"ישראל חייבת תכנית כלכלית מקיפה שמחזקת את יכולות היצור העצמאיות שלה תוך הסתכלות כמובן על הצרכנים אבל כזאת שזוכרת שבישראל בניגוד לעולם לא היו חסרים מוצרים על המדפים - מנייר טואלט ועד מכונות הנשמה". כך אומרת ח״כ לשעבר איילת נחמיאס ורבין, סגנית נשיא התאחדות התעשיינים, לקראת השתתפותה בפאנל שיעסוק בעסקים, מנהיגים, משברים והזדמנויות, במסגרת הוועידה הלאומית ישראל-OECD שתתקיים ביום ראשון בין השעות 14:00-9:30. "כל זמן שהכסף יזרום למשק כמו זרזיף מים מברז אנחנו נהיה בבעיה. תעשייה המיוצרת בישראל היא לא רק ביטחון לשרשרת אספקה שלנו, היא גם ביטחון תעסוקתי".
עוד מוסיפה נחמיאס ורבין, כי "מנסים לתקוף את התעשיינים על היטל ההיצף למלט. אתם יודעים שזה לא רציני. באירופה ובארה״ב יש עשרות היטלי היצף כי ההנהגה יודעת שאנחנו חיים בעולם גלובלי, אבל שימור תעשייה כמקור לתעסוקה מחייבת טיפול לוקאלי - צרפת, גרמניה, בריטניה וגם ארה״ב, החשובות שבמדינות ה-OECD משקיעות את כל האנרגיות היום בתכניות לפיתוח התשתיות וחיזוק התעשייה שלהם - הן מבינות שחלופת היבוא פשוט נעלמת במצבים כמו הקורונה. הקורונה תהיה שם קוד למשבר הבא ואחרי הבא, כי מעתה המשברים יהיו עולמיים ואחרים מכפי שהורגלנו וקצב השינויים יחייב התאמות מצד הממשלה והמנהיגות הכלכלית".
בהקשר לחיבור של ישראל ל-OECD אומרת נחמיאס ורבין: "החיבור של ישראל ל-OECD הוא מרתק. המדינה בבגרות חשוב לומר החליטה להציב לעצמה מראה קשוחה ביותר. המראה הזאת מזהה את כל הפגמים בפיתוח התשתיות כמו מערכות החינוך הבריאות והרווחה. אבל היא רואה גם את רמת הביורוקרטיה בישראל ובזה אנחנו כתעשיינים צריכים להיאבק. זה בסדר גמור לדרוש מאיתנו להתחרות אבל תנו לנו כלים אמיתיים או שתניחו לנו לעבוד. אנחנו לא נגד אסדרה אבל מה שיש בישראל זה חתיכת מבוך שאף יזם לא יכול לצאת ממנו. זה לא קיים באף מדינת OECD ולכן זה לא לעניין להתבשם מהתעשייה המקומית שלנו כשצריך שנשנס מתניים ודקה אח"כ לשכוח את זה ורק לדבר על תחרות ועל יבוא. זה מאזן אימה שמחייב תכנון לטווח ארוך מה שפחות מחבבים בממשלות שלנו, לא רק בזאת".