כמו השבת השחורה וכל מה שבא אחריה וממאן להסתיים, כך גם הספרות שבאה בעקבות שבעה באוקטובר. מיד עם פרוץ המלחמה החלו לצאת בזה אחר זה ספרי שירה, פרוזה ועיון על מה שאירע. חלקם מתמקדים בתיעוד סיפוריהם של גיבורות וגיבורים בעל כורחם שמצאו כוחות ברגעים השפלים ביותר של המציאות, זאת על אף שכמעט שלא היה זמן עיבוד של ההתרחשויות עד לגביית העדויות.
על פי דוח הספרים השנתי של הספרייה הלאומית לשנת 2023, 82 ספרים נכתבו על מתקפת שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה ודווחו לספרייה. הנושאים הבולטים הם ספרי זיכרון וגבורה, השפעות מתקפת הטרור של חמאס והמלחמה על מדינת ישראל והחברה הישראלית, גילויי האנטישמיות ברחבי העולם, ספרים בנושאי יהדות ועוד.
"סוגיית החטופים טרם באה לידי ביטוי משמעותי. בחודשים האחרונים התקבלו בספרייה הלאומית רק הגדת פסח שיצאה על ידי מטה החטופים וכן ספר מתכונים לחג השבועות המנכיח את החטופים", נכתב בדוח. איסוף הספרים, פרט לפעילות הספרייה כפי שהיא מוגדרת ומתוקצבת בחוק, הוא חלק מבניית מאגר זיכרון לאומי של הספרייה וגופים נוספים. זוהי תופעה בלתי נתפסת בעיקר בהיקפה ובחשיפה הרגישה שבה היא כרוכה.
"מענה אישי לטראומה"
אמא של ירדן הבטיחה לו שאם יעברו את זה, יקבל כל מה שיבקש. ירדן ביקש כלב, ניצל וקיבל. השוטר איתמר אלוס מאופקים לחם בגבורה והרג כמה וכמה מחבלים.
"העיקרון הראשון, לספר בצורה כרונולוגית את הסיפור שהמוח אינו מצליח להכיל ולתפוס ולהחזיר את מה שקרה לרצף אירועים. השני הוא מציאת הכוחות שבאו לידי ביטוי וההתנגדות לחוסר האונים על ידי פעולה אקטיבית: מציאת דלי לצרכים או איסוף מים מהמזגן המטפטף כדי שיהיה מה לשתות. התפקיד שלנו היה בשאלה הקטנה ‘מה עשית’, שיש בה תפקיד מרפא ומיטיב" הוסיפה.
"הדבר השלישי הוא השאלה האם בכל זאת, בתוך הזוועה, היה רגע של יופי. מדהים לראות איך בכל סיפור יש את זה: האחד מספר על העיניים הטובות של החייל שבא להציל, השני על הרגע שבו פתאום שמעו עברית והאחר על אנשי נתיבות שהגיעו לנקודת איסוף עם אוכל משבת ושמיכות באחת בלילה. כל מי שסיפר את הסיפור ידע שהוא הבעלים הבלעדי של הסיפור. אם אדם אומר שהוא רוצה לספר רק בשביל התהליך האישי – השגנו את המטרה. יותר ויותר אנשים אמרו לנו שהם רוצים לספר כי הם רוצים שהסיפור שלהם יישמע גם בעתיד. יש כאן פרק של דברי הימים של העם שלנו, והם משתתפים בו ומבקשים שגם סיפורם יסופר”.
והוסיפה: "אחת מהמראיינות שלנו, מיכל קורניץ, היא אשת טיפול מתחום הביבליותרפיה, ולכן בכל פעם שעלה צורך שהראיון יהיה רגיש טראומה, היא נשלחה למשימה ועשתה את זה מדהים. מיכל גם ראיינה את ארבע הילדות שמתראיינות בספר. באמת היו כמה מרואיינים שהיה להם קשה רגשית להשלים את הראיון. אחד מהם, שהתראיין על גבורתה של אשתו שלבסוף נרצחה, אפילו נאלץ לפרוש באמצע התהליך. היה לו פשוט כואב מדי לספר עליה, ולצערנו הסיפור לא נכנס לספר".
"היו לנו גם כמה גיבורים וגיבורות שתיארו תהליך מרפא שהם עברו בעצמם תוך כדי העבודה על הסיפור שלהם. במקרים רבים הגיבורים לא רק הסתפקו בראיון, אלא ממש היו שותפים לתהליך ההפיכה שלו לסיפור. הספר שלנו הוא ספר מונולוגים בגוף ראשון, והסוגה שלו היא ייחודית – ‘פרוזה תיעודית’. זה הצריך מהגיבורים ‘לבנות’ את הסיפור שלהם יחד איתנו, ומבחינה נפשית קרה להם שם קסם. חלקם אמרו לנו בפירוש – 'הסיפור הזה הוא הניצחון שלי'", אמרה.
