שמו של דן כנר מעלה בדור ילדי שנות השמונים זכרונות ילדות של "צפיחית בדבש", שירים לועזיים משנות החמישים והשישים, להם נתן כנר פרשנות. למתגעגעים, ולטובת הדור הבא, בצהרי שבת משדר כנר את תכנית הבת "מתוק מאז".
קולו והדיקציה המושלמת שלו מעלים כמיהה לישראל היפה והטובה, ליום קיץ, לשדה חרוש, לניחוח קציר, לגבינה לבנה בחדר האוכל של הקיבוץ. לפעמים לשמע קולו אני סתם מתגעגעת להיות ילדה ולטייל עם ההורים שלי ברחבי הארץ ביום שבת.
ספרו החדש של כנר "דבריהם האחרונים" (הוצאת נדב) הזכיר לי גם הוא את ילדותי, עת העלה בו כנר על הכתב את דבריהם האחרונים של עולי הגרדום בית צורי, בן יוסף, דרזנר ("להיות עם חופשי בארצנו"), שעל שמם נקראו רחובות שכונת ילדותי.
"דבריהם האחרונים" הוא ספר שקוראים לאט, כמו שאוכלים שוקולד משובח של שוקולטייה. אחד-שניים בכל ערב. זהו ספר שמרחיב את הדעת, מזכיר אירועים היסטוריים וחושף את דבריהם האחרונים של אישים מוכרים יותר ופחות.
כנר שחובב "משפטים אחרונים" אסף אותם בעבודת נמלים במשך שנים ארוכות. רוב המשפטים הללו נמצאים באתר אותו הקים עם יהודה סימן טוב. עתה, הספר "דבריהם האחרונים" הוא מקבץ הפורש את חייו ואת נסיבות מותו של כל אחד מ-185 הדמויות ההיסטוריות אותן מציג כנר בספר, לצד מילותיהן האחרונות.
הספר הזה הוא גם פרויקט אישי של כנר. אביו, ישראל צבי כנר, מורה, מחנך, ד"ר לפילוסופיה ומוסמך לרבנות, הוציא לאור בשנת 1970 ספר קצרצר ודומה. כנר ממשיך את עבודת אביו בפרויקט הגרנדיוזי הזה.
הספר מאפשר הצצה למיטות המוות של הזמרת האיטלקיה מצריה דלידה ("חיי הפכו לבלתי נסבלים. סלחו לי") שהלכה לעולמה משברון לב, הקוסם הודיני ("לעזאזל, עיפתי מהמאבק, אני חושב שהדבר הזה עומד לחסל אותי"), ג'ורג' הריסון, אחד מהחיפושיות ("הרי קרישנה"), שרה אהרונסון גיבורת ניל"י ("לא תוציאו דבר מפי") ועוד רבות ומרתקות ורבים וטובים עם מילים אחרונות משעשעות ומרגשות וסיפור חייו ומותו של כל אחד מהם.
"דבריהם האחרונים" הוא ספר שאפשר לקרוא לבד, בזוג ובעיקר עם הילדים. ואז לפתוח את הרדיו על תחנת כאן רשת ב' ביום שבת בשתיים בצהרים ולומר, "את שומעת אותו? האיש הזה שמדבר-הוא כתב את הספר".