רבים בישראל מודאגים בימים אלו ממה שהם רואים בתור הבגידה של השמאל העולמי בישראל. לא מעט נכתב על קולות אנטי־ישראליים ופרו־פלסטיניים שנשמעו באוניברסיטאות בעולם לנוכח המלחמה בעזה. רבים מזועזעים ומודאגים מתגובותיהם של אגודות הסטודנטים של הארוורד, של אינטלקטואלים סלבריטאים כגון ג׳ודית בטלר או של פעילת איכות הסביבה המפורסמת בעולם, גרטה טונברג.
שובל מפואר מאחוריו: המלחין האגדי אריה לבנון הלך לעולמו
"תחזור היום": עידן רייכל בשיר חדש המוקדש לחטופים
ההשפעה של כל אלה כמובן לא מבוטלת; מנהיגי העתיד גדלים בקמפוסים האלה, אבל השפעה לא פחות גדולה על דעת הקהל יש להוליווד ולתעשיית הבידור העולמית בכללותה.
בימים אלה אי אפשר שלא לחוש זעם ותסכול מכל סלב בינלאומי שיוצא נגדנו ולהתמלא אהבה כלפי כל כוכב שבעדנו. גם מי שמודע לקונטקסט הרחב שבו האירועים מתרחשים, לסיפור ההיסטורי המלא, ולמורכבויות הכואבות שהביאו אותנו עד הלום, לא יכול שלא לחוש תגובה רגשית אינסטינקטיבית – לטוב ולרע – על כל מה שכל כוכבן או כוכבנית מעבר לים אומרים עלינו עכשיו.
זה משחק של סיסמאות ריקות של אנשים שלרובם אין מושג, בעד ונגד, אבל בשעתנו הקשה כל סיסמה כזאת, כל תגובה, נספרות. אם זמרת פופ מנותחת ונדיבת מחשוף שאתם לא מזהים אף שיר שלה אומרת עכשיו שלבה עם משפחות החטופים, תרצו לחבק אותה כאילו הייתה אחותכם האובדת. אם ראפר עם שיני זהב וקעקועים על הפנים שמעולם לא שמעתם עליו תומך בחמאס, תראו בזה בגידה אישית.
נציגות ישראל בהוליווד, ובראשן גל גדות ונועה תשבי, עוסקות לא מעט בהסברה בימים אלה ומנסות לגרום לעולם לראות את הזוועות שהתרחשו בישראל ב־7 באוקטובר. כצפוי, חלק מכוכבי הוליווד היהודים מיהרו לקחת על עצמם תפקיד הסברתי במלחמה הזו, שכמו כל מלחמה בימינו, היא גם מלחמה על דעת הקהל.
קחו לדוגמה את דברה מסינג, כוכבת הסדרה “וויל וגרייס”, שיצאה לתלות כרזות עם תמונות של החטופים ברחבי ניו יורק עם הישראליות נועה קירל וגל גדות. זמרת הפופ פינק, שגם היא יהודייה, העלתה פוסט שבו היא מבהירה כי חייבים להחזיר את החטופים, יוצאת נגד חמאס ומבהירה שתלישה של כרזות של חטופים היא מעשה לא אנושי.
ג'יי.קיי רולינג פרסמה את תמונתה של נויה, מעריצת "הארי פוטר" הנמצאת על הספקטרום, וחטופה יחד עם רבים מבני משפחתה, וקראה להחזירה יחד עם כל יתר החטופים הביתה. זמן לא רב לאחר מכן פורסם כי נויה וסבתה נרצחו. רולינג שיתפה את הידיעה המחרידה.
למחרת אירועי הזוועה הקדיש בונו, סולן להקת U2 ואקטיביסט ותיק, שיר ל”ילדים היפים” שנרצחו במהלך פסטיבל מוזיקה בישראל. במהלך הופעה של הלהקה בלאס וגאס ב־8 באוקטובר הקדיש בונו את שירה המפורסם של 2U, "In the Name of Love" לנרצחי פסטיבל נובה.
במהלך ההופעה שינה בונו חלק ממילות השיר כדי שיתאימו לסיטואציה. את המילים "מוקדם בבוקר, ה־4 באפריל", המתייחסות לתאריך רצח מרטין לותר קינג, עליו נכתב השיר במקור, שינה ל"מוקדם בבוקר, 7 באוקטובר", ואת המיקום שינה מ"ממפיס, טנסי" ל"שמיים מדבריים". זה היה מרגש אך זה התרחש למחרת האירועים, עוד לפני תקיפת צה"ל בעזה.
מכתבים לביידן
מאז העניינים הסתבכו. הראשונים להביע תמיכה פומבית בזכותה של ישראל להגן על עצמה וגינוי מוחלט של מעשי חמאס היו יהודי הוליווד הבכירים, בהם ברברה סטרייסנד, ג'רי סיינפלד, דייוויד שווימר, נטלי פורטמן, הקומיקאית שרה סילברמן, שרה מישל גלר, ג'יימי לי קרטיס (חצי יהודייה) ואחרים. פחות משבוע לאחר המאורעות חתמו 700 שחקנים ואנשי תעשייה בהוליווד על עצומת תמיכה בישראל, המציינת כי "זה טרור. זהו רוע. אין הצדקה או הסבר רציונלי לפעולות חמאס". בין החותמים: גל גדות, ג'רי סיינפלד ומייקל דאגלס. במקביל, גם ענקית המדיה פרמאונט הביעה תמיכה בישראל.
