החיבור בין השחקנית ואשת התקשורת הישראלית נועה תשבי ופעילת הרשת החברתית אמילי אוסטין, היה מיידי, מהרגע שהשתיים הופיעו על מסך הזום. הם מעולם לא נפגשו או דיברו זו עם זו, אבל שתיהן עקבו אחת אחרי השנייה ברשתות החברתיות והדגישו כי הן מעריכות את העבודה שכל אחת עושה.
תשבי גדלה בישראל ועברה לארה"ב רק בהמשך חייה; הוריה של אוסטין נולדו בישראל אך גדלו בארה"ב, וכך גם היא. תשבי סיפרה על ילדותה כי היא "גדלה במשפחה ישראלית חילונית יהודית חילונית, בעלת שורשים בקיבוץ ובחיל האוויר [הישראלי]; אנחנו חוגגים חגים, אבל רק בגלל שאנחנו "חוגגים את החגים".
"לאבא שלי לא הייתה חגג בר מצווה, תמיד עשינו ארוחת שבת, אבל אף פעם לא עם הפן הדתי של זה", הסבירה. "אם היית שואל אותי: 'מי את?' כשהייתי בת 17, הייתי אומרת: אני אישה. אני ישראלית. אני אזרחית העולם. להיות יהודיה היה אולי מספר 7 או 10 ברשימה. הייתי אומרת הכל לפני שאמרתי שאני יהודיה".
זה היה כשהיא עברה לארה"ב, וכפי שהיא מספרת בספרה (ישראל: מדריך פשוט למדינה הכי לא מובנת על כדור הארץ): "כמה חודשים אחרי שעברתי ללוס אנג'לס והסתובבתי והייתי עם החבר שלי באותה תקופה, שהיה שחקן אוסטרלי. היינו אצלו בשעות הבוקר והטלפון צלצל. אני עונה והמשפחה שלי על הקו צועקת 'חג שמח'. שאלתי איזה חג זה? ואמרו "'זה ראש השנה!'".
"ליבי שקע. עברתי התקף פאניקה. הייתי כל כך בהלם. יצאתי למרפסת של הבית, שהיה ממוקם ממש מתחת לשלט הוליווד. יצאתי החוצה, הסתכלתי על השלט של הוליווד ואני חושבת לעצמי: מה לעזאזל קורה? הייתי מבועתת. שכחתי לגמרי שראש השנה מתקרב, לגמרי".
אוסטין למעשה גדלה עם זהות יהודית חזקה: הסבים והסבתות שלה הם ילידי טורקיה, בולגריה, עיראק ותימן, שעלו לארץ והביאו ילדים בישראל, אך מאוחר יותר עברו לארה"ב. "כולם עברו לברוקלין", היא הסבירה. "ההורים שלי מאוד חילונים: אמא שלי עורכת דין ואבא שלי הוא איש נדל"ן גדול מאוד בכיר".
היא מסבירה שלמרות שהם גדלו בארה"ב, ההורים שלה מאוד ישראלים: "כשהם עוברים ל'מצב ישראל', פתאום הכל זה כמו פיסטוקים , ושש בש. אנחנו עושים קידוש כל הזמן. זה מאוד ישראלי,; אבל גם מאוד אמריקאי".
למרות שהיא גדלה בבית חצי מסורתי אך בעיקר חילוני, אוסטין תמיד הייתה 200% בתוך היהדות שלה, "עוד כשהייתי קטנה הייתי מסתובבת בבית הספר והייתי כזה: 'היי, חבר'ה, אני יהודיה'".
היא גם החליטה לשמור על כשרות בכוחות עצמה, עוד לפני שהבינה למה. כשהחברים שלה רצו לאכול איתה, היא לא הסכימה אלא אם האוכל היה בקופסה עם סמל כשרות. "המשפחה שלי לא שומרת כשרות ככה, אבל הייתי רק ילדה. חשבתי שהכל קיצוני.
