סטן הדינוזאור ודאי לא תיאר לעצמו לפני מיליוני שנים שהוא שווה כל כך הרבה. השלד שלו התגלה בשנת 1987 והוצא מהאדמה ב־1992, ובאוקטובר 2020 נמכר ה־T-REX המרהיב לקונה אנונימי מאושר תמורת 31 מיליון דולר במכירה פומבית של Christie's (כריסטי'ס) ניו יורק.
לפני כמה חודשים נמכר The Rock, היהלום הלבן הגדול ביותר שנראה, במכירה פומבית. גודלו 228 קראט, צורתו אגס והוא נכרה לפני יותר משני עשורים בדרום אמריקה. The Rock נמכר בז'נבה במכירה פומבית מסקרנת במיוחד של כריסטי'ס בסכום סופי של 21.6 מיליון פרנק שווייצרי והסעיר את שוק היהלומים.
מעט קודם לכן עלה בית המכירות כריסטי'ס לכותרות במכירה פומבית בניו יורק של אוסף אומנות מהמאה ה־20 של תומאס ודוריס אמן. במסגרת המכירה נמכר דיוקן של מרילין מונרו "מרילין הכחולה", שצייר אומן הפופ ארט אנדי וורהול ב"פקטורי" שלו במחיר של 195 מיליון דולר.
אבל יצירת האומנות המפורסמת ביותר שמכר בית המכירות שייכת ללא אחר מאשר לאונרדו דה וינצ'י, והיא "סלבטור מונדי" (מושיע העולם), המציגה את ישו מצליב שתי אצבעות ומחזיק כדור בדולח. היצירה נמכרה ב־2017 בכריסטי'ס ניו יורק בסכום סופי של 450 מיליון דולר.
ארדון או רובין?
"זה החלום, זה הסרט - אספנים רוצים לדעת מה קורה בזמן המכירה", מסבירה רוני גילת־בהרב, מנכ"לית כריסטי'ס ישראל. "אנשים באים לראות את השואו. הם עומדים בחדר ומוחאים כפיים. הם אומרים לעצמם: 'הייתה פה מכירה. חפץ נמכר', וזה מלהיב אותם".
מדוע זה כך?
"הם יושבים בחדר עם אנשים עשירים מאוד ולנגד עיניהם 100 מיליון דולר מחליפים ידיים. למה אנשים מתלהבים מזה? אולי מכיוון שזה משהו שאין להם. זה מופע. הם בחדר, נמצאים שם ורואים את השיא הזה ויספרו עליו יום אחד לילדים שלהם. אני הייתי במכירות רבות כאלה, בהן של אוסף רוקפלר, אליזבת טיילור ותומאס ודוריס אמן".
גילת־בהרב מכניסה אותנו בראיון ראשון לתקשורת אל נבכי המסדרונות הנוצצים של בית המכירות הגדול והמפורסם בעולם. לפיה, הקורונה טרפה את הקלפים ואת הכללים. "היום אנשים יושבים בבית בזמן המכירה ויכולים לצפות ולהשתתף בתהליך באינטרנט. אני תוהה מי נמצא שם, מאחורי המחשב. פעם זה היה אירוע עניבה שחורה, כשאנשים הזמינו מקומות באולם וזה היה גם אירוע חברתי. היום אפשר לעשות את זה מהמיטה בפיג'מה, ואין לנו מושג מי נמצא מולנו או בחדר. הם מחליטים, לאחר שהסתכלו אונליין בקטלוג המכירה, שפריט מעניין אותם. אפשר למצוא את כל המידע עליו במחשב ולהיעזר בשאלות נוספות באדם שנמצא פיזית במכירה. זה נכון אם הם נמצאים בשנגחאי, בתל אביב ובניו יורק, והם יכולים לפנות אלינו לשאול ולבדוק כל דבר שמעניין אותם בקשר לכל פריט שאנחנו מוכרים".
מהו תהליך המכירה?
"אנשים שמחזיקים ביצירות אומנות למכירה פונים אלינו או שאנחנו פונים אליהם. יש לנו מומחים בחברה כמעט לכל דבר וגם בכל מקום בעולם. אם למישהו בניו יורק יש אומנות ישראלית, כמו תמונה של מרדכי ארדון או ראובן רובין, סביר להניח שיפנו אליי ואוכל לתת לו הערכה".
"נניח שצצה בתל אביב תמונה של טינטורטו, נשלח צילום למומחים לאומנות עתיקה בלונדון או בניו יורק. בהנחה שהבעלים קיבל את ההערכה והוא מסכים על מחיר מינימום, נחתום חוזה, הפריט יישלח לחו"ל לבדיקה ואנו נעזור עם המסמכים הנלווים. בחו"ל המומחה שלנו יבדוק את הפריט. יש לפעמים תהליך של פנייה למומחים חיצוניים. למשל, כשמדובר ביצירה של האומן מארק שאגאל, כל עבודה שלו תישלח לבדיקה של ועדה חיצונית לאישור המקוריות. הפריט ייכנס לקטלוג המכירה ויפורסם כמה שבועות לפניה".
