עולם הפרסום הוא מעניין, אבל הוא תמיד מרגיש כמו נחלתם של אנשים ספציפיים. כי כשאומרים לי פרסום, אני חושבת "מד מן". אני חושבת על סיגריות בחללים סגורים, על סמים ועל גברים חדי לשון שממציאים קאץ' פרייזים מהירים ונותנים מכות בטוסיק למזכירה שלהם. אבל האמת היא שהוא לא באמת נראה ככה. בטח לא אצלנו בארץ. שהרי פה, מדובר בסופו של דבר באנשים שנועלים אולסטאר והולכים עם הבגדים המגניבים של הרגע. וזה עוד במקרה הטוב.
אז קודם כל, אני מרגישה צורך להציג את גדעון עמיחי, כותב הספר. למי שלא בקיא ברזי העולם הזה, עמיחי הוא איש פרסום ותיק שעבד בהרבה משרדי פרסום גדולים וחשובים בארץ והוא חתום על לא מעט קמפיינים שאתם ואני עדיין זוכרים. התלבטתי אם להגיד שעמיחי עצמו הוא גיבור הספר, אבל אם אגיד את זה, אז אחטא למטרת הספר. כי האמת היא, שהיצירות הן הגיבורות. אני יודעת, זה קצת צ'יזי להגיד, אבל עלעול מהיר בין העמודים מלאי הציורים יוכיחו לכם שאני צודקת.
עמיחי מביא בספרו הצצה ראשונה למאות סקיצות שצייר, שהוגשו ונדחו. כל העבודות האלו נשמרו במשך שלושה עשורים. שזה באמת מה שמרתק בעיניי. הרי ספרים על הצלחות ועל ביוגרפיות של "עשיתי את זה בענק, בואו קראו גם אתה כמה אני מדהים", יש בשפע. אבל ספר שמכיל בתוכו גם דחיות - גדול בעיניי.
הרי ברור שהספר כולל גם הצלחות. אבל אנחנו, כקוראים, חשופים לכל מה שמרגיש מי שמרכולתו היא למעשה המחשבות שרצים לו במוח: כי עמיחי דואג להביא גם את תהליכי החשיבה והעבודה שלו מאחורי הקלעים. מחשבות ותובנות - מקצועיות וערכיות - שעלו במהלך שהותו בניו יורק, ורלוונטיות גם כיום. הנייר אולי הצהיב, אבל כנראה שהדברים שהוא הבין שם עדיין רלוונטים היום.
למי שאינו קורא גדול - אני ארגיע. הספר אינו גדוש במילים, הוא מתפקד יותר כמו מסע בין היצירות שלו. בתוך תקופת חיים מסויימת. מחשבות, ניסיון ליצור, כישלון והצלחה. ובעיקר, איך עושים את זה. איך מפשפשים בראש שלך עד שאתה מגיע למשהו שאתה אומר עליו - בינגו. זה זה. את זה כולם יאהבו. וגם - איך משכנעים מישהו אחר שזה טוב. שאתה טוב.
בגדול, זהו ספר ליוצרים, לחולמים ולמי שנלחם עד טיפת הדיו האחרונה. לא ויתר, וגם הצליח. אם יש בכם את האש לעשות וליצור, אפילו אם זה בעולמות אחרים, אני ממליצה בחום לפתוח, לקבל השראה, וגם איזו בעיטה בתחת לקום ולעשות. וכל מי שיוצר יודע שזה משהו שמוכרחים לקבל מדי פעם.
התרעות פיקוד העורף