הקשר של לביא עם קריבושי החל עוד ב־1971, כשלביא פנה אליו לעבד תקליטון. קריבושי כתב עיבודים חדשים לשירים "למה לא אמרת לי" ול"שיר סתיו" (כל הנחלים הולכים לים). "במקור ביצע לביא את 'שיר סתיו' כבלדה שקטה", הוא אומר. "בהקלטה הזו הוא ביקש ממני לעבד את השיר בסגנון רוקי, קצבי ומקפיץ. הליווי כולל שלושה כלים בלבד: גיטרה, גיטרה בס ותופים. סולו הגיטרה של יצחק קפלטר היה פורץ דרך. היום כבר מותר לגלות שאת הסולו הזה הלחנתי עבור קלפטר במסגרת ההפקה של התקליטון. הוא ניגן אותו, תו בתו, לפי התפקיד שאני כתבתי עבורו. לימים קלפטר זכה בפרס אקו"ם עבור הסולו הזה".
את הפרט הזה ועוד חושף קריבושי בספרו האוטוביוגרפי "כל החלומות", המסכם 65 שנות קריירה של אחד המוזיקאים, המעבדים, המנצחים והמלחינים המשפיעים ופורצי הדרך במוזיקה הישראלית. הספר החדש כולל 30 שירים ותווים בכתב ידו, צילומי עטיפות תקליטים שבהם לקח חלק וגם קטעי וידיאו עם קודי סריקה. "יש לי כל כך הרבה קטעי עיתונות וארכיון ששמרתי מתחילת הקריירה ועד היום, ובעיקר יש לי הרבה סיפורים מאחורי הקריירה", הוא אומר. "לקראת גיל 80 החלטתי שזה הזמן לקבץ את הכל לספר. הוא אומנם מסכם שבעה עשורים של קריירה, אבל אני עדיין לא מסכם שום דבר".
יש לילד כישרון
קריבושי, המכונה "קריבו" בפי מכריו, שהגיע לגבורות ביולי האחרון, נולד למשפחה מוזיקלית וגדל בתל אביב. אחיו הצעיר יוסי הוא גם מוזיקאי. "כשהייתי בן 7, ההורים שלחו אותי ללמוד מוזיקה, והיו סוגרים אותי בחדר כדי שאתרגל מוזיקה קלאסית", הוא מספר. "לא אהבתי לנגן מוזיקה קלאסית ולא אהבתי את זה שהם הכריחו אותי. המורה שלי הייתה מרביצה לי על האצבעות בכל פעם שטעיתי, לא אהבתי גם את זה. הייתי מחליף מורים בלי סוף, כי לא אהבתי להיות אצל מורים שהקפידו מדי. כשההורים שלי היו הולכים ומשאירים אותי לבד בבית, הייתי מנגן שירי פופ, רוק'נרול וג'אז שהייתי שומע ברדיו. בפעם הראשונה שההורים שלי לקחו אותי לקונסרבטוריון, המורה השמיע לי צלילים כשעמדתי עם הגב אליו. כשזיהיתי את הצלילים, הוא אמר לאמא שלי: 'יש לו כישרון, מתנה מאלוהים'. ההורים שלי היו הגרופים והעוקבים הכי גדולים שלי, הלכו לכל קונצרט בסוף שנה וגם כשניגנתי בחתונות הם היו מגיעים, אפילו שלא ניגנתי מוזיקה קלאסית".
את דרכו המקצועית התחיל כקלידן בתזמורות לריקודים ("החולצות האדומות", "מלכי הקצב"). הוא התנסה לראשונה בעיבודים עוד כשהיה נער והמשיך בכך במסגרת שירותו בתזמורת חיל האוויר. "כשהייתי בן 15, החבר'ה של להקת 'מלכי הקצב' היו נפגשים אצלי בבית והייתי כותב עיבודים לקראת ההופעה", הוא מספר.