"אזור המגורים שלי מלא ביהודים שהם ציונים ענקיים, אבל לא מקיימים שום מצווה, ואני לא שופטת אותם. אני לא פספסתי בחיי קידוש, ואני מדליקה נרות שבת מדי שבוע".
תשבי אמרה שבאופן מסוים היא מקנאה באוסטין: "כשאת חיה בתפוצות את מבינה שאת מיעוט. לא רק שגדלתי בישראל, שם יש רוב יהודי מובהק, אני ממש לא הבנתי שהאנטישמיות היא עדיין עניין בחוץ".
אוסטין: "אבל נועה, אני אגיד לך למה את טועה. אנחנו גדלנו בגולה, חבריי לא יודעים מה נחשב לאנטישמיות, זה מנורמל. אז כשאני אומרת לחברים שלי: 'תפרסם את זה', 'זה קורה', לאף אחד לא אכפת".
תשבי: "מה שאני אומר מתכוונת זה שהזהות היהודית שלך היא משהו שונה, זה משהו שמובנה. עבורי, בגדול הרגשתי כאילו אני כמו כולם - גדלתי בישראל. ואז התחלתי לטייל בעולם ואני כאילו, הייוראיתי , שהם מסתכלים עליי אחרת, כיהודיה וישראלית".
אוסטין נזכרת שהיא הייתה צעירה יותר היא עברה ניתוח אף, אבל לפני זה, כשהיא התחרתה בצעירותה בתחרות מיס ניו יורק והגיעה רק לטופ 15. כשהיא צילמה סלפי עם חברה שלה, שהגיעה למקום השני, "בחור אחד ניגש אלינו ואומר: 'את יודעת למה היא ניצחה ואת הפסדת?' אמרתי, 'למה?' הוא ענה כי היא מגרמניה הנאצית ואת יהודיה. את תמיד תהיי היהודיה". היא הייתה אז בת 17, "אבא שלי היה שם והלסת שלו נשמטה. אני חושבת שזה היה הדבר האנטישמי הראשון ששמעתי בחיי".
אוסטין אמרה לתישבי שהיא גם מקבלת הערות אנטישמיות כשהיא מסקרת את ליגת ה-NBA. "אני אוהבת כשאנשים רואים את המגן דוד שלי והם אומרים, 'את יהודיה? כי את לא נראית יהודיה. לעולם לא הייתי מנחש.' אז זה מרגיז אותי כי הם אפילו לא מנסים להיות אנטישמיים".
כשנשאלו על העוינות כלפיהן מצד אנשים בתגובות באינטרנט וברחוב, בגלל שהן פעילות פרו-ישראל, ענתה תשבי: "האמת היא שלא אכפת לי. לא אכפת לי. אני עוסקת בזה כל כך הרבה שנים. קיבלתי את איומי המוותהאיומים הראשונים שלי על חיי עוד ב-2011". תשבי הוסיפה כי יש לה חברים "שהתעוררו לפני שהיה לזה שם. ראיתי את זה קורה כבר יותר מעשור".
תשבי: "ישראל היא עניין כל כך לא מגניב, ירדנו ליגה, נדחקנו לשוליים ונדחקנו החוצה להיות חלק מ"הקהל הלא מגניב". וזו אחת הסיבות שרציתי לנהל את השיחה הזאת איתך אמילי, כי אני מאמינה שמה שאנחנו עושים עושות זה שאנחנו תובעותים מחדש מה זה אומר להיות יהודים כחלק במהקהל המגניב. כי זה באמת מגניב להיות יהודי".
אוסטין: "תמיד חשבתי שזה מגניב כנראה".
תשבי מושכת מעט את חולצתה, כדי להראות מספר רב של תליוני מגן דוד על צווארה. "אני מסתובבת ככה ואני לא יכולה לחכות לעוד מגני דוד על הצוואר שלי. אני מוצפת בהם".
איך נוכל לגרום ליותר ישראלים לדעת יותר על יהודי אמריקה?
