ספרם החדש של עומר ושירן מילר, מציג את השיטה שפיתחו השניים, לגידול וחינוך ילדים דרך המטבח. ההנאה מאוכל ובישול שקיימת אצל כולנו מגיל צעיר היא הדרך הטובה ביותר על פיהם ליצור זיכרונות, לבלות ולפתח את הדמיון והסקרנות אצל הילדים בדיוק כמו אצל מבוגרים. מעבר להנאה מאוכל, המטבח הוא המקום שבו מפעילים את כל החושים. באמצעות העבודה במטבח ילדים משכללים את הכישורים המוטוריים שלהם, מפתחים ביטחון עצמי ועצמאות ולומדים כיצד לשמור על סדר, ניקיון, בטיחות וגם לומדים להגיד "לא, לא טעים לי" וכך מזהים את הרצונות שלהם.
אם תשאלו את עומר ושירן מילר, זו הסיבה שהמטבח הוא הבית ספר הטוב ביותר בעולם. הספר מכיל בוקסות וטיפים לשיתוף הילדים בתהליך הבישול המתבסס על הרצון והיכולות המוטוריות של הילד, עצות לפיתוח עצמאות אצל ילדים, טיפים להתמודדות עם בררנות וסרבנות אוכל, טיפים לשילוב יותר ירקות בתזונה של הילדים, טיפים לשמירה על גיוון ועניין בבישול, ועוד סוגיות רבות שמטרידות את רוב ההורים בישראל.
פתיח
"רוב זכרונות הילדות שלי סובבים סביב אוכל. אימא שלי בישלה מנות מכל הסוגים ומכל העדות: קנלוני ואלפחורס, מפרום ולחמעג'ון, וגם שניצלים ואורז עם סלט ירקות חמוץ במי קרח. היא מעולם לא בישלה "אוכל ילדים". היא בכלל לא הכירה את המושג. היה לה רק כלל אחד סביב השולחן: אוכלים מה שרוצים וכמה שרוצים, ותודה לאל תמיד היו מספיק אופציות. לא הייתה לה מודעות לאכילה בררנית. היא פעלה מתוך אינטואיציה והרגל, ובאופן טבעי אפשרה לנו לבחור את האוכל שלנו, ולאכול כמה שהתחשק לנו. בכל הנוגע לאוכל, גם בגילים צעירים מאוד התייחסו אלינו בבית כאל נשים בוגרות, עם רצונות וחשקים משלהן.
זה קצת מצחיק שהיום עומר ואני כותבים ספר שמנסה לעגן את האינטואיציה הזאת בסדרה של עצות וטיפים להורים. מה שהיה ברור באופן כל כך טבעי להורים שלי, ולהרבה הורים אחרים בזמנו, הפך היום למקור אדיר לחרדה הורית. אבל במקום לשאול 'למה הילד שלי לא אוכל?', שאלו את עצמכם 'למה אנחנו כן?', כי אם אתם אוהבים לבשל ולאכול – אין סיבה שגם הילדים שלכם לא יאהבו".
אז קחו אוויר, תסמכו על הילדים שלכם שהם יודעים מתי מספיק להם, ותתנו להם להחליט מה הם אוהבים ומה פחות. אל תניחו הנחות ואל תתייאשו. שלבו את הילדים בעבודות המטבח, קחו אותם לקניות בסופר, וחשפו אותם לכמה שיותר חומרי גלם. הפכו את המטבח לזירה של גילוי ומשחק, ועודדו אותם לטעום מאכלים חדשים, בלי להכריח. אם תראו להם שאתם נהנים מאוכל ותכניסו אותם למטבח, תגלו שגם אתם מגדלים ילדים שאוהבים לאכול.
זיקקנו 12 עקרונות שיעזרו לילדים שלכם להתאהב באוכל ובבישול. התבססנו על חוויות מהילדות שלנו, על האופן שבו אנחנו מתייחסים לאוכל היום, על האינטואיציה ההורית ועל המסע המשותף שלנו עם הילדים. אנחנו לא תזונאים או מומחים להתפתחות הילד, וגם לא מתיימרים להיות. אז קחו מכאן רק את מה שעונה על הצרכים שלכם ומתאים לסגנון החיים שלכם".
