הגעתי עם איתן שותפי. האמת היא שעד אז הייתי שבוי בקונספציה שגויה, שלצערי רבים עדיין שבויים בה בכל הקשור לליברמן: הם מסכימים עם דעותיו הברורות והעקביות, אך נמנעים משום מה מלהצביע עבורו.
יש לו בעיה קשה רק עם ההנהגה החרדית, בה הוא רואה את האשמה בניצול של הציבור העובד, הלומד והמשרת. גם המבטא הרוסי שלו משפיע בתת־מודע על רבים שמסכימים עם דעותיו, וחבל מאוד שכך. ליברמן נתפס כאדם חזק (אכן הוא חזק, באופיו ובמהותו). בעבר אנשים אולי חששו ממנהיגים חזקים, היום - הכול מבינים שישראל חייבת מנהיג חזק ומנוסה.
זה חטאן של פרדיגמות ושל תדמיות. זה חטאה של דעה קדומה ושל חוסר סובלנות לא־מודעת לאחר, שגם אני לקיתי בה. אגב, לא שזה משנה, ליברמן כלל אינו רוסי. הוא נולד במולדובה לזוג הורים ציוניים, עלה ארצה ב־1978 בגיל 20, חדור אש ציונית ויהודית יוקדת, וזה 48 שנים הוא ישראלי לכל דבר, זמן רב יותר מרוב הישראלים שחיים כיום במדינה. הוא היה שר הביטחון, שר האוצר, שר החוץ, שר התחבורה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוא ביצע את תפקידיו באופן מצוין לכל הדעות - גם לדעת יריביו. הוא כבר לא צריך להוכיח שום דבר, לאף אחד.
זאת ועוד, ב־2018 ליברמן התפטר מתפקידו כשר הביטחון בגלל סירובו של נתניהו לנקוט יוזמה הכרחית לחיסול חמאס, ובשל העברת מזוודות הכסף הקטארי לחמאס, בעידוד נתניהו. בכך הוכיח שוב שהוא נאמן רק לאינטרסים של המדינה, נצמד רק לאמת שלו, לא לכיסא ולא למשחקי הסקרים, הטיקטוק, האינסטגרם וההישרדות האישית, המאפיינים למרבה הצער מי מחברי ממשלת ה־7 באוקטובר.
פגישת ההיכרות שלנו עם ליברמן הייתה עניינית. דיברנו על הבחירות שבפתח ועל אלו שוודאי יתקיימו שוב בקרוב (והן אכן התקיימו בספטמבר 2019). הוא עורר בי עניין רב. ראיתי מולי אדם שונה לחלוטין מליברמן שאותו דמיינתי מתוך ההיכרות השטחית דרך התקשורת. עם זאת, הפגישה לא הותירה בי רושם שיהיה לה המשך מקצועי כלשהו.
העבודה מול ליברמן בקמפיין ספטמבר 2019 הייתה המהנה והמכבדת ביותר שחוויתי בכל הקמפיינים שעשיתי בקריירה (וכך היה גם בקמפיינים הבאים איתו). גיליתי אדם חכם, שמקשיב לכולם אך יודע בסוף לחתוך ולהחליט, חרוץ מאין כמוהו, ידען־על בתחומי צבא וביטחון כמו גם בתנ"ך והיסטוריה. ובעיקר גיליתי אדם שנולד להיות מנהיג.
הוא חזק, לא מתרגש משום משבר אלא מנהל אותו, נותן מקום וכבוד לכל אדם שעובד איתו - מהמזכירה והנהג ועד לחברי הסיעה בכנסת. הוא יודע לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן, אך גם יודע לקבל כל ביקורת שנאמרת בחדר הסגור. מילה שלו היא מילה. הבטחה היא הבטחה. והוא גם מכבד את זמנם של אחרים. בעשרות הפגישות (סביר שאף יותר) שקיימנו מאז הכרנו, הוא מעולם לא איחר. לרובן הוא אף הקדים.
אך עזבו פוליטיקה. יש דבר חשוב הרבה יותר שחיבר אותי לליברמן, וזו אהבתנו המשותפת לכדורגל, חרף היותנו אוהדים של קבוצות יריבות. אצל ליברמן הכול מתנקז לעניין הבית"רי ולעניין היהודי. בארץ הוא אוהד מושבע של בית"ר ירושלים, בחו"ל הוא אוהד את הקבוצות שתמיד נחשבו כבעלות זיקה יהודית (לא בטוח שכולן עדיין כאלו) - טוטנהאם באנגליה, איאקס בהולנד וברצלונה בספרד.
