם לכל מיני תופעות מוזרות בשוק העבודה למשל, תחלופת מקום העבודה".
כלומר, שאנחנו לא נשארים 50 שנה באותו מקום עבודה.
"עובדים קיבלו זכאות לזכויות סוציאליות החל מהחודש התשיעי להעסקתם, אבל אני מדבר על ענפים מסוימים שממוצע התעסוקה בהם הוא תשעה חודשים, נניח ענפי שירות ומלונאות. כל פרקי הזמן של התעסוקה התקצרו, ובכלל אם פעם היו אנשים עובדים בשוק העבודה כמו שאמרת 50־60 שנה, היום אנשים עובדים במקום עבודה שנתיים ונחשבים ותיקים. כל הצבירה של חלק גדול מהתנאים הסוציאליים המחויבים בחוק ניתנים רק אחרי תקופה שרוב האנשים כבר לא עובדים בה".
שניידר פרסם לאחרונה מחקר שמראה כי במקרים רבים פרילנסריות היא משרת האם החדשה. "זה קורה בלית ברירה", הוא מסביר. "ראינו קורלציה בין שנת לידת התינוק לבין שנת פתיחת העסק. ערכנו מחקר וגילינו בצער רב שכל התחלואים הישנים של שוק העבודה הישן התגלגלו לתוך עולם הפרילנס החדש. אין שום חוקים למשל, של הגנה מגדרית בעולם הפרילנסרים".
מה זאת אומרת?
"אם בחוקי העבודה הישנים יש חוקים של הגנה מגדרית, לצורך העניין שכר שווה. אין הגדרה של שכר שווה בין פרילנסר גבר לפרילנסר אישה, ואנחנו רואים שבסוף נשים מרוויחות פחות במה שאנחנו מגדירים מקצועות צווארון ורוד, הרבה נשים שעובדות במשרות כאלה כדי להקדיש זמן לטיפול בילדים, כל מה שהוא "משרת אם", אבל בתוך מבנה תעסוקתי חדש. זה לא שבאמת הצליחו לייצר שוויון מגדרי, אבל יש בתוך שוק העבודה הממוסד 'כאילו' חקיקה שמעגנת מטרה זו. בשוק העבודה של היזמים הקטנים אין חקיקה כזאת וכל התחלואים הישנים עברו לשם".
לעסקים הרבה יותר נוח להעסיק בתור פרילנס, שיש להם פחות זכויות.
"מה שאנחנו רואים בחוקי העבודה בעשור האחרון הוא אינסוף דברים שהיו אנקדוטיים ועברו מהעולם, חלקם נשארו או הגיעו חדשים והחקיקה אפילו לא התחילה לחשוב עליהם. נניח, חשבת על כך שיש תופעה שנקראת אנשים שעובדים ביותר מעבודה אחת? עורך דין שהוא גם מדריך אופניים, צלם שהוא גם שף. ואז אתה מתחיל לשאול רגע, לפי איזה מפתחות אנחנו מדברים איתו מבחינת תנאים? אלו דברים שאנחנו בכלל לא מתייחסים אליהם. אבל התחום הקריטי ביותר בעיניי הוא עולם הפרילנסרים בואכה הכלכלה המשתפת, מדובר באזור שיש בו אינסוף מודלים של העסקה שקשה להגדיר, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה משפטית".
זו תופעה ישראלית בלבד?
"השיח הזה אצלנו מתנהל סביב וולט, אבל את מבינה שבמקומות שונים בעולם יש הרבה מאוד סוגים של כלכלת שיתוף גם אובר ודברים אחרים, ואולי חצי נחמה זו לא רק הבעיה שלנו בעניינים הללו. אדם שמשכיר דירה באייר בי אנד בי לא דינו כשליח של וולט, אף ששניהם מתפרנסים דרך כלכלת שיתוף. ויש איזה מפתח שמגדיר את כל הסוגיה הזאת, וזו עשייה מורכבת שצריך לעשות, להגדיר סוגים שונים של הכלכלה המשותפת"