אגמון אומר שדבר אחד הנחה אותו לאורך כל העבודה על הפרויקט, בראיונות, בתחקירים, ובעיקר בעריכת הסיפורים: "החיפוש אחרי בני האדם שמעבר לסיפורים הגדולים. נטע אפשטיין, צעיר מכפר עזה, קפץ על רימון והציל את חייה של אירן ארוסתו. אבל נטע גם היה בן אדם כזה שמדבר עם אנשים זרים ברכבת. הוא היה מקשקש בחדר האוכל עם כל הזקנים והילדים של הקיבוץ. וזה הרבה יותר חשוב בעיניי".
"יותר חשוב לי לספר מי נטע היה, ולא מה נטע עשה. אני חושב שכל מי שיקרא בספר שלנו יוכל להבין את זה ברגע. לספר קוראים 'יום אחד באוקטובר', אבל כמעט חצי מהסיפורים מתרחשים במקומות ובזמנים אחרים. הספר מקדיש הרבה מאוד 'זמן מסך' לסיפורים קטנים ומתוקים. לזוטות, שהופכות את בני האדם שבספר, לבני אדם שאפשר להרגיש ולאהוב. אני לא 'עוסק בטראומה', אני מבקש את האדם. וזו כל התורה כולה", הוסיף.
ספרות בזק
"כפי שניתן להבין זה ספר שמשלב בין היסטוריה אלטרנטיבית ומעשה דמיון. הספר מאוד אקטואלי כי על אף שזה לא נאמר במפורש ברור שזה ספר שמתייחס למה שקרה כאן, בכל השנה וחצי האחרונות ומה שחלילה עוד עשוי לקרות", אומרת לנדאו. "ספר עם תמות פוליטיות וחתרניות במובהק שמנכיח הן את הזעם והמחלוקת, והן את הכאב והאובדן. גם הפוסט־טראומה של הדמויות ב'גן עדן' מתכתבת עם הקשיים של החלוצים מהמאה הקודמת ושירה עצמה – שבנה נמצא מתחת לאדמה ובתה נעלמה – נמצאת במצב הביניים המעורער של בין דמיון למציאות, בין יאוש לתקווה".
"התחלתי לכתוב אותו אחרי שבעה באוקטובר, כשהייתי כל כך מלאת זעם וכעס. כנראה מתוך הדחף ליצור משהו מכל זה. מרגע שסיימתי את כתיבתו שכאמור ממש ביעבעה ממני תוך פחות משלושה חודשים, היה לי חשוב שיראה אור בהקדם, כי מבחינה ספרותית אני מאמינה שישרוד לאורך זמן, אבל המפגש עם הקוראים הספציפיים, עכשיו, הוא אחר לגמרי ואני אכן מקבלת הרבה תגובות בנוסח 'זה הספר שחיכינו לו' או 'תודה שכתבת אותי'", הוסיפה.
שרון, חבר קיבוץ רשפים שבעמק המעיינות, אבא לשלושה וסב לארבעה, נולד בקיבוץ עין השופט בהרי אפרים, אותו מקום שבו נולד גם גדי חגי ז"ל, חבר קיבוץ ניר עוז שנרצח בשעה הראשונה של הטבח, כשהלך עם אשתו, ג'ודי ויינשטיין ז"ל שנרצחה אף היא, בהליכתם הקבועה מסביב לקיבוצם. "גדי היה חלילן בחסד עליון, אלוהי, והערצתי אותו וקינאתי בו. אנחנו שנינו מאותו הכפר. כתבתי את ספר השירים בעיקר לזכרו", אומר שרון.
"צריכה להיות סיבה יוצאת דופן בנדירותה כדי שהבת שלי, המתגוררת באזור המרכז, תסמס לי בשעת בוקר מוקדמת, מושכמת, להדליק טלוויזיה. עוד באותו יום ארור ומזוויע, שעות אחדות בלבד לאחר פרוץ הטבח, בי נשבעתי לא לאפשר למילים להיעתק ממני. על אף שאין במילון העברי ומן הסתם, כמשוער, אף לא במילונה של שום שפה אנושית שהיא, מילים שניתן לתאר באמצעותן את מה שאירע, אמרתי לעצמי: אתה תעז לכתוב את מה שאי אפשר לכתוב. אתה חייב את זה לעצמך. לא ידעתי מה אקליד: יומן, פוסט, מאמר, סיפור. יצא לי שיר ראשון", הוסיף.
"מה שהרעיד וטלטל אותי מאותו יום הייתה ההבנה שאת המעשים האלה ביצעו בני אדם. לא מפלצות. לא תתי־אדם. ההבנה האיומה והמצמררת הזאת הניעה אותי לנסות לבטא את שלא ניתן לבטאו. ייסרתי את עצמי. הרגשתי שאני שרוי במצב צבירה שמעולם לא הייתי בו, בין ערות לחלום. בדמדומים מסויטים של סוג של זוועה פרימיטיבית אבל השירים האלה הן יומן הזוועות, אשר מתמצות ומתומצתות לשתי מילים שאין איומות ונוראות מהן - הותר לפרסום", אמר.