"הייתי אוטודידקט. לא הייתי כותב עיבודים, אלא אומר את האקורדים לנגנים בעל פה", הוא מודה. "זה התחיל בתזמורת חיל האוויר. הבסיסט לא ידע אקורדים והייתי צועק לו אותם בזמן הופעה בלי שישימו לב. ככה הוא למד. עשיתי את זה גם עם הנגנים של אריק איינשטיין בהרכב 'אריק והאיינשטיינים', שחלקם לא ידעו לקרוא תווים וחלקם לא ידעו לקרוא אקורדים. בשלב מסוים, כשהרגשתי שיש לי ואקום מקצועי, הלכתי לקבל כמה שיעורים אצל מוזיקאים כמו משה וילנסקי ושמעון כהן".
לתקליטון של אריק והאיינשטיינים הוא עיבד את השיר "ערב של שושנים" במקצב בוסה נובה. "הייתי הראשון שהביא את המקצב הזה למוזיקה הפופולרית בישראל", הוא אומר. "יוסף הדר, מלחין השיר, כעס על ששיניתי את השיר מהקצה אל הקצה, אבל כשהוא קיבל את התמלוגים מרוב ההשמעות - הכעס עבר".
קריבושי המשיך לעבוד עם איינשטיין בתקליטון המשותף שלו עם יפה ירקוני. אחר כך הוא יצר עיבודים לכלי מיתר עבור התקליט שלו עם מיקי גבריאלוב "בדשא אצל אביגדור". בהמשך הוזמן לקחת חלק בסדרת הטלוויזיה "לול". "הקלטנו פרודיה פרועה על השיר 'מתוק, מתוק' של להקת פיקוד הצפון, והפכנו אותו ל'חמוץ, חמוץ', שתיקי דיין הקליטה. יגאל בשן ששר את השיר המקורי נעלב מאוד", הוא מספר.
הפרסום שלו זכה במסגרת עבודתו עם איינשטיין פתח לקריבושי את הדלת לעבוד כמעבד וכמלחין עם מיטב האומנים, בהם אילן ואילנית, אריק לביא, יהורם גאון, מאיר אריאל, אבי טולדנו, ששי קשת ואחרים.
בוכה או צוחקת
בשנת 1968, כשהוא בשיא פריחתו, החליט קריבושי לנסוע ללמוד מוזיקה באוניברסיטאות UCLA ו־USC בלוס אנג'לס. "מי שדחף אותי לנסוע היה המנטור שלי, דב פלג, איש חיל האוויר לשעבר שהיה הנציג של חברת התקליטים RCA בארץ", הוא מספר. "כשהשתחררתי מהצבא, הוא קרא לי לעבד את השירים לתקליט של מוני עמרני, ונוצר בינינו קשר. הייתי מבקר אצלו בבית בכל שישי אחר הצהריים, והוא היה משמיע לי תקליטים חדשים. דב היה הראשון שלחץ עליי לנסוע לחוץ לארץ ללימודי מוזיקה. הוא גם יצר קשר עם מוזיקאים ידועים בארצות הברית, בהם פול הורן, וביקש מהם לפרוש עליי חסותם".
בזמן ששלישיית הגשש החיוור יצאה לסיבוב הופעות בן שלושה חודשים באירופה ובאמריקה עם תוכניתה "סינמה גשש", הוא שימש כמלווה ומנהל מוזיקלי. "הבנתי שיש לי הזדמנות", הוא מספר. "נשארתי בלוס אנג'לס והמשכתי בלימודים. את מה שלמדתי שם, בעיבוד ותזמור, יישמתי בעבודות הבאות שלי".
אף שחשש שמא ימצא עצמו מחוסר עבודה עם שובו ארצה, שכן בתעשיית המוזיקה היעדרות ארוכה יכולה לחסל קריירות, נוכח קריבושי לגלות כי חששותיו היו לשווא. כששב לארץ לאחר שנה וחצי מצא עצמו שוב במרכז העניינים. הוא עבד עם ששי קשת ואבי טולדנו וגם עיבד שירים לאלבום הבכורה של שלמה ארצי, שיצא מיד לאחר שהשתחרר מלהקת חיל הים, והלחין לאלבום הבכורה של אושיק לוי.