אוסטין: "אני חושבת שמעורבות היא המפתח. אנחנו יכולות להיות הגשר בין ישראל לאמריקה, כי אנחנו למעשה מייצגות את שתי העולמות האלה. וכמובן אם הישראלים באמת יעשו מאמץ כדי להבין את האמריקאים, והאמריקאים יוכלו לעשות את אותו הדבר".
תשבי: "אני מסכימה לחלוטין שצריכה להיות תקשורת , ודיאלוג בין שתי הקבוצותהקהילות. אני לא חושבת שברמה העמוקה יותר ישראלים יכולים יוכלו להבין את יהודי התפוצות, ולהיפך, ואני חושבת שזה בסדר. אני פשוט לא חושבת שיהודי אמריקאי יכול להבין מה זה אומר לחיות במרחק של 30 ק"מ מחמאס. מנגד, הישראלים לא מבינים את האנטישמיות איתה מתמודדת יהדות ארה"ב. הם לא מבינים איך זה להתעורר בבוקר ולמצוא על על מפתן הדלת פליירים המשבחים את היטלר".
אוסטין: "הלוואי שהאמריקאים יבינו שזה בסדר להסכים לא להסכים. זה משהו שאנשים נאבקים בו היום יותר מתמיד".
כשנשאלה מה היא אוהבת בקהילה היהודית האמריקאית, אמרה תישבי שהיא אוהבת הכל. "החלק הכי יוצא דופן היה בעיניי הפלורליזם והגיוון. כשהגעתי לאמריקה, כישראלית שמעולם לא הייתה בבית כנסת, ראיתי גברים ונשים יושבים יחד, ואישה מתעטפת בטלית, ואמרתי לעצמי אלוהים אדירים, אני מעולם לא גדלתי בידיעה שזו אפשרות.
"מה שיהודים אמריקאים יכולים ללמוד מישראלים זה בעיקר איך להכין מרק עוף טוב עם כדורי מצה. הגרסה האמריקאית כל כך תפלה ולא טעימה".
תשבי סיכמה כי היא חושבת שבכוחן להתגבר גם על המשוכה הזו "בין אם זו אנטישמיות, או כל השסעים והנושאים שקורים בישראל ומשפיעים כלפי חוץ, כי זה מה שאנחנו עושים. אנחנו קהילה, אנחנו כל הזמן נלחמים אחד בשני, מתגברים, לומדים וגדלים".
אוסטין: "אני קודם כל אוהבת את הסולידריות שיש בישראל, במיוחד בתקופה האחרונה. עם זאת, אנחנו צריכים יותר מזה. הדבר השני האהוב עלי הוא האופי הישראלי המחוספס, שהלוואי שהאמריקאים היו יכולים לקבל ממנו מעט, לא יותר מדי, אלא רק מעט. אנחנו (באמריקה) אף פעם לא היינו הקורבנות. אנחנו לא חיים במנטליות של קורבן. אנחנו תמיד מתמודדים עם איזושהי זוועה איומה בהיסטוריה, וכמו שנועה אמרה, אנחנו מתגברים".
נועה תשבי - שנולדה וגדלה בישראל, היא שחקנית, סופרת, מפיקה ופעילה ישראלית. היא מתגוררת בארה"ב ובישראל. הייתה לשעבר השליחה המיוחדת למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, תפקיד אליו מונתה ב-2022.
אמילי אוסטין - שנולדה בארה"ב להורים שהיגרו לארה"ב בילדותם, היא שחקנית, עיתונאית ספורט, דוגמנית ומנחת טלוויזיה. יש לה למעלה מ-1.5 מיליון עוקבים באינסטגרם וב-TikTok. מתמחה בנציגות הישראלית לאו"ם. הראיון הוא פרויקט משותף של קרן משפחת רודרמן וקבוצת הג'רוזלם פוסט לכבוד יום העצמאות ה-75 של ישראל והקשר עם יהדות ארה"ב.