"היו עשרות אם לא מאות פיצוצים בדקות הראשונות", שאבי משחזר, "והם לא השאירו מקום לספק: התחילה מלחמה ואנחנו צריכים למצוא איך לברוח מפה כמה שיותר מהר. כרבע שעה אחרי זה שמענו צעקות בערבית ואז יריות, שזה רעש לא מוכר בקיבוץ. אשתי מורן ואני הסתכלנו אחד על השנייה ואמרתי לה שנראה לי שזה מגיע מהשכונה של ההורים שלה, יובל ומעיין בר, שהתגוררו 100 מטר צפונית מאיתנו. בהמשך הבנו שהם נרצחו. בשעה 7 דפקו לי המחבלים בדלת הבית".
דקת חסד להתחבא
בזמן שבני הזוג שאבי וילדיהם התאומים (ילד נוסף נולד אחרי 7 באוקטובר) הסתגרו בממ"ד, המחבלים פרצו לבית, הרגו את כלבת המשפחה קארמה וזרעו הרס. הם ניסו לפרוץ את דלת הממ"ד, ללא הצלחה. "המחבלים גילו את הדרך להגיע לוונטה של מיזוג האוויר, הניחו שם צמיג של רכב והדליקו אותו", שאבי מתאר. "הם באו מראש עם רכב מלא בצמיגים. ככה הם חנקו אותנו בפנים. הפכו את הממ"ד לתא גזים".
משפחת שאבי שהתה בתוך השיח כחמש שעות. כשהחצר החלה לעלות באש בני המשפחה רצו כ־400 מטר אל פרדס נטוש. "הרגשתי שזה מקום בטוח", שאבי מספר. "בדרך לפרדס ירו עלינו מהגגות ולמרבה המזל לא פגעו. מצאתי שם ערימת גזם והתחפרנו מתחתיה. היינו בפרדס עוד חמש שעות עד שבסביבות 9 בערב כוח של השייטת הגיע אלינו דרך השטחים החקלאיים וחילץ אותנו".
באותו לילה פונתה המשפחה לאזור המרכז על ידי אזרח שהסיע משפחות מהדרום. אחיו של שאבי אסף את בני המשפחה לביתו ברחובות. "בהמשך פונינו למלון בים המלח, משם לבית שתרמו לנו ברשפון ואז עברנו עם כל קהילת בארי לחצרים", שאבי מתאר את מסע הנדודים.
"מאוחר יותר עברנו באופן עצמאי לקיבוץ מעגן שליד הכנרת, וכעבור חצי שנה החלטנו לצאת לטיול בכל העולם. אנחנו אוטוטו מסיימים שלושה חודשים של יורו־טריפ בכל אירופה ומתכננים בהמשך לנסוע להודו".
הציבור צמא לדעת
במהלך הנדידה בין בתים החל שאבי, שמעיד על עצמו כי מאז ומתמיד כתב, לכתוב בפייסבוק פוסטים שמתעדים את קורות המשפחה מאז אותו בוקר נורא. לפני היציאה לטיול המשפחתי חובק העולם הוא הספיק לגבש את הכתובים לספר, "מבארי והלאה", שרואה אור עכשיו בהוצאת "ספרי ניב".
"במשך שנים רבות עבדתי במספרה, ובאותו יום הפסקתי לעבוד", שאבי מספר. "גם אשתי הפסיקה לעבוד ונוצר מלא זמן לכתוב. ראיתי שהפוסטים שלי מקבלים יותר ויותר שיתופים ותגובות וזה נתן לי דחיפה לכתוב עוד ועוד, ובלי ששמתי לב נולד הספר. מאז 7 באוקטובר אני מרצה הרבה על הסיפור שלנו, ובסוף כל הרצאה יושב אולי שעתיים עם הקהל ועונה לשאלות. הבנתי שיש צמא בציבור לדעת מה עובר עלינו, וחשבתי שספר הוא דרך טובה לספק את זה. תהליך הכתיבה גם עזר לי להתמודד עם הפוסט־טראומה".
"אדון ראש הממשלה הבטיח לנו שלא יהיה יותר חמאס, ואנחנו עדיין חיים עם כל הדבר הזה. אני מזועזע בעיקר מזה שאנשים מקבלים את המציאות שחזרנו אליה. לא פתרו את הבעיה שבגללה הגענו ל־7 באוקטובר, כי חמאס עדיין שם ועדיין רוצה לעשות לנו שוב את מה שעשה".
התרעות פיקוד העורף