אחר כך, ב־23 באוקטובר, שבועיים וחצי לאחר התקיפה המחרידה של חמאס בעוטף עזה, החל קמפיין המלווה בהאשטאג
nohostageleftbehind# שקורא להחזיר הביתה את כל החטופים. רשימה של יותר מ־350 שחקנים, אמנים, קומיקאים ושמות גדולים ומוכרים אחרים בארצות הברית חתמה על מכתב פתוח הקורא לשחרור החטופים שנלקחו בידי חמאס. במכתב הם מודים לנשיא ביידן על פועלו למען ישראל ועל שחרור ארבע החטופות, ומדגישים את חשיבות שחרור כל יתר החטופים, עד האחרון שבהם.
רשימת החותמים כללה יהודים רבים, כדוגמת אדם סנדלר, איימי שומר, בן סטילר, ג'ף גולדבלום, ג'רי סיינפלד, ג'ק בלאק, פול ראד, ג’ייסון סיגל, סשה ברון כהן, הארווי קייטל, ג'וליאנה מרגוליס, בילי קריסטל, הרלן קובן, גווינת פאלטרו (חצי יהודייה), מילה קוניס, סולן להקת מארון 5 אדם לוין, הנרי ווינקלר, אהרון סורקין, ג'אד אפטאו ודייוויד שווימר, אך גם הרבה לא יהודים, בהם בראדלי קופר, כריס רוק, יואן מקגרגור, ג'סטין טימברלייק.
קייטי פרי, קירסטן דאנסט, לנה דל ריי, לורה דרן, מדונה (שאולי היא סוג של יהודייה בעצם, מה גם שמנהלה הישראלי־אמריקאי גיא עוזרי עוזר בימים אלה בהסברה לטובת ישראל), מישל וויליאמס, שון קומבס (פי דידי), וויל פארל, ג'יימס קורדן, דאג לימן ורוזי אודונל. למרות שהוא לא השחור היחיד שחתם על העצומה – גם כריס רוק, פי דידי וטיילר פרי היו בין החותמים – הבמאי ג'ורדן פיל ("תברח") קיבל תגובות זועמות על חתימתו, בטענה שהחתימה שלו סותרת את המסר בסרטיו, העוסקים במה שקורה תחת דיכוי סיסטמטי.
אחת התגובות הפרו־ישראליות המובהקות ביותר הייתה סרטון שהעלה מנחה הטלוויזיה פיל מק'גרו, הידוע בכינויו ד"ר פיל. בסרטון שכותרתו "מסר מד"ר פיל על ישראל, חמאס והמצפן המוסרי שלנו" הוא דיבר על רקע דגל ישראל והבהיר כי הוא עומד לצד ישראל במלחמה וביקר בחריפות את האוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, שמאפשרות תמיכה של סטודנטים בחמאס.
אחרי שבימים הראשונים לאחר הטבח רבים מיהרו לתמוך בישראל, ככל שהזמן עובר נראה שבהוליווד הזוועות נשכחו, או גרוע מכך – הושתקו או הוכחשו – והתגובה של צה"ל בעזה נתפסת על ידי רבים כלא לגיטימית.
במכתב פתוח לביידן, עליו חתמה רשימה ארוכה של ידוענים, נדרש נשיא ארצות הברית להביא להפסקת אש מיידית בין ישראל לעזה. במכתב אומנם מוזכרים החטופים, והוא קורא להפסקת אש כדי למנוע הרג נוסף בשני הצדדים, אך הניסוח נוטה בברור לצד הפלסטיני ודורש להפסיק את הפצצת עזה. בין החותמים: מייקל סטייפ, מייקל מור, חואקין פיניקס, בן אפלק, ג'ניפר לופז וגם כמה יהודים, בהם הראפר היהודי־קנדי דרייק והשחקן אנדרו גארפילד.
העצומה הזו הייתה התגובה הראשונה של דרייק למלחמה. בתור היהודי המצליח ביותר בעולם הפופ ציפו ממנו להגיב קודם. לקח לו זמן והתגובה שלו לא הייתה עוצמתית בשום צורה. מצד שני, די.ג'יי חאלד – הפלסטיני המצליח ביותר בעולם הפופ – לא אמר דבר מאז תחילת המלחמה.
רבים בצד הפלסטיני ציפו שהוא יתמוך בפלסטינים וזועמים על השתיקה שלו. יש הטוענים שסלבס שלא פוצים כרגע פה, למרות שהם מזוהים עם צד אחד של הקונפליקט, עושים זאת מתוך פחדנות ומתוך רצון להגן על עצמם ועל משפחתם או על הכיס שלהם.
