ספר הפרוזה של דפנה חיימוביץ'- "בית, עץ, געגוע'' (הוצאת כנרת-זמורה-דביר 2022, בעריכת מגי אוצרי)
הספר מקסים וכובש לב. אהבתי את האמת, הפתיחות והראשוניות שבו. עולה ממנו מסכת חיים אישית ומשפחתית מרתקת ומורכבת, שראשיתה בילדות במושבה וסופה הפתוח הוא מחוץ לגבולות הארץ.
הרומן מכיל ומתאר מגוון יחסים בינאישיים, וכן כמיהות אין קץ, קור רגשי וחמלה, הומור ועצב, אהבות ואכזבות, משברים, פרידות והתמודדויות. זוהי מסכת חיים שלימה שהיא גם תמונת ראי של המציאות הישראלית בעבר ובהווה.
הכתיבה קולחת ותענוג לקרוא. דפנה מיטיבה לתמרן בין משלבי לשון ודפוסי חשיבה שונים: מן השפה הילדית של חדווה גיבורת הרומן-הילדה הפגיעה המתמודדת עם קשיי למידה ועם חסך רגשי מצד אביה שהוריו נספו בשואה- ללשון בוגרת, עשירה בתיאורים יפים ורגישים, ובזרימה דיאלוגית טבעית במהלך חייה הבוגרים. באינטראקציה בינה לבין שלומי בן זוגה, ילדיה ואנשים הנקרים בדרכה בנסיבות ובמקומות שונים בארץ ובחו"ל. העלילה דינמית, זורמת בטבעיות והדמויות משכנעות, חיות ומוחשיות.
"בית, עץ, געגוע"- שם קולע בחרה דפנה לרומן הביכורים שלה. אהבתי גם את ציור העטיפה מאת יונה ארזי. כה לחי! מאחלת הצלחה ומצפה לספר הבא.