* // נתן יונתן
הַהִיפּוֹכוֹנְדְּרִיָּה הִיא עִנְיָן רַע אֲבָל מָרָה מִמֶּנָּה
בְּגִידָתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה, הַיֹּבֶשׁ בַּגָּרוֹן. אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁלֹּא
רָאִיתִי חֲמִיקַת־מַבָּט שֶׁל יְדִידִים וְסִימָנִים שֶׁמְּעִידִים
עַל דְּעִיכָה. "שׁוֹמֵם וְרֵיק הַיָּם" וְאַתְּ אִם עוֹד
נוֹתְרָה בָּךְ אַהֲבָה תֵּיטִיבִי לְגַלּוֹת אֶת צַלָּקוֹת הַמֶּלַח
מֻתָּר לָךְ לְגַנּוֹת רִגְשָׁהּ עוֹדֶפֶת, סַחַף מְיֻתָּר
אֲבָל, אֲהוּבָתִי, זִכְרִי מָה פְּרוֹסְפֵרוֹ כְּשַׂךְ הַסְּעָרָה
הָיָה אוֹמֵר: "אֲנַחְנוּ חֹמֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲשׂוּיִים הַחֲלוֹמוֹת
וְאֶת יְמֵי חַיֵּינוּ הַקְּצָרִים סוֹבֶבֶת תַּרְדֵּמָה..."
כָּךְ גַּם בָּאִי שֶׁלִּי בִּפְרוּחַ הַדְּמָמָה, בְּחֹמֶר זֶה
שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַשִּׁירִים אוּלַי לֹא יִהְיֶה אֶפְשָׁר
אֶת מַשְׁבְּרִי־הַיָּם בְּאֵשׁ לְהַעֲלוֹת
אֲבָל תּוּכְלִי לָךְ לְהַדְלִיק כַּמָּה
שִׂיחִים שֶׁל רֹתֶם לְבָנִים
עַל הַחוֹלוֹת
נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 - 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי עטור שבחים.
* // שלמה זמיר
אֲנִי חֶנְוָנִי הַמִּתְלַבֵּשׁ כְּסוֹחֵר וְנֶצְיָאנִי מֵהַמֵּאָה הי"ד
כִּי אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת שׁוֹנֶה מֵאֲחֵרִים. גַּם לְבוּשׁ מוּזָר וְהַדּוֹר זֶה
מוֹשֵׁךְ לָקוֹחוֹת לַחֲנוּתִי.
אֲנִי אוֹהֵב לְזַמְזֵם שִׁיר:
הָאוֹר מִתְעַמְעֵם וְהוֹלֵךְ בַּעֲרָבִים,
אַךְ הָאוֹר שֶׁבְּלִבִּי חָזָק תָּמִיד.
רָצִיתִי לְהַעֲסִיק עוֹזֶרֶת בְּבֵיתִי וּבַחֲנוּתִי.
רִאְיַנְתִּי אַחַת מוּזָרָה. אָמְרָה: "בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים,
טִאְטֵאתִי וְשָׁטַפְתִּי אֲדָמוֹת בְּגֹדֶל בֶּלְגִּיָּה.
בִּשַּׁלְתִּי קָפֶה וְתֶה בְּכַמּוּיוֹת הַמַּסְפִּיקוֹת לִשְׁתִית הַשְּׁחָפִים
בְּחוֹפֵי דֵנְיָה.
לָמָּה תְּהַסֵּס?
אֶעֱשֶׂה אֶת הַכֹּל לְמַעַנְךָ: אֶהְיֶה עִתּוֹן בִּשְׁבִילְךָ,
אֶהְיֶה כּוֹס בִּירָה בִּשְׁבִילְךָ,
וְאִם תִּרְצֶה לְהַשְׁלִיךְ עַצְמְךָ לָרְחוֹב, אֶפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן בִּשְׁבִילְךָ".
הִיא נֶאֶנְחָה אֲנָחָה אֲרֻכָּה - בְּאֹרֶךְ רְחוֹב הָרַקֶּפֶת.
