1. ישורון ונסים יושבים על ספסל ציבורי. לצדו של ישורון נמוך הקומה ועב הכרס מונח במהופך כובע שחור מרופט. ממול מגרש גרוטאות. בחזיתו מתנוסס שלט מאולתר קטן, "בס"ד, כאן יוקם בקרוב בית כנסת לתפארת".





ישורון: "אתה לא מפה, אבל תדע לך שכולם כאן יודעים שמילה שלי היא סלע. הבטחתי שאביא לכאן את הרב כרמל, ובעזרת השם גם אביא אותו. אתה יודע, הרב אוטוטו מקבל מרן. חסרים לו 90 וכמה רבנים. עניין של שלוש־ארבע שנים עד שמגיע ל־200. ואז מי יהיה איש החצר הראשי שלו? מי יהיה הדובר והמוציא לפועל של דבריו?"

נסים: "אתה?"

ישורון: "צניעות, אחי, צניעות. לא על כל דבר צריך לדבר. הכי טוב זה מעשים. אתה יודע איזה בית כנסת כמעט הרמתי במלכיאל? אחד המפוארים במועצה. אתה יודע איזה כושר שכנוע יש לי? לא מהעולם הזה. מפה 100 שקל משם 1,000, מפה 500, משם 10 שקלים, הכל הולך. זה היה קשה, אבל אני רגיל לבעיות. אחרי חצי שנה של איסוף היה בקופה כמעט עשר אלף".

נסים: "מה אפשר לעשות בעשר אלף?"

ישורון: "כלום, צדיק, כלום. רק התכנון על הנייר עולה יותר. אבל לא ויתרתי. האמת, אנשים לחצו שאחזיר להם את הכסף. יום אחד אני מקבל מכתב ממשרד עורכי דין. עכשיו, מה לי ולעורכי דין? בחיים שלי לא הייתי צריך אותם, והם לא היו צריכים אותי. בעצם, רק פעם אחת... לא משנה... קיצור, פתחתי את המכתב ומה אני רואה? נו, תשאל מה אני רואה?"

נסים: "מה אתה רואה?"

ישורון: "מסתבר שיש לי קרוב משפחה בגרוזיה. אני בן דוד של אחיין שלו, או לא יודע מה. אף פעם לא הכרתי אותו, רק שמעתי עליו שהוא סוחר בברזל. הבן אדם הוריש לי חלקת אדמה בגליל, שני דונם. אתה קולט, צדיק? שני דונם! מהמשרד של העורכי דין אמרו לי שאני יכול למכור את החלקה ב־100 אלף דולר. 400 אלף שקל! שיתפתי את הקהילה בחדשה המרעישה".

(לפתע מתקדר. החיוך נמחק מפניו)

נסים: "מה קרה?"

ישורון (נאנח. אחרי שתיקה): "הייתי נשוי אז. חודשיים־שלושה לפני כן נולד לי בן בכור. אשתי לא הסכימה שאני אשקיע את הירושה בבניית בית הכנסת. רצתה את הכסף בבית. רצתה להחזיר חובות ולהתחיל בדרך חדשה. האמת, לא היה לי נעים, איך אספר לקהילה שהאישה לא רוצה לשחרר את הכסף לבנייה? הלכתי עם צו הירושה לבנק. אחרי שבוע־שבועיים חזרו אלי עם תשובה חיובית. נתנו לי 50 אלף שקל, תמורת בעלות חלקית על הקרקע".

נסים: "כמה חלקית?"

ישורון: "50 אחוז"

נסים: "היו צריכים לשלם יותר, לא?"

ישורון: "זה בנקים, הם גם צריכים להרוויח. בקיצור, מצאתי קבלן ומהנדס והתחלנו לעבוד על התוכניות. הכל היה טוב ויפה, עד שאשתי גילתה. הלכה לבית משפט ועצרה את הכל, טענה שחצי מהסכום שייך לה ולילד. היו 400 אלף שקל, מתוך זה עמלות של עורכי דין, מסים פה מסים שם, נשאר בקושי 100 אלף. 50 הלך לבית כנסת, ו־50 היא קיבלה".

נסים: "וזה עשה שלום בית?"

ישורון (אחרי שתיקה): "עזוב".

נסים: "ומה עם הבית כנסת? גויסו עוד כספים להתחלת הבנייה?"

ישורון: "ככה הייתי קרוב לזה. אבל מה, אנשים לא הכי ישרים. חובשים כיפה וגונבים. הקבלן והמהנדס נעלמו עם הכסף כאילו בלעה אותם האדמה".

נסים: "אוי ואבוי, רשעים בני רשעים".

