בימים אלה מתחילים בקיבוץ כיסופים להקים מחדש את מכון החליבה שנהרס כליל בקרב עם מחבלים ב-9 באוקטובר. עבור אמנון זרקא, מנהל משק כיסופים, זה רגע מרגש: "זה הדבר הנכון לקיבוץ כיסופים ולמדינת ישראל. להפעיל בנחישות את אמצעי הייצור שהיו לנו בעוטף עזה לפני המלחמה, להקים אותם מחדש בעצימות גבוהה יותר ממה שהייתה - זה המעשה הכי נכון לעשות. כמו כל קהילה בעוטף, גם קהילת כיסופים קשורה למקום שלה. האתגר הכי גדול עכשיו זה להחזיר את התקווה לאנשים, כדי להחזיר את הבנים לגבולם. זה אתגר לא פשוט, צריך לקחת בחשבון שלא כולם נמצאים עכשיו באותו מקום. יש כאלה שיותר מפוחדים, יש כאלה שאת הבתים שלהם ישקמו רק בעוד שנה. אבל אסור לאבד תקווה, צריך להמשיך. הייעוד שלי גם בכיסופים וגם בקיבוץ ארז, שבו אני גר, זה לגרום לכך שהחברים יחזרו בחזרה ולא יאבדו תקווה. החלטתי לא לצאת לפנסיה עד שאחזיר את האנשים הביתה".
בשבוע שעבר הונחה אבן הפינה להקמת רפת חלבלבן (תאגיד הקיבוץ) על שם ראובן הייניק ז"ל, מנהל רפת כיסופים, שנרצח על ידי מחבלי חמאס. הטקס התקיים במעמד משפחת הייניק, חברי קיבוץ כיסופים, ראש המועצה האזורית אשכול גדי ירקוני, ודירקטוריון והנהלת תנובה, שבאמצעות קרן הרפתנים שהקימה מסייעת בשיקום הרפת ובהקמת מכון החליבה.
הייניק ז"ל, תושב אשקלון, ניהל את רפת כיסופים ב-15 השנים האחרונות והיא הייתה מפעל חייו. "עוד ב-7 באוקטובר, כשלחמתי בקיבוץ ארז עם כיתת הכוננות, ראובן התקשר אלי ואמר: 'אמנון, אנחנו חייבים ללכת לרפת. הפרות מאתמול לא אכלו ולא שתו'. אמרתי לו: 'אי אפשר'", מספר זרקא. "ואז ביום ראשון ראובן התקשר עוד פעם, אמר שחייבים לבקש אישור להיכנס פנימה. בדקתי ולא היה אישור. ביום שני 9.10, בדרך לא דרך, ראובן הצליח להשיג אישור כניסה לקיבוץ כדי לטפל בפרות. אמרתי לו שאבוא איתו. יחד איתנו הגיעו עוד שני אנשים. לי ולאדם נוסף היה נשק. נכנסנו לקיבוץ בשני רכבים, היה שקט מאוד. עצרנו בשער, נתנו לנו להיכנס, המשכנו לכיוון הרפת. ראו אותנו חיילים והלכו מאחורינו. הגענו לרפת, ראובן נעצר ליד העגלות הקטנות, ראה שהכל בסדר, הוסיף להן קצת מים. החנינו את הרכבים ליד מכון החליבה ויצאנו החוצה. נכנסנו למכון החליבה.
הכאב על הירצחו של הייניק היה עצום, כשבמקביל זרקא היה חייב לדאוג במהרה לבעלי החיים. "היינו בלי מכון חליבה, והפרות לא קיבלו מזון ולא נחלבו", הוא מתאר. "ניסינו לחשוב מה לעשות. חיפשנו דרך להעבירן למקום אחר. זה חתיכת סיפור. בסופו של דבר העברנו את הפרות הבוגרות לסוחר בקר במושב פטיש. מכרנו לו אותן במכירת דחק באותו לילה. זו חתיכת לוגיסטיקה להעמיס את הפרות. היו 12 אנשים מדהימים שהתנדבו במשך יומיים לעזור לנו, כשכל הזמן יורים שם ויש מלחמה. גם את כל העגלות העמסנו על משאיות והעברנו למושב ברכיה. שכרנו שם חצר והתחלנו לטפח אותן. לפני כחודש, אחרי ששיקמנו את חצר העגלות בכיסופים, החזרנו את העגלות לקיבוץ והייתה שמחה גדולה".
מבחינה כלכלית, אומר זרקא, "אנחנו קודם כל עושים את המקסימום כדי לחזור חזרה לרפת ולענפים האחרים. גם המדינה נתנה לנו מקדמות על חשבון פיצויים שנקבל. אני מקווה מאוד שהמדינה תפצה אותנו על מה שירד לטמיון, שמנהלת תקומה תהיה גם נדיבה איתנו. אנחנו מקווים גם לגייס תרומות ומודים לתנובה על התרומה המאוד משמעותית לבנייה מחדש של מכון החליבה".
רפתות העוטף מספקות כ-75 מיליון ליטר חלב גולמי לכלל המחלבות בארץ ומהוות כ-5% מכלל תוצרת החלב של מדינת ישראל. כחלק מקרן הרפתנים שהקימה תנובה לשיקום רפתות העוטף שנפגעו במלחמה, בהיקף כולל של כ-15 מיליון שקל, יותר מ-5 מיליון שקל מתוך הקרן כבר הופנו לשיקום הרפתות בקיבוצים נחל עוז, עין השלושה, עלומים, ניר יצחק, כיסופים ומושב יכיני. "אנחנו עובדים עם עשרה יישובים בעוטף, תשעה קיבוצים ומושב יכיני, שבו יש שמונה רפתות. סך הכל תנובה מקבלת מ-17 רפתות בעוטף כ-50 מיליון ליטר חלב גולמי בשנה, המהווים כ-6% מסך החלב שתנובה מקבלת מכלל הרפתות ברחבי הארץ", אומרת ענת גרוס שון, משנה למנכ"ל תנובה ומנהלת חטיבת העסקים והתמיכה. "יש לנו מערכת יחסים ארוכת שנים עם הרפתנים. לאורך כל השנים, ועוד מעט תנובה חוגגת 100, אנחנו נמצאים בקשרים קרובים והדוקים עם כל הרפתנים שלנו".
התרעות פיקוד העורף