הסרט "הבריגדה" בצרפתית או "מאסטר שפית" בעברית (סרטו של לואי-ז'וליאן פטי), הוא אמירה נוקבת ומאירת עיניים על מצב ההגירה בצרפת. עת הונף הטריקולור, דגל צרפת, והוכתבה הסיסמה "חופש, שיוויון, אחווה", הוטמעו בצרפת שוויות הזכויות והחופש, שמאפשרים לה עד היום להיות אחת ממדינות ההגירה החשובות בעולם.
בצרפת מהגרים מקבלים חינוך ושירותי בריאות זהים לאלה שמקבלים הצרפתים. הזכויות והחובות שלהם זהות לאלה של הצרפתים ועל פי חוק לא ניתן להפלות אותם לרעה. כל זה טוב ויפה כשמדובר בתאוריה, אבל "מאסטר שפית" -הסרט, שמתאר את בריגדת המטבח שיש לכל שף צרפתי רציני, מציגה מציאות מעט אחרת.
קאתי-מארי חולמת לפתוח מסעדה משלה אבל מוצאת עצמה אחת מהבריגדה של שפית-סלב, כוכבת תוכנית טלויזיה, שמבשלת פחות טוב ממנה. בצר לה, קאתי-מארי מתחילה לבשל בחדר אוכל של מרכז קליטה לנערים מהגרים ממדינות אפריקה. היא משנה את חייהם אבל הם גם משנים את חייה.
הסרט הזה, בו מככבים אודרי למי ופרנסואה קלוזה (מפיצים קולנוע חדש בע"מ) הוא אמירה על צדק חברתי ודעו קדומות. יש פה שילוב בין חברה, חלומות והומור והרבה גסטרונומיה צרפתית.
מבחינת הצרפתים, המטבח הוא מאחורי הקלעים של אולם המופעים שהיא המסעדה. הצלחת היא קנוואס עליו מצייר השף את יצירת האמנות שלו וכל החושים משתתפים בארוחה: חוש הטעם, כמובן, אבל חוש הראייה, הריח, השמיעה, וגם חוש המישוש משום שהטקסטורות השונות והמגוונות של האוכל אמורות להעיף את הדמיון למקומות אחרים. "מאסטר שפית" מבהיר לצופים את כל זה, והוא עושה זאת בצורה נפלאה.
זהו סרט מצחיק, מחמם לב, אותנטי וכזה שמאפשר לצופים להיות בצרפת, לצפות בבעיות שלה, לחוות את מאבקם של לוחמי הצדק המודרניים ולהבין שהמציאות אינה חד-ערכית. לא תמיד מנצחים.
הסרט מבוסס על סיפורים אמיתיים וחוויות אמיתיות של לואי-ז'וליאן פטי והוא עוקב אחר מסע הישרדות רחוק מהבית עד בניית חיים חדשים במקום אחר. סרט שמוכיח עד כמה חינוך חשוב ומעורר פלאים בחייהם של אלה שאינם זוכים לו.