לשווא תחפשו את ה-35 במאי בלוח השנה וגם את ארץ הבטלנים ומצודת הענק מימי הביניים לא תמצאו, אבל הם נמצאים כולם בספרו של אריך קסטנר "שלושים וחמישה במאי" ואם אפשר להוסיף ארבעה ימים לחודש מאי מדוע שלא יתרחשו גם פלאים אחרים? כפי שקסטנר כותב: "הפלאים מתרחשים ולא רק בראש". קסטנר מצטרף לסופרים ופילוסופים כפרנץ קפקה, קארל צ'אפק, ג'ורג' אורוול, אלדוס האקסלי ואחרים שצופים את פני העתיד - שלא לדבר על חוזי האפוקליפסה - אך בניגוד להם מבטו אינו דווקא פסימי ורואה שחורות, אלא מספר לנו על שורה של המצאות וחידושים טכנולוגיים ומדעיים שצפה כבר אז שיהיו חלק מחיינו המודרנים - ויש לזכור, הדברים נכתבו לפני 96 שנים! קסטנר כמו ז'ול וורן לפניו ראה את העתיד אך בצורה פילוסופית והומנית יותר ממנו.
הסיפור דן במסע של הדוד רינגלהוט ואחיינו קונרד לים הדרומי כדי לאסוף חומר לחיבור שקונרד חייב לכתוב כשעורי-בית - הישר מהארון בדירתו של הדוד ונתלווה אליהם סוס שחור גדול שפגשו ברחוב ושמו נגרו קוולו (שהפוליטקלי קורקט היום היו בוודאי דורשים להסיר ממנו את ה"נגרו") ודרכם מובילה אותם תחילה לארץ הבטלנים שרבים בו הסידורים וההמצאות שחוסכים לחיים בה עבודה ומאפשרים להם כל מיני הנאות שלא היו קיימות קודם (ושאינן קיימות, כמובן, בזמן שקסטנר כתב את הספר): מיתקן אוטומטי ועליו ידיות שכשמושכים אותן מתגלגלים החוצה מאכלים לפי בקשתך - בדומה למסעדות האוטומטיות ולמזון המהיר שהפכו ללהיט ברוב ארצות המערב כעבור כמה שנים, ומה שמרשים וחדשני עוד יותר, וגם אקטואלי מבחינת התקופה שאנו חיים בה, בליעת כדורים בליווי צמוד של תמונות סוגסטיביות שמוקרנות מעל פני מסכים, טלוויזיה שנים רבות לפני שהומצאה או לפני שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו. שיפורים וחידושים אחרים מעידים על מודעותו של קסטנר לעולם הפסיכולוגיה, כגון הקשר בין דמיון למציאות אצל בני-אדם כמו גם הצורך בהכשרת הורים כדי למנוע סבל ותקלות מילדיהם. מי שמכהן כנשיא מדינת הבטלנים הזאת, הבטלן הראשי, הוא תלמיד לשעבר בכיתתו של קונרד שנשאר כיתה אחת עשרה פעמים - אולי רמז לדעתו של קסטנר על הפוליטיקאים בכל הזמנים.
קסטנר איננו עוסק רק בעתידנות, הוא גם צולל להיסטוריה ברוח הרומן הבדיוני "מכונת הזמן" של ה.ג'.וולס אך גם זאת כדי ללמדנו לקח לגבי העתיד. כך במצודה העתיקה שמסמלת את העבר ושמכונסת בה שורה של דמויות היסטוריות שחלקן עוסק בתחרויות ספורטיביות כמו במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. קסטנר הליברל הנצחי ושונא המלחמות, באמצעות הדוד רינגלהוט, בז לדיקטטורים כמו יוליוס קיסר ונפוליאון ומהתל בהם - רמז שקוף ליחסו אל היטלר שעמד להשתלט עם ארצו כעבור שנתיים (ושגם לא שכח לו את זה).
הוא גם צופה בגנרלים לשעבר כמו חניבעל ואחרים שמשחקים בחיילי בדיל ומשחזרים קרבות שניהלו ושומע אחד מהם אומר "אני לא נסוג גם אם זה יעלה במחיר אחרון חיילי" - מה שמביא את רינגלהוט-קסטנר לומר "לך ולדומיך צריך היה לתת לנהל רק קרבות עם חיילי בדיל" - והסוס השחור מוסיף: "בואו נסתלק הגיבורים האלה יצאו לי מהאף".
והם אמנם מסתלקים אך בדרך לים הדרומי נכונה להם עוד תחנה מאתגרת שיותר מכל דבר אחר תואמת את מציאות עולמנו עכשיו - ואולי מסתכלת קדימה לעולם ה-AI: "אלקטרופוליס", העיר האוטומטית שבה יש מכוניות ללא נהג ובלי הגה (לפני 96 שנים!) שמופעלות באמצעות קשר אלקטרו-מגנטי מתוחכם עם מרכז בקרה ושלצידי הכביש תופסים את מקום המדרכות הרגילות סרטים נעים לאורך כל הדרך. וזה איננו הפלא היחידי - יש גם טלפונים ניידים, שומו שמיים! ברקיע מוקרן העיתון היומי במהדורות מתחדשות מדי רגע, כמו בטלוויזיה היום, אך הידיעות אינן תמיד מעודכנות ואמינות, גם כן כמו עכשיו.
וכאן קסטנר מתחיל להביע ספיקות שמזכירים גם את "הזמנים המודרניים" של צ'רלי צ'פלין ואת הסרט "מטרופוליס" של פריץ לנג: מפעלי תעשייה בלתי נלאים המוציאים את תוצרתם לשוק ללא גבול וביקורת - עד שהמכונות בולעות את עצמן והכל יוצא משליטה, המכוניות האוטונומיות מתנגשות זו בזו והולכי רגל נופלים מהמדרכות הנעות שרצות במהירות מטורפת. אז בכל זאת, גם העולם החדש של אריך קסטנר איננו מושלם ומעורר הרהורים - וזה עוד לפני שכעבור שנתיים מיום כתיבת הספר החששות והחרדות שלו הפכו למציאות האימתנית של אדולף היטלר והתקוות לעולם טוב יותר נתבדו במחיר אנושי בלתי נתפס. קונרד ודודו מגיעים בסופו של דבר לים הדרומי ורק נגרו קוולו מחליט להשאר שם, אך האחרים חוזרים על עקבותיהם ויוצאים מהארון הגדול שבדירתו של הדוד רינגלהוט - ולמציאות חייהם הקודמת.
אריך קסטנר שהפרופסור זהר שביט ז"ל שנפטרה לפני כמה שבועות עסקה רבות בכתיבתו היה מחשובי מחברי ספרות הילדים בכל הזמנים, אך לא רק; הוא גם חיבר את "פבייאן", אולי הבולט שברומנים שעסקו בדמדומי רפובליקת וויימאר ערב הגעתם של הנאצים לשלטון. קסטנר היה אנטי-נאצי מושבע אך כרבים ממרעיו בחר בגלות פנימית, כלומר התרחקות והתנתקות מהמדינה, חברתה ותרבותה, במקום בהגירה לחו"ל. הוא אמנם חיבר עוד כמה תסריטים לחברת "אופה" בשם בדוי - עד שהיטלר גילה זאת ומאז העביר את פרסום כתביו לשוויץ. בתום המלחמה השתלב בספרות ובעיתונות הגרמנית. רוב ספריו תורגמו לעברית.
התרעות פיקוד העורף