"כששואלים אותי אם אני סופר מגויס, אני נוהג להשיב שאני סופר שחי את המציאות, או מגויס המציאות, אם אפשר לומר ככה", כך העיד על עצמו א.ב. יהושע, מגדולי סופרי ישראל בכל הדורות, כהגדרת נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בראיון מקיף למעריב, לפני שש שנים בדיוק. נוכח הפרסומים על מחלתו, מותו בגיל 85 של חתן פרס ישראל, אברהם גבריאל יהושע (בולי), לא הפתיע, אבל לבם של כל חובבי הספרות נצבט נוכח הפרידה ממחברן המבריק של קלאסיקות דוגמת "מר מאני", "המאהב", "מולכו", "השיבה מהודו", "מסע אל תום האלף" ו"שליחותו של הממונה על משאבי-אנוש".
"תפיסת העולם שלי בנויה על-פי ניתוח עצמאי שלי של המציאות על-פי הערכים שבהם אני מאמין", אמר עוד באותו ראיון בדירתו החדשה והמוארת, גדושת הספרים, במרומי רב-קומות בגבעתיים, שהוא, מסמליה של חיפה במשך שנים רבות, עקר אליה כדי להיות קרוב לשלושת ילדיו. "ברור שתפיסת העולם שלי נכנסת לתוך היצירה האמנותית שלי. אינני יכול לעסוק באידיאולוגיה וכשאני מתחיל לכתוב, להתנתק ממנה".
הראיון נערך לרגל הופעת הספר "רשימותיו של אפנדי נטול שכר סופרים", שא.ב. יהושע הוציא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ובו קיבץ מבחר מרשימותיו של אביו, המזרחן והעיתונאי יעקב יהושע. "הוא היה מחמיא לגדולי המזרחנים כאן", סיפר, "אבל בנשימה אחת העיר שאם הם היו מגיעים לכפר ערבי, הם לא היו יודעים איך לבקש ספל קפה".
ובאשר אליך? - שאלתיו.
"כסופר, השכלתי בזכות אבי לשלב נכון דמויות של ערבים ביצירות שלי. הרי אם כותבים עליהם, או שנוקטים איזו נימה פטרונית כלפיהם, או שמבקשים מהם סליחה. מאבי למדתי להתייחס אל הערבים בגובה העיניים. זה בא לי מתוך הבנה שאני מסוגל להבין אותם מתוך נפשם ולהעמיד אותם כפרטנרים שווי ערך לדמויות היהודיות שעליהן אני כותב".
מהכתיבה עבר אל הפוליטיקה. "כשמייד לאחר מלחמת ששת הימים דיברתי בעקבות לובה אליאב על שתי מדינות לשני עמים, דעותיי נשמעו יוניות מי-יודע-מה. היום נראה שאי אפשר להפריד את שני העמים לאחר מפעל ההתנחלות שסיבך אותנו בתוך השטחים הפלסטיניים. אולי צריך למצוא איזשהו מודל אחר, קונפדרטיבי, שבו נשב זה לצד זה, לאחר שייפסק הכיבוש".
לאנשי הימין, החוששים מפינוי המוני ביהודה ושומרון, השמיע דווקא יהושע היונה צפירת הרגעה מסוימת. "אין דבר כזה לפנות בכל מחיר", קבע בחדות. "אף הקיצונים שבאנשי השמאל לא יודעים איך אפשר לפנות בכוח מאות אלפים מבתיהם. זה כבר בלתי אפשרי. אחרי טראומת הפינוי של שמונת אלפים איש מגוש קטיף, שהיו תקועים באופן אבסורדי בתוך מיליון פליטים ברצועת עזה, קשה לי להאמין, שאפשר לעשות אותו דבר ביהודה ושומרון".
"הכיבוש הזה מציק לי מפני שאני יודע שזה לא כמו הכיבוש הצרפתי שהיה במרחק אלפי קילומטרים מהבית", הוסיף. "זה בתוכנו! כשחייל ירה במחבל פצוע, הייתי מציע לו לקחת בחשבון שאולי אחיו משפץ בתים בהתנחלות קרובה, או אולי דודו, רופא בבית-חולים, מטפל במישהו ממשפחתו של החייל. אם הצרפתים, שעשו דברים נוראים בווייטנאם ובאלג'יריה, יצאו משם מזמן, אנחנו נחיה לנצח עם הפלסטינים. אין לנו לאן ללכת - וגם להם".
א.ב. יהושע פנה בהמשך דבריו אל אבירי השמאל ואמר: "נכון שהליכוד הוא האחראי הראשי למה שקורה בכיבוש, אבל אנחנו יודעים שאת הלגיטימציה להקמת קריית ארבע נתנה דווקא ממשלת המערך עם יגאל אלון ועם שמעון פרס. העניין הוא שמקומץ מתנחלים הגענו למאות אלפים".
כששאלתיו אם זיהה בשמאל איזו רפיסות והשלמה עם המצב, השיב: "איכשהו האנרגיה של אנשי השמאל הלכה לכיוון של התרבות והם (יהושע, מראשי השמאל, אמר עליהם "הם"! - י. ב-א) ימצו את הפעילות הפוליטית בהצגת סיפור על פלסטינים ובכך יצאו לידי חובה, הם טועים".
במהלך דברינו הבעתי תמיהה כיצד הגיע משירותו הצבאי בצנחנים, כולל פעולות התגמול שבהן נלחם באמצע שנות ה-50, אל עמדותיו היוניות, הגיב: "זה לא קשור. יש עוד סופרים ומשוררים עם כנפי-צניחה. שלחו אותי לשם, להגן על המולדת מפני האיבה הערבית, שאני לא מתפלא עליה. הרי אם היינו באים לשוודים ואומרים להם שארצם הייתה ארצנו לפני אלפיים שנה, גם הם היו נלחמים נגדנו. לנו אין ברירה אחרת!".
כששאלתיו אם האמין שהשלום ייכון בימיו, ענה: "כשנשיא מצרים הגיע הנה ב-77' וירד מהמטוס, ממש בכיתי. כולי הייתי שטוף דמעות מכיוון שלא האמנתי שבימי חיי אראה את נשיא המדינה, שהייתה הכי עוינת לנו והקיזה מדמנו, מגיע הנה. עובדה שזה קרה ואחר באו השלום עם ירדן והפגישות עם ערפאת, שהיה איש כאוטי לגמרי, שהנזקים שהוא גרם לעמו לא ייאמנו.
"אני רוצה להאמין שעוד נזכה לראות את השלום והוא יוכל לשנות את חיינו מהקצה אל הקצה והכלכלה תפרח. חשוב לדוגמה על העניין הרפואי, כשמנסיכויות המפרץ יבואו להתרפא כאן (הדברים נאמרו הרבה לפני הסכמי אברהם - י.א). הרי יש לנו כל-כך הרבה רופאים מוכשרים ובתי-חולים משוכללים, כך שאפשר לפתח כאן תעשיית מרפא נפלאה עם תעסוקה לרופאים צעירים".
א.ב. יהושע, הסופר הישראלי בעל הנוכחות המשמעותית ביותר בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, לא זכה.
יהא זכרו ברוך.