"האגדות והמעשיות הן ספרות הילדים החשובה ביותר והטובה ביותר", קובע שלמה אבס, מבכירי סופרי הילדים במדינה, שלו הוענק פרס מפעל חיים מטעם המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך על תרומתו לספרות הילדים בעברית, פרס בו זכו בעבר סופרי הילדים לאה נאור, יהודה אטלס, נורית זרחי, סמדר שיר, גלילה רון-פדר-עמית ואפרים סידון. "הן קיימות אלפי שנים, הרבה לפני שנוצר המושג סופר-ילדים, ולא פעם יש בהן מוסר-השכל שמאוד חסר בספרות הילדים העכשווית".
"הייתי בנשר, שם גדלתי בשכונת הצריפים, ילד שמאוד-מאוד אהב לקרוא, בעיקר ספרי אגדות ומעשיות ככל שהיו בזמני, כשההוצאות המרכזיות נמנעו מלהוציא אותן", סיפר אבס בן ה-73, בוגר החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שעוסק בכתיבה לילדים מגיל 29. לפני כן, התאמן על שני בניו, שגדלו על סיפוריו. הצעיר שבהם, מיכאל, ממשיך את דרכו מבלי שתהיה תחרות ביניהם ואילו הבכור, אלישע, הוא פסנתרן בינלאומי מוערך.
כשרואים כיצד אבס מרתק את הילדים במפגשיו עמם, ניתן להתרשם שמסייע לו בכך הכישרון המשחקי הטבעי שבו התברך. "אני לא חושב שאני שחקן, אבל כשאני מספר, אני מאוד חי את הדברים", הוא מבקש להעמיד דברים על דיוקם.
בסיפוריו משלב אבס נושאים שבעבר לא הוקדשה להם תשומת-לב; איכות הסביבה, למשל. כך בספרו "להציל את כוכב הים" (אחד מתוך כמעט 200 ספרים), שכותרת המשנה שלו היא "ספר הסיפורים הירוק", יש מעשיות העוסקות באיכות הסביבה ובשמירה עליה.
לעומת זאת, ספריו הם נטולי קריצה כלשהי לפוליטיקה. הכי קרוב אליה הגיע בספרו "הקסם של מדיבה", שכותרת המשנה שלו הייתה "המעשיות של נלסון מנדלה" והתייחסה למי ששחרר את השחורים בדרום אפריקה מעול הלבנים.
סליחה על השאלה, אבל בהקדישך את כולך לכתיבה לילדים, לא קורה שאתה חש מנותק מהוויית המבוגרים סביבך?
(צוחק) "האמת שלא. אני מאוד אוהב להיפגש עם ילדים וזה לא מפריע לי להיות אדם מאוד מעורה במה שקורה בארץ".
אם יבוא אליך איזה מו"ל וינסה לפתות אותך בהצעה מפתה לכתוב משהו למבוגרים?
"לא יהיה לו שום סיכוי. זה לא הכיוון שלי וגם לא מעניין אותי, מה גם שהילדים מאוד חשובים לי ואני מאוד אוהב את המפגשים איתם, אם כי יש מהם שלא יודעים אם עודני קיים. כשהקדמתי להגיע לפני הצלצול הראשון לאחד ממפגשים אלה, בבית-ספר חיפאי, נקרה על דרכי ילדון חמוד ואמר לי - 'אתה שלמה אבס? אני יודע עליך המון דברים ושאתה עוד חי".
וזאת, האמינו, איננה אגדה ואפילו לא מעשייה...