כשהתחלתי את המסע שלי כחוקר פרטי לא נהגתי לדבר על כך כלל. רק הקרובים אליי ידעו על תפקידי, וגם אז הם לא ידעו בדיוק מה זה אומר בפועל.
התפקיד הזה מעביר אותך קשת רחבה של חוויות והתנסויות, ולפני 20 שנה אף מצאתי דרך מדויקת ויצירתית לבטא כלפי חוץ ולספר לעולם את סיפורם המיוחד של אנשים שפגשתי בדרך על ידי כתיבת מדור שבועי במקומונים בארץ ובעולם.
בשנת 2004 פנה אליי הסופר אורי אדלמן, שהיה אז עורך ספרי המתח של הוצאת כתר, אחרי שהתרשם מהטור בעיתון, והציע לממן את ספר הביכורים שלי דרך ההוצאה. מספר חודשים מאוחר יותר אדלמן נפטר, והרעיון להוציא ספר המשיך לקנן במוחי.
במהלך השנים התעסקתי עם בעיות ומשברים של אנשים, ובין היתר זכיתי להתמחות בנישת חיפוש של קרובים אבודים, שעוסקת יותר בכמיהה ותהייה אודות אדם כלשהו מעברם. רצה הגורל ודווקא אני, שמתמחה במציאת אנשים ללא קצה חוט לגביהם, מגלה יום אחד שאני עצמי "אבוד" של אדם אחר, ולמעשה יש לי אחות בגרמניה שמעולם לא ידעתי על קיומה.
ביום שבו סגרו את השמיים בגלל הקורונה, הבנתי שזה הזמן. התיישבתי מול המחשב וסיימתי תוך חודש את כתיבת חומר הגלם לספר, שראה אור תשעה חודשים לאחר מכן. "קלוז'ר" מתמקד באנשים אמיתיים שהיו חייבים למצוא אדם משמעותי מחייהם בכדי לסגור מולו מעגל ולטפל בפצע הפתוח שבנפשם. בשלב כלשהו בספר מצוינת הודעת הטקסט המסתורית שחושפת בפניי את הסוד הגדול, שנותן לי להכיר את הצד השני של המתרס.
במהלך חיי המקצועיים הבנתי שכל אחד צריך קלוז'ר. כל אדם שפגשתי אי־פעם אוחז בעניין לא פתור מעברו. זה עדיין לא אומר שכולם מוכנים להתעמת עם כך, אך אפשר לומר שזה די נכון לכולם. זאת הסיבה שבחרתי דווקא להתמקד בכך, ולספר רק את המקרים המרגשים, ההזויים, המצחיקים והכואבים ביותר שהכרתי, בהם גם המסע האישי שלי.
הספר יצא לאור בנובמבר האחרון אחרי גיוס המונים שסחף יותר מ־500 תומכים וגייס כ־70 אלף שקל. אחרי מספר חודשים של מכירות ישירות הצלחתי להיכנס להפצה בחנויות הספרים. כאן אולי טמונה גם נקודת אור ותקווה שאני רוצה להעניק לסופרים עצמאים אחרים שסבורים שהדרך לחנויות הספרים אינה אפשרית.
התרעות פיקוד העורף