The Big Short הוא השם המקורי של הסרט "מכונת הכסף" (2015). שורט (Short) הוא מושג משוק ההון: משקיע שחוזה שחברה מסוימת עומדת ליפול, קונה "שורטים", וירוויח בגדול אם תחזיתו תתממש.
הסרט עוקב אחר ארבעה מנהלי השקעות אאוטסיידרים, שכבר ב־2005 זיהו את התעצמות משבר הלוואות הסאב פריים בשוק ההון האמריקאי - בעיקר בשוק המשכנתאות - ומחליטים לקרוא תיגר על הבנקים ועולים על שיטה להרוויח מערך של נכס כשהוא נמצא בירידה. כל חכמי וגדולי וול סטריט בטוחים שהם התחלקו על השכל. שוק הנדל"ן רק הולך וגואה, הבנקים למשכנתאות עושים כסף, אבל ארבעת המשקיעים רואים בועה פיקטיבית שתתפוצץ לכולם בפרצוף, ורק מחכים לרגע שזה יקרה. כשהבועה הפיננסית מתפוצצת בסופו של דבר בספטמבר 2008, קרנות הגידור של ארבעת המשקיעים משיגות תשואה של 489% ורווח של כחמישה מיליארד דולר.
אחרי ששקע האבק שהותירה פצצת האטום הכלכלית, התברר שכספי פנסיה, נדל"ן, תוכניות חיסכון ואג"ח בשווי חמישה טריליוני דולרים, צללו למצולות. שמונה מיליון בני אדם פוטרו מעבודתם. שישה מיליון בני אדם איבדו את בתיהם. וכל זה קרה בארצות הברית, המעצמה הכלכלית מספר אחת בעולם.
האמת היא שהחלטתי להשלים – גם אם באיחור של חמש שנים - את "מכונת הכסף" (נטפליקס), בעיקר כדי ללמוד על המשמעויות הכלכליות של קטסטרופה, ולהחיל אותן על המשמעויות הכלכליות, הנגזרות מיידית מקטסטרופת הקורונה. אחרי שהגעתי לסוף הסרט, קפצה לי לראש דווקא הקבלה בין בועת הנדל"ן האמריקאית למערכת הבריאות הישראלית: מערכת שסבלה מהרעבה כרונית יותר מעשור, ורק אחרי התפרצות הקורונה, כולם נזכרים פתאום שהיו כל מיני אאוטסיידרים שזיהו מבעוד מועד את קריסתה, אבל אף אחד לא באמת ספר אותם.
"דה יזראליז ניד אן אלקטריק שוק", אמר בזמנו נשיא מצרים, אנואר סאדאת, אחרי שחתם על הסכם שלום עם ישראל. אפשר היה לחתום על אותו הסכם בדיוק - אולי אפילו יותר טוב - אם היו מקשיבים לכל האאוטסיידרים שחזו מראש את גודל הקטסטרופה, ולא האמינו למערכת שבנויה כולה על שרלטנות, מגלומניות, הפחד ומשול, רמאות והונאה. היינו צריכים לחטוף שוק חשמלי, כדי להבין שחיי אדם תמיד יהיו קדושים יותר מאדמה - קדושה ככל שתהיה. האם למדנו משהו מחטא היוהרה? לא.
התרעות פיקוד העורף