1. אין כזה דבר ״אוכל ילדים״
נכנסתם למסעדה, פתחתם תפריט והעיניים שלכם ישר מחפשות את קטגוריית הילדים. ברוב המקרים, בתפריט הילדים יופיעו פסטה אדומה או לבנה, שניצל ומיני המבורגר או "מיני" משהו אחר. הכול פשוט ובסיסי, בלי הפתעות ובלי אתגרים. תפריט ילדים הוא אולי פתרון נוח ומהיר, אבל ברגע שאנחנו מצמצמים את האופציות שאנחנו מציעים לילדים שלנו, אנחנו משבשים את חדוות הגילוי והטעם. אנחנו מונעים מהם להפתיע את עצמם ואותנו עם הבחירות שלהם, ומחבלים בסקרנות הטבעית שלהם, שאותה אנחנו כל כך מתאמצים לפתח בתחומים אחרים.
מסעדנים צריכים לנהל עסק. הם צריכים לפנות אל כל הקהל שלהם ולהציע להורים את המנות הכי שפויות, גם בגודל וגם במחיר. אבל פעמים רבות הבחירה בתפריט ילדים, גם מבחינת המסעדנים וגם מבחינת ההורים, נעשית מחוסר תשומת לב. זה איזשהו וי שצריך לסמן על ארוחת הערב, לסיים עם זה כמה שיותר מהר, כדי שאנחנו המבוגרים נוכל לאכול בשקט ובלי הפרעות.
בבית אתם מבשלים ואתם מחליטים, ויש לכם הזדמנות לחשוף את הילדים שלכם לחומרי גלם, לטכניקות בישול ולשילובי טעמים שיהוו את הבסיס לאכילה טובה ומאוזנת בהמשך חייהם. אם קניתם את הספר הזה, כנראה שזה בגלל שאתם רוצים ללמד את הילדים שלכם לאהוב אוכל. לכן, בתור התחלה אנחנו מציעים להימנע ככל האפשר מההפרדה בין אוכל לילדים לאוכל למבוגרים. החל מגיל שנה, אם אין בעיות רפואיות שדורשות התייחסות מיוחדת, אין שום סיבה שהילדים לא יאכלו את האוכל שאתם אוכלים. אם תניחו על השולחן סיר אחד, שמיועד לכולם, הילדים שלכם יתרגלו ואף ישמחו לאכול את מה שמוגש להם. ויותר מכך, הישיבה המשותפת סביב השולחן, והעובדה שהם אוכלים את מה שאימא ואבא אוכלים, מאפשרות לילדים להרגיש שהם חלק מהמשפחה, ומעניקות לארוחת הערב את החשיבות ואת המקום המגיעים לה.
כל זה לא אומר שאנחנו מבשלים רק את מה שאנחנו אוהבים לאכול. לא תמצאו אצלנו קארי חריף בכל ערב. אנחנו משתדלים להימנע מתיבול דומיננטי ומנסים להתחשב בסלידות ובחיבות של כל בני המשפחה – נכון להיום, ריי לא אוכל פטרוזיליה, לוסי לא אוהבת ביצים קשות, ומון לא אוהבת את הירקות הרכים של המרק. אבל בדיוק כפי שאנחנו מתחשבים זה בזו, כך נתחשב גם בילדים שלנו. ולמה לא בעצם? אם התחשבות היא ערך שאנחנו רוצים להעביר לילדים, לבשל עבורם את האוכל שהם אוהבים זה המקום הכי טוב להתחיל בו.
2. מתחילים מוקדם
עומר: "יש לי סרטון מסגר הקורונה הראשון, שבו אני מכין קציצות כשריי יושב עליי במנשא. הוא היה אז בקושי בן שלושה חודשים, אפילו עוד לפני שלב הטעימות, אבל כבר אז הוא ראה אותי יוצר קציצות מהתערובת, הריח את הניחוחות של הטיגון, שמע את הטססס של השמן המבעבע, וזז איתי בתיאום מושלם בזמן שהתנועעתי במטבח".
