בלילה שבו נדמה היה שהכול מתנהל כמנהגו, אורות הבתים בקיבוץ בנימין עוד דלקו ומשפחות התכנסו סביב שולחן החג. שעות ספורות אחר כך, ב-6:29 בבוקר, המציאות התהפכה. האזעקות, החדירה מעזה והחדשות שהלכו והצטברו הפכו את שמחת תורה ליום שייזכר כאחד הקשים בתולדות המדינה. מתוך המציאות הזו נולד ספרה החדש של ד"ר צפי טימור - "7 באוקטובר: ללא חת" (בהוצאה עצמית), רומן ספרותי, פרי דמיונה של המחברת, המבוסס על סיפורים אמיתיים, המתחקה אחר אנשים שנזרקו באחת אל לב התופת - חטופים הנאבקים לשרוד מתחת לאדמה, לוחמים היוצאים למבצעי חילוץ ומשפחה אחת שנקרעת בין אהבה, פחד וחובה.
"קודם כל הספר נולד במקור באנגלית", מספרת ד"ר טימור. "הוא נולד בימים והשבועות הראשונים מאז השבעה באוקטובר כי התעורר בי צורך לכתוב, לצד הכאב שהיה מאוד עמוק כמו אצל כל הישראלים. עלתה לי ממש הדם על הברוטליות הבלתי נתפסת כלפי אזרחים, על השבעה באוקטובר וכל מה שקרה, על שלילת הכבוד, על חילול הגופות ובעיקר על שתיקת העולם. זה קצת הזכיר לי את השואה, שגם אז העולם שתק. הספר הזה הפך מבחינתי לאיזושהי תשובה לכל הדברים האלה. היה לי רצון שכל העולם ידע, שהם יבינו, שהם יזדעזעו, שהם יאהבו אותנו, או שלפחות יפסיקו לשנוא אותנו ולראות את ישראל כאיזו מדינה כוחנית שרוצה רק להשתלט ולהרוג, ויבינו את העניין, את כל הבעיה הקיומית האמיתית עם התופעה הזאת שקרתה כאן. זו לא סתם בעיה קיומית, זו תופעה אמיתית שקרתה עם טרור מטורף".
ד"ר טימור היא סופרת, מרצה בכירה, חוקרת ואשת חינוך, בעלת תואר שלישי במנהיגות חינוכית וחינוך מיוחד, תואר שני בפסיכולוגיה ותארים נוספים בשפה וספרות. לאורך השנים פרסמה מאמרים אקדמיים ושני ספרי עיון בתחומי מחקרה, העוסקים בין היתר בהורות, לקויות התפתחותיות ולקויות למידה ובצמיחה אישית ומקצועית. בשנים האחרונות פנתה לכתיבת פרוזה ולהרצאות סופר, ובכך הגשימה חלום ילדות. הרומן הראשון שלה, "מהלכת על חבל דק" (2022), עסק במסע הצמיחה של אם ובדילמות האוניברסליות של ההורות; ספרה השני, "טביעות רגל" (2024), שב אל ילדותה בתל אביב ואל הקשר עם אחותה התאומה ופרידתה מאמה ומבית הוריה.
הספר השלישי, העוסק כאמור בשבעה באוקטובר ונקרא בגרסתו האנגלית "October 7: A Story of Courage and Resurrection", יצא לאור בדצמבר 2024 וקצר שבחים. "הרגשתי שליחות כשכתבתי אותו, בערה פנימית כזו, כי רציתי שכל העולם יידע מה קרה פה", מספרת ד"ר טימור.
במרכז הסיפור עומדת לאורה, ניצולת שואה בת 94, שבנתה את חייה מחדש מתוך אפר ואובדן, הקימה משפחה וקהילה, ולא חדלה להיאחז בחיים גם כשנלקחה שוב אל החושך. יחד איתה נלכדו בשבי מרב ודריה מן הפסטיבל, חיה האחות מקיבוץ אשר, דור, רונה ודניאל - שנקלעו באותו יום ארור למציאות אכזרית, ובתנאי רעב, טחב וחוסר ודאות נרקמו ביניהם קשרי אחווה, אחריות וערבות הדדית שהפכו לכוח שהחזיק אותם בחיים.
מעל פני האדמה ניצב חגי, טייס קרב, מול דילמה בלתי אפשרית: כיצד לבצע משימות תקיפה מבלי לסכן את אחיו התאום דור הכלוא מתחת לאדמה. במקביל סרן טל ולוחמיו יצאו למבצעי חילוץ מסוכנים שבהם חיי החטופים עמדו במרכז.
"הדמויות צפו ועלו ממש בהינף יד", מספרת ד"ר טימור. "הדמויות הן דמויות ישראליות. כתבתי את הספר כאזרחית ישראלית - לא כתושבת הדרום שחוותה את הזוועות, אלא כאזרחית ישראלית, והיה חשוב לי שיקבלו את הספר ככה. הדמויות הן פסיפס של כל החברה הישראלית. אז יש שם למשל בין החטופים אנשים שהם קיבוצניקים מהדרום".
התרעות פיקוד העורף