מכונית פולקסווגן בצבע לבן נסעה במהירות ונעצרה סמוך לגדר התיל המקיפה את הטרמינל, ליד אזור מסלולי ההמראה. ארבע דמויות יצאו מן הרכב, פתחו תיקי ספורט, הוציאו מהם רובי קלצ'ניקוב והתכוננו לקראת ירי.
המטוס התקדם לאורך המסלול והתקרב אל קצה השטח המגודר. מעבר לגדר, במגרש החניה, עמדה מכוניתם של ארבעת המחבלים, שישבו והמתינו. מטוס אל על בטיסה 432 החל בנסיעה איטית על המסלול מכוסה השלג בנמל התעופה קלוטן בציריך, שווייץ, לקראת המראה לכיוון תל אביב. המטוס פנה לכיוון מסלול המראה מספר 28, ולפתע נפתחת לעברו אש קלצ'ניקובים ורימוני יד הושלכו בזה אחר זה.
"צעקות של נוסעים מבוהלים נשמעו מהמטוס, ולפתע נשמע קול הקברניט בכריזה: 'יורים עלינו! כל הנוסעים לשכב על הרצפה!'. מרדכי רחמים הוציא את האקדח מהמקום שבו הוטמן ונכנס לתא הטייס. כדורים עפו, כל הטייסים שכבו על הרצפה ואחד מהם היה פצוע ושותת דם. הכדורים שרקו וחדרו לתא הטייס".
"כמאבטח, הבין רחמים שעליו לפעול במהירות וביעילות. הוא היה למוד לחימה וניסה לאתר את מקורות הירי. בתוך כך ראה חלון מנותץ מצד ימין. כשהציץ החוצה, הבחין בארבעה מחבלים יורים ממרחק של 50-40 מטרים ומטילים רימונים. במקביל ראה שיש ביניהם אישה אחת שזורקת ומפזרת כרוזים. רחמים חשש כי היו להם מטעני חבלה שתכננו להטמין מתחת למטוס ולפוצץ אותם, וירה לעברם באקדחו. 'אני מבין שעוד מעט הם עלולים לפגוע בכנף המטוס, העמוסה בדלק, ואנחנו עולים השמיימה', סיפר".
קטע זה לקוח מתוך הספר החדש "מעל הצללים - מאבטחי המערך החשאי של ישראל מול הטרור האווירי" (הוצאת "מילים מדברות"), המספר על הקמת מערך האבטחה האווירי בטיסות אזרחיות מישראל ואליה, במטרה להתמודד עם איום חטיפות מטוסים.
הוחלט שבכל טיסה יהיו שני מאבטחים, שישבו במקומות קבועים - אחד בקדמת המטוס ואחד בחלק האחורי. במקרה של חשד, הוסף מאבטח שלישי לטיסה. נקבעו גם שיטות לסינון נוסעים על הקרקע כדי לאתר חשודים פוטנציאליים.
עיסוק שהוא שליחות
"כל אחד מתמודד עם אתגר באופן שונה. במקום האחרון נמצאת החשיפה - אף אחד לא מחפש אותה. לא תמצא אף אחד שקם ואומר 'אני מאבטח מטוסים'. לאנשים מסוימים, בעצם האתגר, הסיכון או העובדה שהם עושים זאת למען ערכים נעלים, יש תמורה, והתמורה היא פנימית ואישית" (מתוך הספר).
הספר, הניתן לרכישה דרך היישום "עברית" ובאתר ההוצאה, כולל לא מעט קטעי ראיונות. "מפני שמדובר בתפקיד חשאי, היה מורכב להגיע לאנשים האלה, להגיע לסיפורים", הסביר נווה. "אבל כיוון שהעבודה על הספר נמשכה כמה שנים הצלחתי להגיע אליהם וראיינתי כמה עשרות. חלקם מופיעים בספר בשמם המלא, כמו מרדכי רחמים, ואחרים מופיעים בשם פרטי או בשם בדוי".
חלק מלהיות ישראלי
לרוב, אמר נווה, הוא נתקל באנשים שקטים ואף מופנמים. "כאלה שלא מושכים תשומת לב", הוא תיאר. "אבל מצד שני, יש להם יכולת גבוהה מאוד לפעול תוך רגע. מהלוחמים ביחידה הזו נדרשים קור רוח, יכולת תפקוד במצבי לחץ, כושר גופני, ריכוז גבוה מאוד ואומץ לב".
נווה מספר שהמאבטחים שראיין זכרו את פרטי האירועים ואת הפעולות שהם עשו כדי לסכל את ניסיונות הפגיעה, ניסיונות שלא תמיד מנעו, למרבה הצער, פגיעה באנשים. "אני חושב שהתחום הזה הוא משהו שראוי שאנשים ייחשפו אליו, כי זה חלק מלהיות ישראלי", הוא טען. "אין אח ורע בעולם לאבטחת תעופה אזרחית כמו שזה נעשה בישראל. עם זאת, מאז 11 בספטמבר, פיגוע הטרור הכי גדול שהיה בעולם, חברות תעופה בארצות הברית ובמדינות נוספות מקדישות יותר משאבים להגנה על הנוסעים".
"איום הסייבר הוא ריאלי, דינמי ומתפתח עם הזמן. ככל שהמערכות משתכללות והופכות מתוחכמות יותר, כך גדלה גם הפגיעות שלהן לסיכונים. אדם שיש לו כוונות מרושעות יכול לנצל חולשות של מערכות של מטוסים ולנסות למצוא דרכים להפיל מטוס... לאור זאת, בעשור השלישי במאה ה-21 משתנה דמותו הפנימית והחיצונית של המחבל הפוטנציאלי. במקום מחבל שנושא קלצ'ניקוב ורימון עם נצרה פתוחה, רץ מקצה המטוס לתא הטייס ומאיים לחטוף את הטיסה, יושב במחלקת העסקים או אפילו במחלקה הראשונה מומחה למחשבים ומצליח להשתלט על המערכות הקריטיות במטוס, באמצעים טכנולוגיים פשוטים" (מתוך הספר).
האיומים והסכנות צועדים גם הם עם הזמן. בהתאם, "מעל הצללים" עוסק גם בטרור הטכנולוגי, "ניסיונות לפגוע במטוסים ובשדות תעופה באמצעות מתקפות סייבר. ראיינתי אנשים שעוסקים בדרכים להתמודדות עם איומים מהסוג הזה", נווה עדכן. "העובדה שהאקר יכול להשתלט על מטוס נוסעים מרחוק היא האיום העתידי".
התרעות פיקוד העורף