במקביל לעבודתו כמלחין וכמעבד, החל קריבושי להלחין ולהפיק ג'ינגלים לרדיו. הוא הקים יחד עם חברו יורם ארבל את חברת אפרסמון, שבמסגרתה הפיקו פרסומות מוזיקליות. קריבושי מספר על גלגולו של השיר "אני חולם על נעמי" מפרסומת אל טוקיו: "קיבלתי מהפרסומאי ראובן וימר טקסטים להלחנה לפרסומות לקפה עלית. אחד מהם בוצע על ידי מירי אלוני והצ'רצ'ילים. באותה תקופה עבדתי עם הצמד חדוה ודוד על תקליט חדש. השמעתי להם את הלחן לפרסומת והוא מצא חן בעיניהם. הם ביקשו להקליט אותו כשיר שלם. פנינו לפזמונאית תרצה אתר, והיא כתבה את המילים, בהשראת מערכת היחסים בין בנה החורג לבת זוגו, שמה נעמי.
"הקלטנו את השיר ונסעתי על הווספה לאולפני קול ישראל למסור אותו לשדרני הרדיו. בדרך ראיתי את האמרגן דני בן אב. הוא סיפר לי שהוא מחפש שיר ישראלי לשלוח לפסטיבל זמר בטוקיו. הוא אמר שהוא חייב לשלוח את השיר עוד היום, כדי שלישראל יהיה ייצוג בפסטיבל. שלפתי את סליל ההקלטה ומסרתי לידיו. דני שלח את ההקלטה, השיר התקבל לפסטיבל, זכה במקום הראשון וכבש את יפן".
אחרי שנה קריבושי ניסה שוב את מזלו בפסטיבל טוקיו. הוא הגיש את השיר "יש לך שמש" שהלחין יחד עם מוטי המר למילותיה של שמרית אור. גלי עטרי בת ה־17 ביצעה אותו. השיר אומנם לא קטף את המקום הראשון, אבל הפך ללהיט ענק בישראל וביפן. "אני גיליתי את גלי עטרי", הוא אומר בגאווה על מי שהייתה בת זוגו לזמן קצר. "יונה עטרי ובעלה היו חברים קרובים שלי. יונה הייתה אומרת לי כל הזמן שאני חייב לשמוע את אחותה. שמעתי אותה, והתלהבתי. מיד לקחתי אותה לשיר עם יורם ארבל את הפרסומת ל'שוקולי'. להיט הפריצה שלה היה 'יש לך שמש'".
בין גלי לרותי
בשנת 1971 נסע קריבושי לארצות הברית כדי לעבוד כמנהל מוזיקלי של מחזמר בבימויו של יונתן כרמון "To Live Another Summer" ("לחיות עוד קיץ"). במחזמר השתתפו אריק לביא, יונה עטרי, רבקה רז, אילי גורליצקי ואחרים, והוא הוצג בהצלחה על במת ברודוויי. "זו הייתה תקופה נהדרת, תקופה של יצירה, בילויים והשראה", הוא נזכר. "היינו כ־70 איש על הבמה, ובכל לילה אחרי ההצגה היינו נפגשים עם כוכבי ברודוויי בליגת הבאולינג להפקות תיאטרון".
אז הוא עוד היה בן זוגה של עטרי. לאחר שהיא חזרה לישראל, הוא הפך לבן זוגה של רותי נבון. השניים נישאו בנישואים אזרחיים ונפרדו כשנבון חזרה בתשובה. "הופעתי עם רותי ועבדנו המון בארצות הברית", הוא מספר. "בחבורה שלנו הייתה סיסי יוסטון, זמרת גוספל נהדרת שליוותה את אלביס פרסלי והייתה אמא של וויטני יוסטון. הכרתי את וויטני כשהייתה רק בת 10, כשהוזמנו לברביקיו בבית של המשפחה. לימים תרמתי דם לניתוח לב פתוח שעבר אבא שלה".