ישורון: "אבל עזוב, למה להסתכל על חצי הכוס הריקה. אתה רואה את המגרש גרוטאות הזה? המועצה הפשירה אותו לבניית בית כנסת. לפה אני אביא את הרב כרמל, מילה של ישורון!".





עובר אורח חולף ומשליך מטבע לכובעו של ישורון.





ישורון: "תהיה בריא, צדיק".

נסים: "מה זה?"

ישורון: "תרומות לבית כנסת".





2. חצרו של הרב כרמל. זוהי חצר של ישיבה תיכונית. אברכים בהפסקה. ישורון מתקרב לשער, פונה אל השומר.





ישורון: "אהלן, צדיק, מה שלומך?"

שומר: "ברוך השם".

ישורון: "אני צריך לדבר עם כבוד הרב".

שומר: "קבעת פגישה?"

ישורון: "ניסיתי להתקשר. היה תפוס כל הזמן. תגיד לו שזה אני, ישורון, הוא מכיר אותי, גידל אותי".

שומר: "הוא גידל את כולנו, ברוך השם. אבל בשביל להיכנס אליו אתה צריך לקבוע פגישה".





ישורון מתרחק מהכניסה ומטפס על הגדר האחורית התוחמת את הישיבה, קופץ ומתפלח למתחם. שני אברכים גברתנים קולטים אותו, אוחזים בו ומובילים אותו לשער היציאה.





ישורון: "תעזבו אותי, תעזבו אותי".

האברכים לא שועים לבקשתו והוא מושלך החוצה בבושת פנים.





3. ישורון מתדפק על דלת דירת גרושתו. לאה פותחת.

לאה: "מה?"

ישורון: "באתי לראות את אברהם".

לאה: "אין לך שעון? כבר תשע. הוא נרדם מזמן. חוץ מזה, מאה פעמים אמרתי לך לא לבוא ולא לדפוק בדלת לפני שאתה מתקשר".





4. ישורון יושב במקומו הקבוע על הספסל הציבורי. לצדו מונח כובעו, בתוכו מספר מטבעות. הוא מאכיל את היונים. אליהו, בעל חזות עבריינית, חובש כיפה שחורה מתקרב ומתיישב לצדו.





אליהו: "מה נשמע, צדיק?"

ישורון (נאנח): "ברוך השם".

אליהו: "איך מתקדם הפרויקט?"

ישורון: "אתמול פגשתי משקיע גדול. הראיתי לו את הקרקע. חושב להשקיע רבע מיליון".

אליהו: "עוד פעם סיפורי פוגי?"

ישורון: "לא סיפורים, למה אתה אומר סיפורים? אתה מכיר אותי בכלל? אתה יודע איזה פרויקט עשיתי במלכיאל?"

אליהו: "אין שם כלום".

ישורון: "זה שאנשים לא ישרים זה עניין שלהם עם הקדוש ברוך הוא, לא שלי".





במדרכה ממול צועדת בגפה אשתו לאה. ישורון מבחין בה. היא מעיפה בו מבט חטוף וממשיכה בדרכה.





אליהו: "שמעתי שמצאה שידוך חדש".

ישורון: "מי סיפר לך?"

אליהו: "אנשים מדברים"

ישורון: "יכולים לדבר עד מחר. דווקא אנחנו מתקרבים חזרה בזמן האחרון. הייתי אצלה אתמול בערב. באתי לבקר אותה ואת אברהם. אירחה אותי יפה, עשתה קפה, ישבנו דיברנו. הכל על מי מנוחות, ברוך השם".





5. ישורון מתקרב לשיכון רכבת מוזנח. הוא נכנס לבית אמו.





אמא (מהמטבח): "לאה התקשרה".

ישורון: "מה רצתה?"

אמא: "מה רצתה? שאלה על המזונות. אתה שוב מאחר".

ישורון: "למה תמיד פונה אלייך? למה לא אלי?"

אמא: "אומרת שאתה לא זמין".

ישורון בוהה בערוץ הקהילתי בטלוויזיה. ידיעה על ספר תורה חדש שנתרם לבית כנסת על ידי משה סיניור, מיליונר יהודי שחי באמריקה. ישורון רושם את שמו של התורם. אמו יוצאת מהמטבח.





אמא: "למה שלא תתחיל לחפש עבודה? בחודש הבא ייגמרו דמי האבטלה. ומה תעשה אז? אתה רוצה שעוד פעם היא תתחיל עם תביעות?".





6. ישורון על הספסל הציבורי. הוא מחייג.

ישורון: "שלום, אני מדבר עם מר סיניור?"

קול נשי: "זאת המזכירה שלו. מי שואל?"