"פעם היינו מדפיסים קטלוג, והתהליך היה ארוך יותר. היום אפשר להיכנס לאתר של כריסטי'ס באינטרנט, לראות עשרות מכירות פומביות, להיכנס לפריט, להגדיל ולהקטין אותו ואף בחלק מהקטלוגים לבצע הדמיה שלו בחדר ולקבל תחושה איך הפריט ייראה על הקיר. אפשר גם לעיין בפריט בסופר זום עד רמת טביעת האצבע של האומן. הטכנולוגיה שינתה הרבה מאוד בדרך שבה אפשר לצרוך אומנות מרחוק. לאחר המכירה החברה משלמת למוכר בניכוי העמלה וההוצאות שהוסכמו איתו. לבית המכירות יש אחריות של חמש שנים לפריט שנמכר. אם יוכח במסגרת חמש השנים שזה לא שאגאל, העסקה תבוטל. כל פריט נבדק בפרוטרוט, בהתאם לדרישות השוק. כל תמונה שאנו מוכרים וכל פריט עוברים בדיקה מדוקדקת".
בין ישראל לעולם
רוני גילת־בהרב, תל־אביבית, נשואה ואמא לשלושה ילדים, בוגרת תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ותואר שני ב־Courtauld Institute בלונדון. התחום שלה הוא אומנות אימפרסיוניסטית, מודרנית ושל המאה ה־20.
כשסיימה את לימודיה בלונדון, עבדה בכריסטי'ס לונדון. היא חזרה ארצה, וכשהתחילו מכירות פומביות בישראל בשנת 1994 חיפשו מומחית בתחום. תחילה, הייתה אחראית למכירות בתל אביב. ב־2008 התקבלה החלטה גורפת בחברה לצמצם מכירות פומביות מחוץ למרכזים, והיא עובדת כיום בעיקר עם השוק הבינלאומי.
הסניף הישראלי של כריסטי'ס קיים משנת 1984. למה פתחו אותו?
"יש כריסטי'ס בהרבה מדינות באירופה, בארה"ב, באמירויות, בדרום אמריקה ובאסיה. החברה מעוניינת לנהל קשר עם הקהילה המקומית, עם אספנים, עם מוכרים וקונים פוטנציאליים ועם גלריות. היה לסניף הישראלי גלגול מוקדם של גלריית הדפסים, שמהר מאוד הפכה לסניף של בית המכירות הפומביות. אני עובדת בסניף המקומי 28 שנה".
גילת־בהרב מבדילה בין השוק המקומי לזה הבינלאומי. "השוק בארץ הוא ברובו של אומנות ישראלית, שהמהדרין סופרים אותה מ־1906, כשנוסד בצלאל. השוק הישראלי כולל גלריות נהדרות, אומנים פנטסטיים ובתי מכירות, וכולם עוסקים בעיקר באומנות שלנו. זהו שוק שטוח, אין לו עומק היסטורי. רוב השוק מתרכז באומנות של המאה ה־20 ומכיל אומנים ישראלים. זאת התוצאה של ההיסטוריה שלנו. אנחנו מהגרים, ואין כאן העומק של אוספי האומנות של דורות שיש במדינות כמו שווייץ או אנגליה, שאף פעם לא פלשו אליהן. בחו"ל שוק האומנות משקף את ההיסטוריה של המקום, סוחרים בחפצים שנאספו ומייצגים תמונה של היסטוריית האספנות המקומית".
בחציון הראשון של 2022, פוסט־מגיפה, לא שנים רגילות, המחזור של כריסטי'ס היה 4 ביליון דולר. "זה שוק ענק, בינלאומי, שונה מאוד מהשוק הישראלי. יש לנו אומנים נהדרים, שפה אומנותית מגוונת ואומנות של מהגרים, אבל הערך שלה נקבע בישראל, משום שהשוק בעיקר מקומי. בישראל יש משפחות מעטות שהגיעו ארצה עם אוספי אומנות היסטוריים, ובכלל היהודים לא נודעו כאספני אומנות המאה ה־19 ותנועת ההשכלה. כמי שגדלה פה, אני חושבת הרבה בשנים האחרונות על הדור שנספה בשואה ולא הביא ארצה את עולמו התרבותי. אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו שני דורות אחורה, לא יותר מזה. כשחושבים באותו אופן על שוק האומנות הישראלי, מבינים שמסתכלים על אספנות של אומנות שנותרה כעת או על ההיסטוריה הקרובה".
מה קורה בעולם?
"השוק הבינלאומי הוא מעניין, רב־שכבתי ודינמי מאוד. יש הרובד העליון של המעשייה והחלום שאנו אוהבים לשמוע עליו בחדשות. לדוגמה, בנובמבר 2022 עומד להימכר בניו יורק אוסף האומנות של פול אלן שמוערך סביב ביליון דולר. התמורה תוקדש לתרומה. קנייה של יצירות ברמה כזאת היא מותרות - זה לא ללחם ולחלב. מוקדם יותר השנה מכרנו ב־195 מיליון דולר תמונה של אנדי וורהול, דיוקן של מרילין מונרו מאוסף תומאס ודוריס אמן, וגם במקרה הזה התמורה הועברה לתמיכה במוסדות שהיו חשובים לבעלים".