גם במערכות הבחירות שהתקיימו מאז ספטמבר 2019 עבדנו במתכונת דומה. בין מערכות הבחירות לא עבדתי איתו, גם לא כשהיה שר האוצר. נרתמתי ל"עניין ליברמן" ואני עדיין רתום למשימה הזו מרצוני החופשי - מתוך כוונה פטריוטית לעשות למען המדינה - למען ילדיי ונכדותיי. זאת, כמובן, גם בזכות החברות והאמון שנוצרו בינינו, וכן בזכות היותו בעיניי האדם החזק והמנוסה ביותר מבין ראשי המפלגות (למעט נתניהו ודרעי). מבחינתי חשוב לסייע לכך שהאיש הזה ייבחר להיות ראש ממשלת ישראל.
הרב הגיע, ואת טקס החופה קיימנו במרפסת המשרד המרווחת. כשפצחו כולם בריקודים במרפסת, ניגשנו ליברמן ואני לחטוא בטעימות מהכיבוד ולשוחח מעט על המשא ומתן הקואליציוני שעמד בפני סיום. יומיים אחר כך נחשפנו לאופיו החלש ולתמימותו הפוליטית של בני גנץ, שרץ לזרועותיו של נתניהו רק כדי להיות מושלך לראשונה על ידו אל מתחת לגלגלי האוטובוס.
כשעה לפני אחת מפגישות העבודה שקיימנו במשרד שלי, ליברמן התקשר אליי ואמר: "יש לי בקשה גדולה ממך, ורק אם זה בסדר. אני תכף מגיע. לא אכלתי היום כלום, ואני מת מרעב. אכפת לך להזמין לי מנת חזה עוף?". כשהגיע, המנה כבר המתינה לו על שולחן חדר הישיבות. בידיו הוא אחז שקית, ומתוכה שלף בקבוק יין אדום.
ליברמן, חובב יינות ומבין אמיתי בהם, החל להסביר לי על נפלאות היקב הרלוונטי, על הבציר המיוחד ועל החנות ברמת החייל שבה עצר לרגע כדי לקנות לי את היין הספציפי הזה. כפי שהוא ידע, לי אין מושג ביין. למעשה, ליברמן כבר חיווה פעם את דעתו על כך בהומור. הוא אמר שהוא מעריך שמאז שאני מכיר אותו, שתיתי כנראה יותר יין מאשר בכל שנות חיי שקדמו להיכרותנו.
שאלתי אותו למה הוא הרגיש צורך להביא יין, ועוד יין שנראה לי לא זול במיוחד, הרי הוא בסך הכול בא לפגישת עבודה. "ידעתי שלא תרצה שאחזיר לך כסף עבור החזה עוף", הוא ענה, "אז במקומו הבאתי את היין. יאללה, תפתח". שתינו כל אחד כוסית קטנה (אומנם זו הייתה שעת ערב, אך עדיין שעת עבודה). כנראה שגם מומחה גדול ממני בענייני יין היה מודה שהיין הזה מעולה ומיוחד, טעם שכמותו לא הכרתי.
ביומנים שלנו כבר הייתה רשומה ארוחת ערב שנקבעה בביתי לשלושה שבועות מאוחר יותר, וכהכנה לאירוח של חובב יין כמו ליברמן, צילמתי מבעוד מועד את התווית שעל הבקבוק שהביא וזכרתי שהוא נרכש ברמת החייל. איתרתי את החנות, וידאתי שאכן יש להם את היין הזה בדיוק, והזמנתי מהם משלוח של שלושה בקבוקים כאלו. ידעתי שבהיבט הזה חני ואני מסודרים לאירוח. מלבד אלה ואביגדור, שהתארחו אצלנו לראשונה, הוזמנו עוד שלושה זוגות.
הזוג ליברמן הגיעו ראשונים (כדרכו תמיד להקדים), וכאשר אלה וחני יצאו לדבר במרפסת, הפניתי את תשומת ליבו של אביגדור ליין שקניתי לארוחה. הוא ראה את שלושת הבקבוקים, הביט בי ואמר: "תוריד מהר את הבקבוקים האלו ותחביא אותם, ורק שאלה לא תראה. זה יין לא כשר. מזל שלא סמכתי עליך והבאתי שני בקבוקי יין מהבית". טעות שלי, לא בדקתי בציציות היין.
אם לסכם את שער אביגדור ליברמן בספר, אין לי אלא לשמוח על שזכיתי להכיר אותו. ייבחר מי שייבחר ב־2026 כראש הממשלה. פוליטיקה היא אמנות האפשר. מי האמין ששרון יהיה ראש ממשלה? או אולמרט? אני חושב שישראל חייבת מנהיג חזק, מנוסה, אחראי ובוגר באישיותו ובגילו, אחד שאתה יודע שמה שאתה רואה לפני הבחירות, זה בדיוק מה שתקבל אחריהן ושנוכל כולנו לישון בשקט, ולדעת שמי שמנהל את חיינו דואג 100% רק לנו, ולא לכיסאו.
התרעות פיקוד העורף