על פי דוח הספרייה הלאומית, יצאו 14 ספרי יהדות המתייחסים להיבטים אמוניים ושמונה הגדות פסח בהשראת החטופים והמלחמה. לדוגמה, הרב יהודה בן חמו, תושב עוטף עזה וראש בית מדרש אמונה בישיבת לב לדעת, שדרות, עוסק בספרו "לוחמים באמונה - מלחמת חרבות ברזל, מבט עומק", בשאלות קיומיות: מי אחראי על טבח חמאס ומה חמאס רוצה מאיתנו, מהי אחדות וכיצד היא מגינה, מהו מוסר מלחמה יהודי וכמובן – מדוע האל לא הגן עלינו.
"עידן פוסט־הרואי"
פרופ' אודי לבל ממרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים ומהתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים באוניברסיטת בר אילן, חקר במשך שנים את פעילות נפגעי הטרור בישראל וניסיונם להשתלב בשיח השכול והזיכרון הממלכתי. שלל מחקריו לימדו כי מאז ומתמיד הממסד הצבאי הדיר אותם ופעל על מנת לבדל אותם מהשכול הצבאי.
"הניסיונות לבידול הפכו פרדוקסליים בעשורים האחרונים. ישראל מצויה בעידן פוסט־הרואי, מרחיקה חיילים משדה הקרב, מרב המאמץ המלחמתי הוא על מפעילי כיפת ברזל או על ארטילריה אווירית או קרקעית. קרבות של ממש הפכו יותר ויותר נדירים. כל זה הפך את מרב החללים הצבאיים לכאלו שלא נהרגו בקרבות אלא בנסיבות אזרחיות", הוא אומר.
"לעומת זאת, כפי שאני מראה במחקריי - הטרור מכה בערים, מתמודדים עמו שוטרים, מאבטחים, אזרחים שלוקחים יוזמה - ורבים מאלה אף נהרגים תוך כדי מאבק. אך הצבא ממשיך להתעקש שרק מי שמת בזמן היותו בצבא, במדים, ייקרא חלל, ייקבר קבורה צבאית, הוריו יוזמנו לטקס בכותל בערב יום הזיכרון, יטופלו על ידי משרד הביטחון. היתר – בטקס נפרד בשעה מאוחרת יותר עם נפגעי האיבה, יטופלו בביטוח הלאומי, יקבלו מסגור אחר", הוסיף.
לאחר שבעה באוקטובר החלו לבל ויונתן אמיר, חוקר בתחום בריאות הציבור באוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, לחקור יחד את כל ייצוגי האובדן וההרואיקה של "השבת השחורה" במדיה ובתרבות הישראלית. הן בעיתונות המודפסת, הן ברשתות החברתיות והן בספרי הזיכרון שיצאו בחודשים האחרונים לזכר הגיבורים. השניים אף קיימו שלל ראיונות וקבוצות מיקוד על מנת לבחון כיצד הנחשפים לכל אלו מגיבים, את מי זוכרים, ובעיקר כיצד.
"יש כאן ספרים שמכניסים לרפרטואר גבורה שונה, פוסט־הרואית. זה לא יוני נתניהו שגדל במשפחה אריסטוקרטית ואף השאיר מכתבים עם תפיסה מגובשת על הקרבה והוכשר בסיירת מטכ"ל", אומר לבל. "אלה אזרחים שהדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות להם זה לוותר על התהילה שנכפתה עליהם. הדבר השני הוא שאלו לא ספרים שלטעמנו מנציחים בכלל אנשים. המרכז כאן הן התגובות. הכותבים והעורכים ביקשו לצאת ולתעד יכולת התמודדות. אקטיביזם. עשייה. מסוגלות. באטמוספירה שכולה מובסות ושיתוק – זה מה שהוביל אותם".
"אלה ספרים אנטי־קורבניים שמעלים על נס את התפקוד. זה לא תפקוד של צבא או של מדינה. זו גבורה של יחידים שפעלו למרות המדינה וצמרת הצבא, לא הודות להן. גבורה נדרשה בשל בגידת הצבא והמדינה. היעלמותם. צל"שים רבים, כך אומרים, מחולקים לאחר מלחמות כושלות. באותו אופן – ספרים רבים על גבורת אזרחים נכתבים כאשר מדינות מפקירות. נופתע מאוד אם ראש הממשלה ימליץ על הספרים החשובים האלו לקראת שבוע הספר. כל גיבור פה מספר על בגידת המדינה בכולנו", הוסף.
התרעות פיקוד העורף