אילו שווקים מתעוררים?
"בשנים האחרונות אנחנו רואים שוק ער ומתפתח של קונים במזרח הרחוק. במקומות אלה האספנים החדשים לאו דווקא ירצו לרכוש תרבות אירופית או אמריקאית. פעמים רבות אנו רואים פריחה של אומנות מקומית, עתיקה או בת־זמננו, כפי שרואים בשוק האסייתי. פריטים אלה מעניינים אספנים גם באסיה וגם מחוצה לה. כשהשוק חזק, יוצאים למכירה אוספים חשובים. אחד מהם, שיימכר השנה, הוא האוסף של אן וגורדון גטי. במסגרת של ארבעה ימי מכירות בניו יורק יוצעו 1,500 פריטים, אומנות, ריהוט ועוד מהבית שלהם בסן פרנסיסקו. זאת המון אנרגיה".
אם זה החלום, מהם החיים האמיתיים?
"לא כולם צורכים אומנות. מבחן מעניין הוא שוק האומנות בת־זמננו. השוק מונע על ידי אנשים צעירים יותר שמתעניינים בטכנולוגיה והיא נגישה להם. הקורונה בעטה קדימה את שוק האומנות בכל מה שקשור לטכנולוגיה. כבר בחצייה הראשון של 2022 יש לנו כ־30% יותר קונים חדשים במכירות אונליין. החלום הוא מה שכותבים עליו בעיתון, אבל שוק האומנות הבינלאומי מורכב ממכירות רבות בערכים נמוכים יותר של פריטים. למשל, שעונים, הדפסים או רהיטים מהמאה ה־20. שוק התכשיטים ענק: נשים רוכשות תכשיטים בחנות או אצל הצורף, אך כיום הן יכולות לרכוש גם במכירת אונליין במאות אלפי דולרים או בכמה אלפי דולרים בודדים".
תיקים באפלה
מה הפריט הכי זול?
"5,000 דולר ומעלה. יש דברים שאנחנו מוכרים ללא מחיר מינימום. כלומר אנו מסכמים לעתים עם מוכרים שהפריט יימכר בכל מחיר, ללא קשר להערכה שמפורסמת בקטלוג. זאת טקטיקה שבה גורמים לקונים להתחרות זה בזה. זה קורה בכל התחומים - תמונות, ספרים, פורצלן ושטיחים. צריך רק שני אנשים שיתחרו על הפריט".
מה אופנתי עכשיו?
"כבר כמה שנים היצירות של אומני שנות ה־80, כמו בסקיה, נמכרות במחירים גבוהים. זה הטעם של דור האספנים. יש שקונים יצירות של אומנים עכשוויים, ויש שקונים יצירות של ההיסטוריה של הילדות שלהם ושל המדינה שלהם. דור האספנים כיום התבגר בשנות ה־70 וה־80. הם קונים את הדברים שמדברים אליהם. למשל, יש שקונים אומנות של אומן מתקופתם, כי אולי פיקאסו פחות מדבר אליהם. הרצון בבעלות הוא משמעותי ואישי, וזה לא תמיד קשור רק למחיר. כשמוזיאון מציג תערוכה על אומן מסוים, זה נראה להם חשוב. הם מחליטים שהם משקיעים במה שקרוב אליהם, במה שמרגש אותם ובמה שהם מתחברים אליו. זה עמוק, מעניין, קשור ברב־תרבותיות ותהליך שאין לו סוף".
מה חדש?
"שוק חדש יחסית אצלנו הוא שוק התיקים. זאת לא יצירת אומנות, אלא מוצר צריכה. התיקים של הרמס דומיננטיים בשוק, משום שחלקם לא זמינים לקנייה בחנות. אישה צריכה להזמין את התיק בחנות ויש רשימת המתנה של נשים שהזמינו לפניה. אבל אם היא רוצה אותו עכשיו, היא יכולה לקבל אותו מיד במכירה פומבית. אנחנו מוכרים אותם במצב מצוין בלבד, חדש או כמו חדש. לפעמים התיק עדיין ארוז באריזה המקורית, כי מישהי קנתה, יש לה מספיק תיקים והיא עדיין לא פתחה את הקופסה".
"הדינמיות של השוק כרוכה באי־היכולת של אנשים לרצות את הצורך שלהם כרגע בחנות. אנו רואים מגמת התחזקות בשוק של שעוני יוקרה. יש שעונים שאי אפשר לרכוש בחנות מסיבות שונות: לוקח זמן לייצר אותם, יש יותר צרכנים, היצרן לא מייצר את הדגם הזה יותר וכולי. כשיותר אנשים רוצים מעט דברים, נוצרת תחרות בשוק. בעוד תיק או שעון הם מוצרי צריכה ויש בהם שימוש, באומנות קונים יצירה של אומן שפונה לרגש, אבל גם לביטחון בהשקעה באומנים מסוימים, שהרי בשעון משתמשים על בסיס יום־יומי".