הערעור עסק באופן שבו יש לסווג את הביטקוין לצורכי מס. האם ניתן להגדיר את הביטקוין כ"מטבע" וכ"מטבע חוץ", שכן הוא בא לידי שימוש ברכישת עסקאות ומתקבל בעסקים רבים, אך אין לו קיום פיזי של ממש.
רשות המסים טענה בערעור כי הביטקוין אינו מטבע ואינו מטבע חוץ, אלא יש לראותו כ"נכס", ולפיכך הרווחים ממכירתו מהווים רווחי הון החייבים במס ריווח הון. כלומר, לעמדת רשות המיסים, הביטקוין אינו הליך חוקי במדינה כלשהי ולא ניתן להתייחס אליו כמטבע מבחינה חשבונאית או כלכלית, וגם לא כמטבע חוץ, זאת לאור הגדרת מטבע חוץ בחוק בנק ישראל.
המערער לעומת זאת, טען כי יש לסווג את הביטקוין כ"מטבע חוץ", וכי רווחיו הם בבחינת הפרשי הצמדה שקיבל יחיד שלא במסגרת עסק, ולפיכך פוטרים ממס. לטענת המערער אין בסיס לעמדת רשות המיסים כי הביטקוין אינו הליך חוקי.
בית המשפט כאמור קיבל לבסוף את עמדת רשות המיסים וקבע כי הביטקוין אינו מהווה אלטרנטיבה אמתית לכסף, בין היתר משום שהוא מעמיד את הציבור בפני סיכונים רבים. בתוך כך קבע בית המשפט כי הביטקוין אינו מטבע במובן הכלכלי, שכן למרות השימוש הנעשה בו קשה מאד לומר כי הוא נהנה מהאמון שלו זוכים מטבעות המהווים הילך חוקי במדינות השונות. עוד קבע כי הביטקוין אינו ממלא איזו מהפונקציות המקובלות בעולם הכלכלה הנדרשות לצורך הגדרתו ככסף או מטבע.
התרעות פיקוד העורף