משלל האירועים הנוגעים לקריסת שער החליפין של הדולר (צנח לרמה של 3.34 שקלים) בחרו אתמול בבנק ישראל לדווח על הגדלת משקל ההשקעה במניות וגם על אפשרות כניסה לשוק אג"ח זבל.
למשנה לנגיד בנק ישראל אנדרו אביר, שדיבר בוועידה שארגנה המסלקה האירופית על גיוון נכסי השקעה שאינם מסורתיים בתיק יתרות מטבע החוץ, יש כנראה תיאבון סיכון שמומלץ לרסנו. מאידך רצוי להעיר את בנק ישראל לנוכח ההתדרדרות הנמשכת בשער החליפין.
ראשית, לבנק ישראל יש באמת סיבה לדאגה: היקף יתרות המטבע זינק מתחילת 2020 ב־28% ונסק בסוף החודש ל־161 מיליארד שקל. מדובר בסכום המהווה כ־34% מהתל"ג והסוף אינו נראה באופק. ולמרות זאת הדולר ממשיך לרדת, מה שאינו מונע מהנגיד לחזור ולצטט את השבלונות הרגילות: בעת פרסום החלטת הריבית, בדיוק לפני חודש, אמר הנגיד: "בנק ישראל ימשיך להתערב בשוק מטבע החוץ, כל עוד הוועדה סבורה ששער החליפין סוטה מהחלון העקבי עם יציבות מחירים ופעילות כלכלית נאותה".
במילים אחרות, הנגיד אמר הכל ולא אמר כלום. מתי אם לא עכשיו סוטה שער החליפין מחלון הנורמליות? במקום לחשוב על דרכים יצירתיות כיצד להוריד את היתרות ואת הדולר, מעלים רעיונות להפוך את הנגיד ל"ברוקר על", האחראי לניהול כספים בגובה 40% מתקציב המדינה.
אז קודם כל בבנק ישראל חייבים להודות שיש בעיה עם שער החליפין, ואי אפשר לעבור על כך לסדר היום עם אמירות של שוק חופשי. הקורונה זעזעה את יסודות "השוק החופשי", ואת זה מבינים אפילו בקרן המטבע הבינלאומית. אסור להתעלם מהירידה הנמשכת ביצוא התעשייתי, שעלולה לגרור לחיסול מפעלים והעברתם לחו"ל, תופעה שכבר החלה.
נשיא התאחדות המלונות אמיר חייק הזהיר אתמול שדולר נמוך מהווה סכנה קיומית של ממש על הסקטור העסקי. ניסיונות השכנוע של נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר, שנעשו במהלך פגישות עם הנגיד, גם הם לא הועילו.
ומה סיפרו לנו בכל התקופה האחרונה בכירי בנק ישראל? שאת אפקטיביות היצוא צריך למדוד לא ביחס שער החליפין של הדולר בלבד אלא גם ביחס לסל המטבעות. אבל מה לעשות שגם סל המטבעות נחלש לעומת השקל.
עוד סיפרו לנו בבנק ישראל שדולר נמוך מוזיל את עלויות היבוא וכך גם את יוקר המחיה בישראל. האומנם? בכל החודשים האחרונים לא נתקלתי אפילו במודעת פרסום אחת של יבואן (מעולם המכוניות, מוצרי החשמל או כל תחום אחר) הכוללת מידע על כך שבעקבות היחלשות שער החליפין המחיר יורד.
כדי להנשים את הדולר חייבים ראשית להודות שפעילותו אינה נובעת רק מתנאי שוק חופשי (כמו עודף במאזן התשלומים השוטף) אלא גם מפעילות ספקולטיבית נקודתית. ניתן היה לחסל פעילות זאת אילו הנגיד היה מתאמץ, אבל פשוט לא מתחשק לו. הגרוע ביותר הוא שגם בכירי הפוליטיקה וגם המבוגר האחראי בנימין נתניהו אינם מוטרדים מחומרת הבעיה.