כחמישים ק"מ צפונית ללונדון יש שדה תעופה קטן ששמו לוטון. יש בו מסלול אחד קצר יחסית והוא פרטי. הוא מאכלס בשעה כמות תנועות שלא נראית בנתב"ג בחצי יום, ולא מפסיקים לבנות בו עמדות חנייה. ניחשתם נכון, הוא לא היחיד. לונדון, כמו ערים מרכזיות אחרות, מוקפת שדות תעופה: אלו המרכזיים והגדולים קרובים יותר למרכזי הערים, יקרים יותר לנוסע וסובלים לא אחת מעומס תעבורה, ואילו השדות האזוריים מחוברים אל המרכז בתחבורה ציבורית יעילה ובדרך כלל נוחים יותר לנוסע בהיבטי חנייה, שירות ודיוק מבצעי. שני הסוגים מתחרים באדיקות זה בזה.
מטוס שנוחת מכניס לא מעט כסף. קיבולת התנועה האווירית היא מקור הכנסה למדינה המארחת, לחברות התעופה והכי חשוב - לרווחת הנוסעים. בלוטון אף אחד לא שובת. ממריאים ונוחתים בכל שעות היממה, וממוצע זמן החנייה הקרקעי למטוס הוא בין הנמוכים באירופה - זה עסק מכניס ונוח לנוסע שיגיע ממנו ללונדון בקלות.
אתם זוכרים שפעם אפשר היה לטוס לקריית שמונה או לראש פינה, או איך היינו ממריאים, למשל, משדה דֹב ונוחתים במרכז העיר אילת, בעטרות שבירושלים ועוד? פעם שדות הקיפו ערים, אצלנו היום הערים מקיפות את השדה, בניגוד למגמה בעולם שלפיה סוללים מסלולי המראה ונחיתה, מרחיבים עמדות חנייה ומשנעים נוסעים ומטען. זה שווה כסף - המון כסף - וישראל נשארת מאחור, כשהתעופה בעולם הופכת נגישה יותר, זולה יותר וברוב המקרים נוחה יותר.
זהו, הגיע הזמן לסלול מסלולים שיתחילו בתשתיות קיימות וימשיכו לשימוש משותף צבאי ואזרחי. לא תאמינו עד כמה הפוטנציאל התעופתי בארץ גבוה, אבל ההתקדמות נמוכה. לא צריך חברות ענק זרות שיחפרו מנהרות או יבנו נמלים, אנחנו יכולים בעצמנו לסלול את העתיד האווירי של המדינה!
שדה תעופה הוא לא בהכרח רעש וזיהום אוויר, אלא הוא מרכזי עסקים והמון תיירים, הוא מחקר ופיתוח, מקומות עבודה ובתי ספר לטיסה, והוא יכול להיבנות כפרויקט כחול־לבן לעבודה מועדפת אחרי השירות הצבאי. שדות תעופה בעולם נסללים ומתפתחים, ממגנטים סביבם ערים שלמות שרוצות בהם, מתגאות בהם ומתחרות ביניהן - גם לנו מגיע.
עד שהתשתית תדביק פה את החזון הפוטנציאלי, עינינו עוד יהיו נשואות ללוטון, לא חבל?
התרעות פיקוד העורף