הפרק הראשון, הקצר אך המרתק, כתוב בפשטות שובת לב ובמילים שאינן מתנצלות, שהופכות את מסעו האישי למקצועי, המסע של כולנו - "האישי הוא הציבורי". הווידוי הזה, מקדם ומסביר את תפיסת הביטחון כמעשה מרכבה, לכל שנות ההיסטוריה של מדינת ישראל, בכל הנגזרות, בכל סוגי הלחימה. וזו עוצמתו של הספר, שהופכת אותו בלתי ניתן לערעור - תפיסת העולם הביטחונית צומחת מתוך הלב של הילד שסבתו צרבה אותו, מתוך רגלי החייל בגולני שגמא מרחקים היישר אל ליבו של החוקר, שנותן פרשנות אמיצה וחד פעמית של תמונת המצב המשתנה כל העת ולדרך שבה יש לפעול.
הנושאים בליבם את זוועות השבעה באוקטובר, כלומר כולנו, לא יכולים אלא להתחזק מול האמירות הברורות, המשנה הסדורה, ההגיון הצרוף. לא חייבים להסכים אבל בהחלט אפשר להתרשם מהדרך הארוכה שנדרשה כדי להבנות ולהיבנות מחווית ילדות לתפיסת העולם.
בן החייט, תופר במילים את אריג חיינו, בארץ המובטחת. והאריג צבעוני ועשוי ביד מיומנת לכדי יריעה שלמה וקוהרנטית של האדם ושל האדמה הכרוכים זה בזה, למן הרגע שבו עלתה משפחתו ארצה עד עכשיו. מי שחי פה ומתלבט בשאלות של זהות וקיום, הספר הזה מספק תשובה מגובשת ונחרצת של איש אחד לעם שלם.
התרעות פיקוד העורף