אָמַרְתִּי לָהּ: "אַעֲסִיקֵךְ לִתְקוּפַת נִסָּיוֹן, אֲבָל עָלַיִךְ לְשַׁפֵּר
סִגְנוֹן דִּבּוּרֵךְ הַמְּחֻסְפָּס.
יֵשׁ מֵימְרָה צָרְפָתִית: 'הַסִּגְנוֹן הוּא הָאָדָם עַצְמוֹ'".
הִיא הֵגִיבָה: "לֹא נָכוֹן. הַמַּעֲשִׂים הֵם הָאָדָם עַצְמוֹ".
שלמה זמיר (1929 - 25 ביוני 2017) היה משורר וסופר ישראלי. השיר מתוך ספרו "ניצוצות", שיצא לאור בהוצאת כרמל ירושלים, 2017.
יום השואה // דורון כהן
עוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַרְנוּ אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי
כְּבָר לֹא נִשְׁאַר בַּכִּתָּה אַף יֶלֶד עִם שֵׁם אַשְׁכְּנַזִּי —
רַק שָׂשׂוֹן וּבְרָכָה
אוֹ כֹּהֵן וְלֵוִי.
לֹא שְׁטַרְקְמַן וְלֹא גְרוֹסְמַן,
שׁוּם דָּבָר שֶׁנִּגְמָר בִּ'סְקִי'
לָקַח לָנוּ זְמַן לִקְלֹט שֶׁזֶּה מָה שֶׁקָּרָה,
שֶׁכֻּלָּם בְּעֶצֶם בָּרְחוּ מֵהַשְּׁכוּנָה
(בְּדִיּוּק אָז הִתְחִילוּ לִקְרֹא לָהּ
בּוּכָרָה הַקְּטַנָּה).
וּבְכָל זֹאת, כִּמְעַט כָּל יוֹם הָיָה לָנוּ יוֹם הַשּׁוֹאָה
כִּי בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהַמּוֹרֶה משֶׁה
נִכְנַס לַכִּתָּה
עִם הַסִּכָּה שֶׁל טְרַבְּלִינְקָה עַל דַּשׁ הַחֻלְצָה
הָיִינוּ קָמִים וְעוֹמְדִים,
מִתְיַחֲדִים אִתּוֹ לְדַקַּת דּוּמִיָּה.
וְשׁוּב הוּא הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ מַדּוּעַ הוּא לֹא גָּבַהּ
מַדּוּעַ נִשְׁאַר כָּכָה לְתָמִיד, בְּגֹבַהּ מֶטֶר וַעֲשָׂרָה.
כִּי בָּרַח מֵהַנָּאצִים כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד
וְלֹא הָיָה לוֹ מָה לֶאֱכֹל
וְגָר בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים בְּתוֹךְ כַּדּוּר שֶׁלֶג
וְכָכָה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִגְדֹּל.
זֶה הָיָה בִּשְׁנַת 1975
וְהַמּוֹרֶה משֶׁה הָיָה כְּבָר בֶּן 65
זוֹ הָיְתָה שְׁנָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה כִּמְחַנֵּךְ,
אוֹ־טוֹ־טוֹ, הוּא הִזְכִּיר לָנוּ, אֲנִי פּוֹרֵשׁ.
וַאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים, שֶׁלָּמַדְנוּ חֶשְׁבּוֹן,
חִשַּׁבְנוּ שֶׁבַּסִּפּוּר שֶׁלּוֹ אֵין כָּל־כָּךְ הִגָּיוֹן:
הֲרֵי הַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ
וְהוּא כְּבָר הָיָה אָז אִישׁ מְבֻגָּר,
לֹא יֶלֶד קָטָן
שֶׁעוֹד יָכוֹל לְהִתְכַּחֵשׁ.
אֲבָל אֲנַחְנוּ שָׁתַקְנוּ גַּם אַחֲרֵי דַּקַּת הַדּוּמִיָּה
וְגָמַעְנוּ עוֹד וְעוֹד סִפּוּרִים עַל אוֹשְׁוִיץ וּטְרַבְּלִינְקָה.
וְאַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְנוּ מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת הוּא נוֹתַר
בְּגֹבַהּ מֶטֶר וַעֲשָׂרָה
כִּי לֹא רָצִינוּ שֶׁהַמּוֹרֶה משֶׁה יֵצֵא לְגִמְלָאוֹת
עִם טַעַם רַע.
רַק, לַעֲזָאזֵל, לֹא הֵבַנּוּ מַדּוּעַ לֹא נִשְׁאַר אַף אַשְׁכְּנַזִּי בַּשִּׁכְבָה:
הֲרֵי לְכָאן לֹא הִגִּיעוּ נָאצִים,
פֹּה לֹא הָיְתָה שׁוֹאָה
דורון כהן, יליד 1964, הוא עיתונאי ועורך ישראלי. ספר שיריו "תחום המושב" יצא לאור בהוצאת "אפיק" ב-2018, וכעת משוחרר במהדורה הדיגיטלית שלו - לרכישה לחצו כאן.
השירים הזוכים בהגרלת הדלורית השבועית של קבוצת הפייסבוק של "שירה זה לא נורא":
נוֹרָה // מפל י.
פַּעַם חָרַטְתִּי אֶת אוֹתִיּוֹת שְׁמִי עַל גֶּזַע הַפִיקוּס שֶׁבֶּחָצֵר.
רָצִיתִי לִהְיוֹת לַנֶּצַח, וְהָעֵץ הוּא נֶצַח וַאֲנִי אִתּוֹ.
הַשָּׁנִים חָלְפוּ וְהַפִיקוּס צָמַח וְהַגְּשָׁמִים יָרְדוּ וְהַפִיקוּס נִכְרָת וְהַשָּׁמַיִם כָּחֲלוּ
שׁוּב וָשׁוּב.
נִסְגַּרְתִּי מֵחֹסֶר עִנְיָן לַצִּבּוּר.
סְטוּדֶנְטִים לְהִסְטוֹרְיָה הֵם הַחֲבִיבִים עָלַי בְּיוֹתֵר.
מִפַּעַם לְפַעַם, בְּחִפּוּשָׂיו אַחַר נוֹשֵׂא שֶׁטֶּרֶם הִסְפִּיק לְהֵחָקֵר, מוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם אֶת שְׁמִי
בַּגַּנְזַכִּים הַנִּשְׁכָּחִים שֶׁל שִׁיכּוּן ד'.
עַל הַחַלּוֹן סוֹרָגִים (פֶּן אֶבְרַח) וּמִבַּעֲדָם מִשְׁתַּקֵּף כֹּרֶת הַפִיקוּס שֶׁל יַלְדּוּתִי
שֶׁלִּי. נוֹרָה הָיְתָה פֹּה. זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר, תֶּה וּרְקִיקִים.
מִצְטַעֲרִים עַל אִי הַנּוֹחוּת
* // גרגורי גורדון
הַפָּפָּרָצִי לֹא רוֹדֵף אַחֲרֵי מְשׁוֹרְרִים,
וּקְלַסְתֵּרֵי מְשׁוֹרְרִים לֹא מְעַטְּרִים אֶת הַיְּצִיאוֹת
מֵאַיָּלוֹן אוֹ מִגְדָּלִים גְּבוֹהִים.
מַעֲרִיצִים אֵינָם בּוֹהִים בַּמְּשׁוֹרְרִים
בְּאֶמְצַע הָרְחוֹבוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב
וְצוֹעֲקִים: "זֶה הֵם, זֶה הֵם!"
לֹא, כְּשֶׁמְּשׁוֹרְרִים עוֹבְרִים,
אֵין אַף אֶחָד שֶׁמִּסְתַּכֵּל סָבִיב,
אֵין אַף אֶחָד שֶׁמְּזַהֶה אוֹתָם
אוֹ שֶׁאוֹתָם מַכִּיר.
אַךְ בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר מְלַמְּדִים אֶת שִׁירֵיהֶם,
וּמִישֶׁהִי תּוֹלָה אֶת שִׁירֵיהֶם עַל קִיר.