רותם מי-טל, מנכ"ל חברת רובל חדשנות העוסקת בתחום ההגנה והייעוץ הביטחוני, אמר בשיחה עם "מעריב" כי הוא סבור שניתן ונכון להפוך משברים להזדמנויות. הוא הסביר, כי לטענתו, המשבר סביב גיוס החרדים וכוח האדם בצבא אל מול אתגרי החימוש - יכולים להוות פתרון זה לזה.
המדינה השתנתה: יש כאן דור שלא ישלים עם השתמטות החרדים
איומים, כלא ושלילת תקציבים לא יעזרו: החרדים לעולם לא יתגייסו
על פי מי-טל, החיבור בין שני המשברים האלה יכול לייצר WIN WIN שיסייע רבות למדינת ישראל: "פתרון קלאסי שהופך את שני המשברים הללו להזדמנות הוא להציע לגייס את החרדים במודל תעשייה צבאית שהיה קיים במחצית הראשונה של מדינת ישראל ככוח עובד יצרני בתעשייה תחת מאמץ מלחמתי".
"הכוונה היא להרים עוד קווי ייצור תחמושת ארטילרית, תחמושת שריון ומרגמות ודיגום פלדה, קווי הרכבות של נשק ומתפרות של מדים וטקסטיל לצרכים צבאיים כמו אפודי לחימה וחליפות סערה. ליצור את אלו וכך לבנות מודל שירות במפעל, למשל בחלוקה לשלוש משמרות של 8 שעות או ארבע משמרות של 6 שעות עבודה, ומערך הסיעים של שטלים מהקהילות החרדיות של בני ברק ומודיעין עילית", הציע.
הוא הסביר את דבריו: "המשבר הראשון הוא הצורך הגובר בתחמושת ארטילרית המושפע ממיעוט מפעלים צבאיים יצרניים והתלות ארוכת השנים והממכרת בכספי הסיוע האמריקנים, והמשבר השני הוא אי נכונות הציבור החרדי להתגייס למאמץ המלחמתי. ברור ברובו שיסוד ההתנגדות של הקהילה החרדית אינה אי הרצון והנכונות לתרום אלא הפחד מכור ההיתוך עם החילוניות, שיביא לסיום התרבות והצביון החרדי אשר מאד חשובים להם".
לדבריו, שילוב בין שתי הסיטואציות יוביל ל"ווין ווין", ומסביר כי כך החרדים יוכלו לקיים ולשמר את אורך החיים האורתודוכסי, ובו זמנית לתרום למאמץ המלחמתי, "להניע את גלגלי הכלכלה והמשק ועדין ללמוד תורה בחברותא - וזו תהיה אותה חברותא שתיתן משמרת פעם ביום במפעל התחמושת", אמר.
האם ישנם עוד צרכים עבור המאמץ המלחמתי שניתן לגשר כך?
"קיים צורך מהותי בקווי יצור והרכבה מקומית, כחול לבן, של רחפנים טקטיים לצרכים מבצעיים כמו איסוף ותצפית, ממסרי תקשורת ופעילות מבצעית. בישראל קיימות מעל לעשרים חברות יצרניות של טכנולוגיית רחפנים לצרכים מבצעיים וצבאיים, אך בשעת הצורך - מערכת הביטחון רוכשת מאות אם לא אלפי רחפנים מתוצרת סינית כמו DJI".
הוא מסביר שהדבר קורה כי לסין יש קווי ייצור והרכבה תעשייתית מאסיבית, ולטענתו, ניתן לעשות "1+1" ולסבסד קווי ייצור והרכבות תעשייתיים לרחפנים: "אפשר יהיה להשמיש כוח אדם יצרני מהקהילה החרדית לטובת הרכבות, בדיקות, כיולים ואספקת הרחפנים לצרכי המלחמה".
לסיום הוא אומר, שבמאמץ המלחמתי של "חרבות הברזל" ואל מול גודל השעה, "לכל אחד ואחת יש מקום לתרום באין ספור מסגרות שונות. כולן רלוונטיות למאמץ המלחמתי, ויכולות דה-פקטו להוות גשר של איחוד מול קרעים שונים בעם תוך כדי סובלנות ומיצוי פערים אל מול צרכים ומשאבים".