"יום שבו אני כותבת הוא יום משמח של חיבור פנימי, והידיעה שיש מי שיקרא את שכתבתי משמחת לא פחות", אומרת הסופרת והמשוררת תמרה אבנר, שספרה החדש והחמישי, "דרוש נס", רואה אור בימים אלה (הוצאת שתיים).
אבנר, אמא לשלושה, מתגוררת בכרכור. ל"דרוש נס" קדמו "התנתקויות" שזכה במענק התרגום היוקרתי 'עם הספר' מטעם משרד החינוך וקרן רבינוביץ' לאומנויות. ספרה "שקרים מהבוידעם" זכה גם הוא לשבחי הביקורת. שני סיפורים מתוך קובץ זה השתתפו ב"תחרות הסיפור הקצר" של עיתון "הארץ" ב־2009 (אבנר זכתה במקום השני) וב־2007 (תואר הסיפור המומלץ).
תמרה אבנר גדלה בקריית אונו לשני הורים אקדמאים, אב מושבניק צבר, פרופסור לגנטיקה, דיקן הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, ואם שעלתה לארץ מאנגליה, והייתה מוזיקולוגית.
היא למדה לנגן בפסנתר במשך שנים רבות, אולם בסופו של דבר פיתחה קריירה כפרקליטה צבאית ושירתה בתפקידי תביעה וסנגוריה, והייתה ראש ענף תביעות במשרד הביטחון בדרגת סגן-אלוף. בשירותה התמחתה בתיקי הטרדות מיניות ועסקה גם בנושא הפיצויים שניתנו לפלסטינים, שנפגעו כתוצאה מפעילות כוחות צה"ל בשטחים. עם שחרורה מהפרקליטות הצבאית בשנת 2009, כבר היו באמתחתה שני ספרים זוכי פרסים.
"לכאורה יש כאן סתירה פנימית. פקודות נוקשות, קטגוריות, מערכת משפטית בתוך מערכת היררכית נוקשה, שאין בה מקום לשאלות, שאין בה רכות, שאין בה נשמה, לעומת אמנות הכתיבה המאפשרת פריצת גבולות. ובאמת, במשך תקופה מסוימת הייתי ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. בבקרים חושבת, ובלילות נותנת דרור לרגש בכתיבה פואטית. זה היה בוידעם פנימי שלא הארתי אותו כלל. איש לא ידע שאני כותבת".
באזרחות החליטה אבנר להתנדב ב"ער"ן", שם התוועדה לראשונה לעולם מתמודדי הנפש, שנדונים בחברה לחיים של בדידות והדרה, ומשוועים להכרה ולמילה חמה. בין היתר למדה בבית המדרש ללימודי יהדות, הנחיית קבוצות, סדנאות לכתיבה ועריכה.
"דרוש נס" הוא כאמור מקבץ סיפורים בהן נעות דמויות, אותן מסבכת אבנר בתסבוכות נוראיות. בחור צעיר על הספקטרום האוטיסטי שנוסע לאיסלנד כדי להימלט מאימו החולה, שמצפה ממנו לתרומת כליה; מוזיקאי דור שני לשואה שנוסע לחפש את מזלו בווינה – עיר מוטרפת רוחות דמוניות מהעבר; משפחה שמתמודדת עם ילד עם הפרעת קשב; בחורה צעירה שבוחרת לצלם את חייה במקום לחיותם; צעיר פלסטיני שעובר יום־יום במחסום ברקן ובמחסום התודעה של הישראלים הסובבים אותו; ואישה שמצטרפת כנוסעת סמויה לסוף-שבוע בלונדון עם המאהב שלה ואשתו.
הגיבורים של אבנר לא מפסיקים לזוז, לנסוע, הם חסרי שקט, תוססים בתוך עצמם ומתחככים בסביבתם. המאבק שלהם פנימי וקבוע, וכולם כמהים לנס שיבוא ויציל אותם.