אך היכן שדי.ג'יי חאלד שותק, אחרים מדברים. בשבועות האחרונים נשמעים קולות המכנים את ישראל מדינת אפרטהייד ומצדיקים – בפה מלא או רק במרומז – את פעולות חמאס. שלושה שבועות אחרי הטבח, פרסם מוחמד חדיד, אביהן של הדוגמניות ג'יג'י ובלה חדיד, פוסט מזעזע שבו השווה בין ישראלים לנאצים.
סוזן סרנדון, שמביעה עמדות פרו־פלסטיניות כבר שנים, עושה זאת גם הפעם. אליה מצטרפים בצד הפרו־פלסטיני ג'ון קיוזאק (שאף נכח בהפגנה ל"שחרור פלסטין" בשיקגו). גם הקומיקאי דייב שאפל דיבר על מה שהוא כינה פשעי המלחמה של ישראל בהופעת סטנד־אפ בבוסטון – ובתגובה רבים יצאו ממנה באמצע – ואחר כך הכחיש ואמר שדבריו צוטטו שלא כהלכה.
גם באנגליה יש סלבס התומכים בפלסטינים, בהם השחקנים סטיב קוגן וטילדה סווינטון, שחתמו על עצומה הקוראת "לשים קץ לאכזריות חסרת התקדים המופעלת על עזה" ומכנה את מעשיה של ישראל "פשעי מלחמה", מבלי להזכיר את חמאס.
תמיכה בלי להרגיז
השאלה מה לומר ומה לא לומר היא כבדת משקל. יש תגובות המכעיסות דווקא במה שלא נאמר בהן, או בניסוחים מכובסים. אלא אם התגובה היא מאוד מובהקת לצד זה או אחר, הביקורת נופלת לרוב על ניסוחים והשמטות. יש תגובות שמכעיסות בטעויות, באי־דיוקים ובשקרים שהן מפיצות – פעמים רבות הידוענים מפיצים שקרים ללא ידיעתם, כי הם בעצמם מאמינים לפייק ניוז שבהן האכילו אותם. ויש מפורסמים שמכעיסים בשתיקתם.
יש שיגידו, למה זמרים, קומיקאים ושחקנים צריכים בכלל להביע את דעתם על נושאים כאלה? הם הרי לא פוליטיקאים. אבל מאז הרשתות החברתיות, מצופה מכל מפורסם ומפורסמת לתת את שני הסנט שלהם לאירועי השעה – בטח ובטח כאלה שממתגים את עצמם כאקטיביסטים או פילנטרופים.
קים קרדשיאן, שהגיבה באיחור מה, הגנה בפוסט שלה על זכותם של ידוענים לא להביע בפומבי את עמדתם בנושא. היא עצמה כתבה כמעט שבוע לאחר ה־7 באוקטובר פוסט באינסטגרם שאותו פתחה במילים: “מסר לחבריי ובני משפחתי היהודים. אני אוהבת אתכם ואני תומכת בכם" (לאור העובדה שלא מזמן חגג האחיין שלה, מייסון דיסיק, בר מצווה מפוארת, קשה לשכוח שיש גם כמה סמי־יהודים במשפחתה).
קרדשיאן הביעה את תמיכתה המלאה בחבריה היהודים וגינתה את מעשי חמאס, אך לא התעלמה גם מהצד הפלסטיני. בידיעה כי מדובר בפוסט נפיץ מאוד, היא חסמה אותו לתגובות, מה שלא אומר כמובן שהיא לא קיבלה תגובות זועמות בערוצים אחרים.
גם אנג'לינה ג'ולי הגיבה למצב באיחור, ופצתה פה לראשונה שלושה שבועות אחרי היום הנורא. בחשבון האינסטגרם שלה היא כתבה פוסט ארוך, שאותו היא פתחה בהבעת הזדהות עם משפחות החטופים וההרוגים בישראל, ועברה בהמשך לטענה שזה לא מצדיק את התקיפה בעזה.
אלה רק כמה מהדוגמאות של תגובת ידועני העולם למלחמה. היו עוד הרבה, ויהיו עוד הרבה. כפי שהעיתונאית מארי מקנמרה כתבה בטור דעה ב"לוס אנג'לס טיימס": "מלחמת ישראל־חמאס היא נוראית, ופוסטים של סלבס ברשתות החברתיות לא יפתרו את זה". לדבריה של מקנמרה, "הסלבריטאים, בגלל שהם סלבריטאים, הופכים לחדשות, מלבים את הזעם תוך שהם לא מציעים שום מידע חדש, במקרה הטוב, ומציעים דיסאינפורמציה במקרה הרע.
רבים, בתורם, הופכים למטרות של אותה שנאה שהזינה את המלחמה שהם מגיבים עליה. האנשים היחידים שמרוויחים בפועל הם מארק צוקרברג ואילון מאסק". יש בדבריה משהו. מצד שני ייתכן שהיא ממעיטה בכוחם של סלבס להשפיע על דעות ההמון, ויותר מכך, ייתכן שהיא מפספסת את העובדה שהידוענים מהווים נייר לקמוס להלך הרוח בעולם.