קריבושי מספר כי באותה תקופה רבים היו מבלבלים אותו עם מוזיקאי הג'אז גאפ מנג'יוני: "עם איך שהייתי מתלבש, בג'ינס, כובע וזקן ארוך, הייתי דומה לו שתי טיפות מים. באחד הערבים הלכתי עם רותי למופע של ג'ורג' בנסון וישבנו בשורה הראשונה. בזמן ההדרן בנסון ניגש לקדמת הבמה והושיט את היד שלו. לחצנו ידיים. הוא חשב שאני גאפ מנג'יוני. זה היה כל כך מצחיק. אחר כך יורם ארבל קנה בארצות הברית תקליט של גאפ והביא לאמא שלי שהייתה בארץ. הוא אמר לה 'תראי מה דוד שלך עשה בחוץ לארץ'".
ב־1979, אחרי שמונה שנים בארצות הברית, שב קריבושי לישראל. "חיכיתי שמונה שנים וראיתי שהפריצה הגדולה עדיין לא הגיעה, אז החלטתי שהכי טוב ונכון לי בארץ", הוא מספר. "במקום להיות זנב לאריות, העדפתי להיות ראש לשועלים".
עם אחד
אחד הפרויקטים שקריבושי מתגאה בהם יותר מכל הוא תזמורת הטיילת של תל אביב. עם התזמורת הוא הופיע בתוכניות אירוח, בהן "שעה טובה", "ממני מני", "סיבה למסיבה" ו"בשידור חי" עם דן שילון. "זה היה חדשני ופורץ דרך", הוא אומר בגאווה.
פרויקט אחר שחשוב לו מאוד הוא "עם אחד שיר אחד", 58 זמרים שהקליטו את השיר שהופק בסגנון שירי הצדקה של אמצע שנות ה־80 במטרה לאסוף כסף למטרה חברתית. השנה קריבושי עשה זאת שוב, כשקיבץ עשרות אומנים ושחקנים ששרו את השיר עם ילדים מיישובי העוטף. זו לא הייתה ההתנדבות היחידה שלו. את החודשים האחרונים הוא העביר בהופעות בפני מפונים וחיילים. "זו המדינה שלנו", הוא אומר.
"כמו שבמלחמת יום הכיפורים, שהייתה אסון טראומתי שמלווה אותנו כבר 51 שנה, הופעתי יחד עם רן אלירן במוצבים השונים, גם הפעם הרגשתי חובה להתנדב ולהופיע. אלו היו מפגשים מאוד מרגשים. המלחמה קשה, אנחנו נלחמים על קיומנו, ופעם ראשונה אנחנו מוקפים בכל כך הרבה זירות לחימה. אני מרגיש שהחרב מונחת על צווארנו".
עבודה עם צעירים לא זרה לו. ב־1985 יזם פרויקט של גילוי כישרונות צעירים בשיתוף משרד החינוך והתרבות, האגף לתרבות שכונות בירושלים ו"מעריב לנוער". "הבאנו את 'כוכב נולד' בשנות ה־80, עוד לפני שהשם הפך לתוכנית טלוויזיה", הוא מספר. "יזמנו את הפרויקט הזה כדי לתת אפשרות לזמרים הצעירים מהפריפריה. היינו מביאים אומנים כמו יהורם גאון, יוסי אלפי ויוני רועה לשפוט, ואת הגמר היינו מקיימים בתל אביב. התגלו אצלנו הרבה כישרונות, למשל נינט טייב, ליאור אלמליח, מאיה בוסקילה, לירון לב ועברי לידר".
כיום, לצד העבודה על הספר והמופע הוא ממשיך להלחין ולהקליט באולפן הביתי ומנהל מוזיקלית את המופע "שירים שנשארים" עם דורית ראובני, סקסטה, שימי תבורי, שרי, עוזי פוקס ומשה דץ. "אני מתנהג כמו ילד, מתנהל כמו ילד ועושה שטויות של ילד", הוא אומר. "אני יוזם, אני רץ, אני לא נח לרגע - ואמן שזה רק ימשיך ככה".
התרעות פיקוד העורף