המערכת הפיננסית בישראל ריכוזית באופן חריג. אין צורך להרבות בנתונים כי עובדה זו מוסכמת על כולם. אולי רק נזכיר כי 70% מכלל האשראי במשק מגיע משלושה בנקים בלבד (הפועלים, לאומי ודיסקונט) ולמעלה מ־90% מהאשראי לעסקים קטנים במשק מגיע מהבנקים. בהשוואה בינלאומית ישראל היא אחת מארבע המדינות עם הריכוזיות הבנקאית הגדולה ביותר באיחוד האירופי.
נגיד בנק ישראל חורג ממנהגו ומזהיר מהפופוליזם בכנסת | ראיון מיוחד
קצת פחות ברור לציבור הקשר החזק בין ריכוזיות בנקאית ליוקר המחיה. המונופול הבנקאי לא רק עולה לציבור הרבה מאוד כסף כל שנה (בעמלות ובהפסד הכנסות בשל ריבית אפסית על פיקדונות), אלא שכפי שנוכחנו גם בעבודה של ועדת החקירה הפרלמנטרית ללווים גדולים שפעלה בשלהי הכנסת ה־20, גופים חזקים במשק מקבלים תנאים טובים בהרבה מגופים בינוניים וקטנים. מצב זה יבטיח התחזקות של שחקנים גדולים במזון, בנדל"ן, ביבוא של מוצרי צריכה ועוד. כך הריכוזיות הבנקאית משתרשרת לכל הכלכלה הישראלית.
איך מטפלים בריכוזיות?
מה עושים עם הריכוזיות הזו? בשנת 2017 אושרה רפורמה לקידום התחרות בעקבות עבודתה של הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים (ועדת שטרום). הרפורמה הובילה שורה של צעדים משמעותיים שכללו את הפרדת חברות האשראי של הבנקים הגדולים, תחרות בתחום הסליקה, מאגר נתוני אשראי, צעדים בתחומי הבנקאות הפתוחה והתשלומים ועוד. למרות כל הצעדים הללו, נכון לתחילת שנת 2024 הריכוזיות הבנקאית בישראל השתפרה רק במעט (על פי דוחות בנק ישראל ומשרד האוצר). מדוע? בראש ובראשונה בשל מבנה רגולטורי לא מאוזן שמקשה על יישום הרפורמות שתוכננו.
בממשלה הקודמת הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל האוצר בשם "הוועדה לבחינת מבנה הפיקוח הפיננסי". הוועדה לא פרסמה מסקנות, באופן לא מפתיע בשל התנגדות בנק ישראל. אך מפרסומים שונים על אודות מסקנותיה עלה כי הבעיה המרכזית שסומנה בדיונים הייתה שבעוד בנק ישראל מהווה רגולטור רב־עוצמה שבעיקר עסוק בשמירה על יציבות הבנקים, אין בישראל רגולטור שווה מעמד שתפקידו לדאוג לצרכן הישראלי ולקידום התחרות. ההמלצה שדוברה בוועדה הייתה לעבור למבנה דו־ראשי של רגולציה פיננסית, שתאפשר לאזן את דומיננטיות בנק ישראל המהווה חסם מבני לקידום התחרות.
מאוד קל לתקוף את הכנסת ואת חברי הכנסת, להאשים בפופוליזם ובשטחיות. אכן ימים לא פשוטים להגן על התנהלות המערכת הפוליטית. אך המקרה עליו דיבר יהודה שרוני בטורו מסוף השבוע שונה בתכלית. ח"כ אוהד טל כינס דיון של הוועדה בראשותו לאחר שבנק ישראל הקצה 10 מיליארד שקל של הלוואות זולות במיוחד (פריים מינוס 3%) אך ורק למערכת הבנקאית. צעד שיש בו כדי לפגוע פגיעה של ממש בגופים חוץ־בנקאיים, כך אמרו בדיון כל גורמי המקצוע כולל רשות התחרות, רשות שוק ההון ואנשי אגף התקציבים באוצר.
במשך מספר דיונים פנו חברי הכנסת, ובראשם ח"כ טל, לנציגי בנק ישראל בבקשה למצוא דרך לתקן את התוכנית כך שניתן יהיה להזרים באופן יעיל יותר כסף לעסקים הקטנים (בפועל רק 50% מהכסף שהוקצה נוצלו והועברו לעסקים הקטנים), אולם נציגי בנק ישראל סירבו לכל שינוי ואף נמנעו מלהיפגש עם גורמי המקצוע השונים.
מה עושה המחוקק כאשר מגיע רגולטור המסרב לקיים כל דיון עם שאר הרגולטורים של המערכת הפיננסית ומסרב לכל דיון עם הכנסת בשבתה כרשות מפקחת? בסופו של יום, ולאחר שגם גורמי המקצוע בדיון סברו שלטעון כי יש לשקול שיקולי תחרות בקידום צעדי סיוע במשק איננו מהווה כל התערבות בשיקולים המוניטריים של בנק ישראל, הוצע לקדם תיקון לחוק בנק ישראל.
המשק הישראלי חייב תחרות בשוק הפיננסי. יוקר המחיה מרקיע שחקים והעובדה שבנק ישראל לא מצליח למרות ההצהרות לקדם משמעותית את התחרות במערכת הפיננסית מראה שאין ברירה אלא לפעול, כולל בגזרת פעולתו של הבנק המרכזי. רצוי מאוד שדברים אלו ייעשו בתיאום ובשותפות, אך לא הציבור ולא המחוקק יכולים לקבל מציאות של שחקן וטו אשר מסרב לדיון ולשיתוף פעולה. תמיד יהיו סיבות לדחות את קידום התחרות בשם מצב משבר כזה או אחר, אולם יוקר המחיה וקשיי העסקים הקטנים מחייבים פעולה. ייטיב נגיד הבנק אם במקום לתקוף את המקדמים תחרות, יפעל לשיתוף פעולה ולקידום פעולות נדרשות יחד עם כלל הרגולטורים ועם המחוקק.