בכירים בצמרת הפשע המאורגן בישראל נלכדו אף הם בידי נוימן והיחידה שלו. בפרשת “כוכב הצפון” ב־2009 נחשפה הברחה של כ־100 קילוגרם קוקאין מפנמה.
רוזנשטיין נעצר בנובמבר 2004 בשיתוף פעולה של משטרות ישראל וארצות הברית, וריצה בסך הכל 17 שנות מאסר. “העברתי את כל השנים הראשונות שלי ביחידה המרכזית במרדף אחרי רוזנשטיין”, מספר נוימן. “רוזנשטיין הוא אהוב התקשורת. הוא בא למשחקי כדורגל ומתקבל באהדה, הוא סלבריטי, הוא מסתובב חופשי וכולם מריעים לו. יום אחד עצרנו אותו באוטו עם סכין, אז הכותרת בעיתון הייתה ‘הסכין מתה מצחוק’. רק ירדו עלינו. בסוף תפסנו אותו הודות לעדות של עדי מדינה. רגע המעצר היה דרמטי, כי פחדנו שהוא יברח. קיבלנו מידע שהוא יודע שהוא דרוש לחקירה והוא עלול להיעלם. היו לו דרכון זר, חיים בחו”ל וכסף, אז פחדנו שיהיה פה תיק פתוח. לא יכולנו להרשות לעצמנו שיהיה אסיר נמלט שקוראים לו זאב רוזנשטיין. כשהניידות חסמו את מכוניתו ברחוב בן יהודה בתל אביב ב־3 בבוקר, ירדתי מהניידת, ניגשתי אליו ולחצתי לו את היד. ראיתי את הפרצוף שלו והוא הבין מיד שהפעם הוא נפל חזק”.
לאחר שירות צבאי בחיל האוויר פנה נוימן ללימודים באוניברסיטה. “ההורים הבינו שרופא אני כנראה לא אהיה, כי הציונים לא היו בשמיים, אבל הם החליטו שאלמד תואר כללי והיסטוריה באוניברסיטה במימונם”, הוא משחזר. “כשסיימתי את הלימודים החלטתי לחפש עבודה שתאתגר אותי, אז הלכתי ללשכת הגיוס במרחב הירקון בתל אביב כדי להיות שוטר. תכננתי לחוות זאת שנתיים, בשביל ההרפתקה והאקשן, ואז לפרוש ולעבור למקצוע אחר”.
אבל תהליך הקבלה למשטרה לא היה פשוט. “לא באתי למגייסת טוב בעין”, נוימן מסביר היום. “גם הייתה לי חגורה שחורה בקראטה, גם אבא שלי רופא וגם סיימתי לימודים אקדמיים. היא הייתה בטוחה שאני מרמה וכתבה בטופס ‘לא מתאים לגיוס’. בכל מקרה היא שלחה אותי לבחינות, שאותן עברתי בהצטיינות, אז היא נאלצה להתקשר אליי ולומר שהתקבלתי. זה היה ב־1987. כעבור שנה וחצי היא מונתה למנהלת כוח אדם של הימ”ר, ואני כבר סיימתי לפענח את התיק הראשון שלי, כששמעיה אנג’ל רצח בכלא את העבריין חיים שושן. היא קראה לי ואמרה שטעתה. היום אנחנו חברים קרובים”.
נוימן התקדם במעלה הדרגות והתפקידים. הוא היה ראש מחלקת פשעים במרחב ירקון, ראש מפלג תשאול בימ”ר תל אביב, קצין החקירות של מרחב ירקון, מפקד ימ”ר מחוז המרכז, ראש היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית וראש חטיבת ההדרכה במטה הארצי, עד פרישתו מהמשטרה ב־2017.
“המציאות במקצוע הזה עולה על כל דמיון”, הוא מתאר. “אני לא יכול להסביר לך את ההרגשה הזו, כשאתה והצוות שלך מפצחים תיק שכל המדינה מדברת עליו. ופה אני נכנס לסוגיה שמלווה אותי כל החיים: מאז שהתגייסתי, לפני קרוב ל־40 שנה, אני מוצא את עצמי בארוחות יום שישי עם המשפחה כל הזמן מותקף: ‘איזו משטרה זו?’, ‘נתנו לי דוח’, ‘השוטר עשה לי ככה’. תמיד יש ביקורת שאומרת: ‘פעם המשטרה הייתה הרבה יותר טובה’”.
“אפרים ברכה לא היה רק החבר הכי טוב שלי, הוא היה משפחה”, אומר נוימן בצער. “אם יש משהו שהשפיע עליי במשך השנים ופגע בי מאוד זו ההתאבדות של אפרים. אני, המשטרה, כולנו נכשלנו בשמירה עליו. בסופו של דבר, המשטרה שלחה אותו להקליט את הרב פינטו. לא היו צריכים לאשר לו להקליט את הרב פינטו. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. ברכה היה צריך להיות איתי עכשיו בפנסיה. בעיניי הוא היה חוקר מספר 1”.
התרעות פיקוד העורף