לפי עדותו, נעם סמל, המנכ"ל היוצא של הבימה, שנחשב כדמות רבת פעלים בתרבות הישראלי, נקלע באקראי לעסקי השעשועים. "אחרי הצבא, כשלמדתי באוניברסיטה, בן-דוד שלי ראה אותי הולך ברחוב עם תיק ג'יימס בונד", מספר סמל. "למראה התיק, הוא העריך שאני לומד משפטים. לא הכחשתי. אז סיפר שהוא וחבריו בלהקת 'נערי החצר' עומדים לחתום על חוזה כתזמורת במועדון שבמלון 'דן'. 'אולי תייצג אותנו? אנחנו לא מבינים כלום'. אכן, חתמתי על החוזה בשמם. כך התחלתי. אגב, אחד מהם, שהיה שר בהפסקות כשהתזמורת נחה, זכה לימים לתהילה כמייק ברנט".
כך, מספר סמל ב"כניסת אמנים", ספרו האוטוביוגרפי שופע הגילויים, שהופיע זה עתה בהוצאת "מטר". ממטר הגילויים שבספר נביא כאן אי אלה זרזיפי זכרונות, שאינם תחליף לסיפורים במלואם, כפי שהם מופיעים בספר.
אז עם מה נתחיל? - אכן עם מייק ברנט. סמל פצח בקריירה כמנהלו האישי. כשהכוכבת הצרפתייה סילבי ורטאן התלהבה מהופעתו במועדון בטהרן ורצתה לפרוס עליו את חסותה, היא פנתה לסמל שניאות לשחררו מהחוזה אצלו. "אולי בזה ששלחתי אותו לטהרן ושחררתי אותו לפריז היה לי חלק בשרשרת האירועים שהביאה את חייו אל סופם הטרגי", כותב סמל.
אחרי הספתח עם ה"נערים", פתח סמל את המרוץ שלו כמנהל הפקה ב"תיאטרון העממי" של אברהם דשא את אורי זוהר. "צץ וצצה" - אגב, שם שהמציאה אמו, רבקה - ערב פזמוני אלתרמן, היה המופע הראשון שהריץ וכבחור צעיר זכה להתיידד עם המשורר הלאומי, שלקח על עצמו להיות ערב לכך שסמל יסיים כנדרש את ההתמחות בתום לימודי המשפטים שלו.
הסיפורים בספר קולחים בזה אחר זה. למשל, איך הובהל גדעון זינגר מהפקת "כנר על הגג" בווינה ברגע האחרון כדי לככב ב"חומש לידער" של איציק מאנגר במקום שרגא פרידמן, שהשיב את נשמתו לבורא ערב הבכורה. זינגר למד את הטקסט העצום במהירות שיא בעזרת המהפנט אבישלום דרורי, מה שלא עזר לו אחר כך כשנודע כשכחן כרוני של טקסטים.
סמל חושף את הרומן שהיה או לא בין גדי יגיל לבין ירדנה ארזי ומספר על הקמת משרד ההפקות שלו "בידור לעם", שבו, לא תאמינו, "גויס" לאונרד כהן להופעות במלחמת יום הכיפורים עם שלישיית "התאומים" ועם מתי כספי, שלדברי סמל נוצרה בינו לבין הזמר האורח כימיה של גאונים.
בהמשך מספר סמל כיצד ניסה אורי זוהר לרתום אותו למרכבת החזרה בתשובה שלו וכיצד פגש לראשונה את מי שנהיה לגיסו האהוב, שלמה ארצי, שאצלו פגש את האשה של חייו, נאוה סמל. לאחר שראה אותה, אמר לחברו - "אני עוד לא יודע מה יקרה לי עם שלמה ארצי, אבל עם אחותו אני מתחתן".
סמל חושף כיצד הפסיד את "כוורת" למי שהיה הבוס שלו, פשנל ועל תשע שנים של שיתוף פעולה אמנותי וחברי פורה עם יוסי בנאי, ש"היה אדם משמעותי בחיי". בין השאר בנאי נלווה אליו כמנהל אמנותי למפגשיו עם מנחם בגין, לצורך העלאת אירוע שהוקדש לאצ"ל ב-30 למדינה. כעבור כ-40 שנה נענה להצעה לשחק את בגין בהצגה בתיאטרון הזירה הבין-תחומית.
ב-80' החליט סמל להיפרד ממשרדו, "בידור לעם" ולעבור למגרש הציבורי, מה שהביא למינויו כמנכ"ל תיאטרון חיפה, כשעמו עודד קוטלר כמנהל אמנותי. בהתחלה המעבר לא היה חלק. "מאיגרא רמא של הצלחות 'בידור לעם' מצאתי את עצמי בבירא עמיקתא של תיאטרון חיפה", כותב סמל, שעד מהרה נותר בלי קוטלר, המנהל האמנותי שעמו וקבוצת שחקנים שהלכה איתו. עברו שנים עד שהם חזרו לשתף פעולה במקביל לעבודתו רבת השנים, תחילה בחיפה, בהמשך בקאמרי עם המחליף, עמרי ניצן, שגם הפך לחברו הקרוב.
עוד הוא מספר על אירוח ג'יין פונדה בלימוזינה של משרד החוץ; על יהושע סובול וגדליה בסר כצמד מנהלים אמנותיים במקום ניצן שעזב והעלאתו בארץ ובחו"ל של המחזה "גטו"; על מפגש במצרים עם נגיב מחפוז; על סערת העלאת הצגת "פלשתינאית" בכיכוב סלווה נקארה וגם על ההתמודדות עם הצנזורה לגבי העלאת "האופסמיסט", יצירתו של אמיל חביבי לצד שערוריית הצגת "סינדרום ירושלים".
פרק נרחב בספר מוקדש לכהונתו של סמל כקונסול התרבות רב הפעלים של ישראל בארה"ב שממנו עבר לתפקיד מנכ"ל הקאמרי שאותו מילא חצי יובל כשעמרי ניצן עמו כמנהל אמנותי. לדבריו, הטלפון הראשון שהוא הרים בתפקידו זה היה לחנוך לוין, שהבטיח לסמל "אלך אתך באש ובמים" והקאמרי הרבה בהעלאת מחזותיו כשלצידם הפך את במת הקאמרי לבית להצגותיהן של עדנה מזי"א וענת גוב. בספר סמל גם מצדיע לענקי הקאמרי, יוסי ידין וחנה מרון, שעליה הוא מספר איך גנבה את ההצגה בתפקיד נטול טקססט בהצגת "אורזי מזוודות" וחותם בתפקידו כמנכ"ל מציל הבימה.
הפרק האחרון בספר מוקדש בהוקרה לאהבת חייו, הסופרת והיוצרת נאוה סמל.
בקיצור, ספר מאלף, שאל להם לחובבי התיאטרון להחמיץ אותו.