אוסף של גיל פנטו, יליד אמצע שנות ה־60, החל לדבריו לגמרי במקרה לפני 25 שנה. “יום אחד ביקרתי בבית סבתי בקיבוץ חולדה ומצאתי שם קופסה שכתוב עליה 'צ־ד', קופסת הסוכריות מפעם, פתחתי את הקופסה ומצאתי רק קמח", הוא משחזר. "סבתא שלי אמרה שאין בקופסה הזו כבר הרבה זמן סוכריות. כנראה הלכתי עם האכזבה הזו הרבה שנים ויום אחד ראיתי בשוק הפשפשים קופסה כזו. אומנם לא היו בה סוכריות אבל קניתי אותה ובזכות הקופסה הזו בעצם התחיל כל האוסף שלי”.
זיכרונות זרוקים
אותו רגע מכונן בשוק הפשפשים שהבעיר בפנטו את התשוקה לאסוף פריטים נוסטלגיים תפח ותפח עד כי הגיע למאות ואף לאלפי פריטים והוביל אותו בשנת 2012 לפתוח מוזיאון פרטי לנוסטלגיה ישראלית בתל אביב שבו הוא מארח אנשים, קבוצות וחובבי נוסטלגיה: “עם השנים הצטברו אצלי המון פריטים כי בכל זאת, 25 שנים לא הולכות ברגל, וקניתי המון פריטים בשוק הפשפשים ובמקומות אחרים והחלטתי לקשט את ביתי עם האוסף ובאיזשהו שלב החלטתי לחלוק זאת עם כולם. אני מארח במקום הרבה אירועים פרטיים וימי הולדת ומה שלא הבנתי בהתחלה ואני מבין היום, זה שכל אחד מוצא באוסף את זיכרון הילדות שלו, הזיכרון שלו מההורים ומהאנשים היקרים שהיו לו וכבר אינם כי אלו דברים שהיו בכל בית ורובנו זרקנו אותם. גם אני זרקתי צעצועים, תקליטים וחוברות כי מי חשב לשמור את הדברים האלה?".
"לשמחתי יש כאלה ששמרו את כל הדברים האלה, וכשהם נפטרו ואת ילדיהם זה לא עניין, אז כל התכולות של הדירות האלה הגיעו לשוק הפשפשים ולשמחתי את כל פריטי הילדות שלי ושל ילדים אחרים – אספתי. מדי בוקר אני פותח את יום עבודתי בשוק הפשפשים בחיפוש אחר פריטים. היום קשה למצוא את כל הדברים האלה כי כבר אין דרך למצוא אותם משום שרוב הדור הרלוונטי שהדברים האלה היו בבית שלו נפטר ולכן זה כבר נדיר שמגיעה לשוק תכולה שווה, ומשנה לשנה אתה רואה ירידה דרסטית מהבחינה הזו”.
“לפתוח דלת קסמים”
ב־18 באוגוסט מתכנן פנטו לפתוח כלבו (פופ־אפ) שיוקדש לפריטי הילדות הנוסטלגיים של שנותיה הראשונות של המדינה. “אני מאמין שלפעמים כל מה שצריך כדי לחזור לילדות ולבית שהיו לנו פעם זה לפתוח דלת קסמים, וחשבתי רבות איזה כלבו אפתח והחלטתי שנורא מיוחד יהיה לחזור לילדות שהייתה לנו פעם”, הוא אומר. “בכלבו יהיו לא רק פריטי ילדות שזה המובן מאליו אלא גם פריטים שזכורים לי ולשכמותי מהילדות, מהקש־כפית שבה היינו אוכלים גלידה ביום קיץ לוהט ועד וילונות שאפיינו את חדרי האמבטיה בילדות”.
פנטו חילק את הכלבו למחלקות: כלי בית ספר של פעם (מחברות, ספרי לימוד, ילקוטים, קלמרים, מפיות אוכל), פריטים לשעות הפנאי (משחקי קופסה, רביעיות, ספרי ילדים, אופניים, תלת־אופן), ציוד לתינוקות (מבקבוק ועד עגלה), כלי מטבח (מבונבוניירה ועד "אמקור") וכלי טיפוח ויופי (מ"ולוטה" ועד דרמפון). “בעיקרון הביקור בכלבו לוקח כשעה וחצי, כשאני מספר את הסיפורים מאחורי הפריטים, ואחת החוויות היא שאפשר לגעת ולדפדף, לפתוח את הספרים ולגעת במוצרים וזה גורם לזיכרונות להיות יותר מוחשיים. מדובר בחוויה מאוד מיוחדת”, הוא מסביר.
"בכלבו אציג מחברת חיבורים של חניתה מכיתה ד’, ואני מתכנן להקריא את החיבור. אראה את מפית האוכל שהיא רקמה לעצמה. זה רגע מרגש. יהיו גם זיכרונות פרטיים שלי כמו ספר מהילדות שזכרתי שמאוד אהבתי ופתאום מצאתי בשוק. יש המון דברים שנמצאים לנו בראש אבל אנחנו לא זוכרים אותם ממש, אבל כשאתה רואה את הדברים פיזית, אתה מיד נזרק לאותו זיכרון ילדות”.
התרעות פיקוד העורף