למעלה מעשור אני מסתובבת עם רעיון שלא נותן לי מנוח, אבל לא עשיתי יותר מדי בכדי לקדם אותו. למרות ההתלהבות שלי אני חוששת שהרעיון הזוי ולא אצליח לממש אותו. רציתי להקים ערוץ טלוויזיה בשם “ערוץ הפתרונות”, הפורמט יהיה בשימוש אינטרנטי ויכלול רשימת תכנים על פי נושאים, כשהמטרה היא לפתור בעיות מההתחלה ועד סופן. אם זה בחינוך, אם זה במערכת הבריאות ועוד. מה דעתך?

“במשך שנים רבות את מריצה את הרעיון הזה בראשך, אבל מסרבת להעביר אותו מהכוח אל הפועל כי את רואה בו פרויקט שגדול ממידותייך. לתפיסתי, אין דבר כזה רעיון הזוי, אני ממליץ לך להתחיל לזקק אותו, להוציא ממנו את התמצית ואז לראות איך להתמודד איתו. לדוגמה, במקום ערוץ טלוויזיה את יכולה להתחיל בבלוג בו תציגי בעיות. כמעט כל רעיון מתחיל מקטן ואז הולך וגדל. פייסבוק, לדוגמה, התחילה ככרטיס זיהוי לסטודנטים במכללות וכעת היא רשת עולמית. את חייבת למקד את הרעיון שלך בצורה אפקטיבית. אני מציע לך לשבת עם מישהו בעל ניסיון שיצליח לסייע לך להבין מה יהיה בערוץ/ בלוג הזה ואיזה נושאים יהיו בו. בתור התחלה חשבי על ארבעה נושאים, ולכל אחד מהם התאימי קהל יעד ברור עם מערכת תכנים המותאמת אליו אישית. קחי לדוגמה קהלים של בעלי מוגבלויות, עולים חדשים או אנשים מבוגרים ומצאי איזה תכנים יעניינו כל אחד מהם ואיזה מידע יוכל להועיל להם. צלמי 16 סרטונים שונים, ארבעה סרטונים לכל קהל יעד, ועם קצת עזרה תוכלי להעלות בלוג, להסביר עליו מעט בדף הבית שלו ולהשאיר מקום לפניות. בנוסף, בקשי מחברייך להפיץ את הבלוג הזה ברבים. במקביל תוכלי לפנות לתוכניות הרדיו והטלוויזיה ולבקש מהם חשיפה. ככה תתפתחי ותגדלי. אל תקפאי אל מול הגודל של הרעיון שלך, תפשטי אותו ותקטיני אותו עד שיהיה אפשרי עבורך לעשייה. בהצלחה”.

אני בן 28, עובד בעבודה זמנית, ולומד בקורס פסיכומטרי בפעם השנייה בתקווה לקבל ציון יותר גבוה. אני חושש שאני מפספס את הרכבת ותוהה האם עליי להיכנס ללימודים באוניברסיטה או לפנות למכללה פרטית?

“לתפיסתי, בשני המקרים אתה תגיע למקום טוב, ולשניהם יש מחיר. עליך להקשיב לנשמה שלך ולעשות מה שהיא אומרת. ברגע שאתה מחליט, עליך ללכת ולהיות שלם איתה. אם הנשמה אומרת להשקיע עוד זמן ולעשות שוב את קורס הפסיכומטרי, תקשיב לה, תבצע את ההחלטה בהנאה ותהיה גאה בעצמך על שחסכת 100 שקלים בשנה ולא פנית למכללה פרטית. בעניין הגיל חשוב לי להרגיע אותך; אני חושב שאף פעם לא מאוחר מדי, העיקר שנהנית עד עכשיו ובסופו של דבר לקחת את עצמך בידיים והחלטת לעלות על דרך המלך ולפנות ללימודים”.

אני בת 40 ומאז שהפכתי לאמא ויתרתי על עבודתי כעצמאית ושבתי להיות שכירה מתוך רצון לביטחון כלכלי. מאוד קשה לי עם ההחלטה הזו, אני מרגישה שאין ביכולתי לתכנן את הזמן שלי כמו שהייתי רוצה. אך בו בזמן אני לא שוכחת את החסרונות שהיו לי כעצמאית – בתקופת החופש לא הייתה לי הכנסה בכלל, ולא הצלחתי לעמוד בתשלומים. מה עליי לעשות?

"כסף זה לא הכל בחיים. אומנם את מרוויחה קצת יותר, אבל את מאבדת את האושר שלך, זה לא שווה את זה. עלייך להחליט עם עצמך שאת לא מוכנה להיות אמא עצובה לילדיך, ולכן תעשי מאמצים כדי להצליח. הדבר הנורא ביותר הוא לוותר לעצמך. בעבר היה לי לקוח שסירב לבקש עזרה, באחד הימים אחד הילדים שלו חלה והוא הקים עמותה בינלאומית בכדי להשיג את הכסף לבנו, וזה הפך עבורו למקצוע של ממש. רציתי באותה עת לומר לו שמדהים שהוא מסוגל להילחם למען הבן שלו אך לא להילחם למען עצמו. אל תוותרי על שמחת החיים שלך, תוותרי על ההרגלים שלך וקחי את עצמך בידיים. יום שעובר לא חוזר והחיים שלנו קצרים מדי בשביל שנתחרט על הטעויות".

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־8:00 ב־103FM

כיצד להוציא לפועל רעיון שמתגלגל בראש עשור? | אלון גל מייעץ

איך מיישמים רעיון שחושבים עליו כבר שנים, האם כדאי לוותר על העצמאות כדי להיות שכירה בעלת ביטחון תעסוקתי, ומה עדיף - אוניברסיטה או מכללה?