מחקרים מראים שאחד מהגורמים לעלייה בבררנות אוכל בגיל הרך הוא העובדה שבאורח החיים המודרני, אנחנו אוכלים המון אוכל מוכן מקופסאות, כך שהילדים לא נחשפים לתהליך הבישול, ולריחות, לצלילים ולמרקמים השונים שהוא מייצר. לכן, מרגע שהילדים מסיימים את שלב הטעימות ומתחילים לאכול אוכל מוצק – בערך בגיל חצי שנה – ובהתאם להנחיות משרד הבריאות, כדאי להתחיל לחשוף אותם לחומרי גלם וגם לשלב אותם בעבודה במטבח. כל ילד לפי היכולת המוטורית שלו, וכל הורה לפי המסוגלות הרגשית שלו.
אם, כמו אצלנו, המטבח הוא החדר הכי חשוב בבית שלכם, תציגו אותו בפני הילדים. למדו אותם מה מאחסנים בקופסה הגדולה שאתם קוראים לה "מקרר", תראו להם איפה שוטפים כלים, תנו להם לשבת לידכם כשאתם מבשלים, ואפשרו להם לראות אתכם טועמים ונהנים. אם בישול ואכילה הם דברים שאתם נהנים מהם, אין סיבה שהילדים שלכם לא יאמצו את התחביבים שלכם, בדיוק כמו טיולים, קמפינג או הליכה לים.
ככל שמתחילים מוקדם יותר, להרגלי אכילה טובים יש אחיזה חזקה יותר בחיים של הילדים. כך שגם אם בעתיד הם ייחשפו להרגלי אכילה אחרים במסגרות החינוכיות או אצל חברים, יהיה מאוד קשה לשבש את מה שבניתם. לצערנו, זה יכול לעבוד גם הפוך, ואם לא נעניק להם בסיס לאכילה טובה ומאוזנת כבר מהתחלה, ייתכן שנצטרך לעבוד קצת יותר קשה אחר כך.
3. חושפים אותם לחומרי גלם
פלסטינה, חול, פרחים, מים – כל הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, בעיניים של ילדים הם מפלאי היקום, והתפקיד שלנו כהורים הוא לחשוף אותם לכמה שיותר חומרי גלם בעולם. הדבר תקף פי כמה בחומרי גלם למאכל, מכיוון שלאוכל יש השפעה ישירה על הגוף שלהם. זה שיעור חשוב שהם צריכים ללמוד, כדי שיוכלו בהמשך חייהם לקחת אחריות על הגוף שלהם ועל מה שהם מכניסים לתוכו.
אפשרו להם לראות, לגעת ולמשש את הירקות שאתם מביאים מהסופר, ובמידת האפשר קחו אותם לראות איך מגדלים ירקות בשדה. אם יש לכם אפשרות להעמיד אדניות בחצר או במרפסת, תתחילו לגדל עשבי תבלין. ואם אין, שימו עציצים ליד החלון – כל דבר שיקרב את הילדים למקור הטבעי של הירקות שהם אוכלים. הראו להם את כל השלבים שהירק עובר – משלב הגידול, דרך הקטיף ועד לשטיפה, לחיתוך ולבישול. הראו להם איך נראית כרובית כשהיא יוצאת מהשקית של הסופר, ואיך היא נראית כשהיא נטחנת לתוך תערובת של קציצות. תנו להם לטעום – אפילו לפני הבישול – לא יקרה שום אסון אם ילד ייתן ביס בקליפה של בטטה לא מבושלת. זה חלק חשוב מהלמידה ומפיתוח הסקרנות, וזה יעזור להם להתיידד עם הפירות והירקות שמוגשים להם. בהמשך זה גם יפיג את החששות שמתעוררים לפעמים אצל ילדים מהלא-מוכר, והסיכוי שהם יסכימו לטעום ירקות כמו שומר, סלרי וכרשה יגדל.
אבל לא רק ירקות ופירות. תנו להם לטבול את הידיים בקערה של פתיתים לא מבושלים, ותראו להם את טביעות כפות הידיים שהם משאירים אחריהם. שימו קטשופ ומיונז בקערית ותנו להם לערבב עם האצבע, עד שהצבעים מתאחדים – פלא. בכל חומר גלם שנכנס למטבח שלנו יש פוטנציאל כמעט אינסופי לגילוי ולמשחק. תמצאו את מה שמדבר אליכם ואליהם, ותנו להם להפעיל את הדמיון ולהתקרב אל האוכל ואל חומרי הגלם בדרך שלהם.
את הספר ניתן להשיג ברכישה בעמוד האונליין של עומר מילר