ישורון: "שלום לך, צדיקה. מדבר ישורון הכהן. אני יזם ישראלי, מדבר איתך מארץ הקודש".

קול: "במה אני יכולה לעזור לך?"

ישורון: "לאחרונה הפשרתי חלקת קרקע לטובת בניית בית כנסת חדש בארצנו הקדושה".

קול: "חן חן".

ישורון: "הייתי רוצה לדבר עם אדון סיניור על שותפות ביוזמה הנעלה הזאת. בית הכנסת הישן בשכונה כבר עומד להתמוטט. חייבים בית כנסת חדש".

קול: "מר סיניור תורם אחת לשנה ספר תורה לבתי כנסת. השנה הוא כבר עשה זאת. בעזרת השם, שתצליח בהקמת בית הכנסת, ואולי בשנה הבאה יתרום ספר חדש לארון... שיהיה כל טוב, בעזרת השם".

ישורון: "חכי שנייה... הלו? הלו?"





צליל ניתוק





7. מוצאי שבת. טקס הבדלה בבית הכנסת הישן. שירים ומזמורים. הקירות מכוסים טחב. הכל מסביב דל ועלוב. כשמסתיימת התפילה, ישורון מבקש לשאת דברים.





ישורון: "קהל נכבד, שבוע טוב ומבורך. תראו. תסתכלו מסביב. לא הגיע הזמן? כולנו נולדנו כאן. השנים חולפות, אנחנו מתקמטים, הקירות מתפוררים. חצי מיושבי בית הכנסת הקבועים עברו להתפלל בבית הכנסת החדש של הבוכרים. זוכרים שהיינו מניחים ספסלים בחוץ בערבי שבת וחג? היום אנחנו נלחמים על מניין... צדיקים, אני אומר, צריך לבנות בית כנסת חדש שיחזיר עטרה ליושנה".

איש בקהל: "מאיפה הכסף?"

ישורון: "השבוע דיברתי עם הלשכה של הנדבן האמריקאי הידוע, אדון סיניור. סיפרתי לו על מצב בית הכנסת שלנו ועל ההכרח לבנות בית כנסת חדש, והוא הבטיח לבדוק את העניין ולנסות לעזור".

איש בקהל: "איך הגעת אליו?"

ישורון: "מכיר את המזכירה שלו. נשמה טובה זאת, אני אומר לכם. בקיצור, אני מאמין שאדון סיניור יתרום לנו רבע מיליון דולר. אתם קולטים, רבותי? רבע מיליון דולר".





חלק מהקהל קם, מניף יד בביטול ופוסע לעבר היציאה.

ישורון (כחולם, לוחש לעצמו) רבע מיליון דולר. וואו.





8. ישורון יושב על הספסל הציבורי. לצדו יושב אליהו, מפצח גרעינים ומשליך את הקליפות לקרקע. ישורון מעלעל בחוברת, מציג את אחת התמונות לאליהו.





ישורון: "מה אתה אומר על הבית כנסת הזה? ליגה לאומית, אה? תחשוב שבמקום כל הזבל הזה ממול תצוץ פנינה כזאת. תראה את הקשתות, הוויטראז'. משהו לא מהעולם הזה, מה אתה אומר, אה? מה?"

אליהו: "זה לפחות מיליון דולר".

ישורון: "מיליון אחד? הצחקת אותי. לפחות 4־5, אם לא יותר".

אליהו: "נו?"

ישורון: "בעזרת השם".

אליהו: "השם לא מדפיס כסף".

(שתיקה)

ישורון: "אתה חושב שאלף מצוות יכולות לכפר על חטא אחד?"

אליהו: "תלוי איזה חטא, ואיזה מצוות".





9. ישורון מול סניף בנק קטן. תיק על כתפיו. הוא חובש מסיכת מיקי מאוס, שולף אקדח צעצוע, נכנס לסניף ורץ אל עבר הכספרית.





ישורון: "אל תיבהלי, צדיקה, זה שוד לשם שמיים, שימי כאן את הכסף (מושיט לה את התיק. היא מכניסה את הכסף). תהיי בריאה, צדיקה, סליחה על ההפרעה".





10. תחנת משטרה. שני חוקרים צופים בסרט האבטחה של הבנק.

שוטר: "אידיוט. קנה וחבש את אותה מסיכה כמו בפעם הקודמת".





11. מדשאה בבית חולים פסיכיאטרי. ישורון בפיג'מה. תולה שלט קטן סמוך לצריף שמשמש את הגננים. הוא מתרחק ומתיישב על ספסל ממול. מביט בשלט: "בס"ד, בקרוב יוקם כאן בית כנסת לתפארת".

הוא מלטף את זקנו העבות ומעלה חיוך גדול של נחת.