רועי ברקן, בנו של השחקן יהודה בארקן שהלך אמש לעולמו לאחר שנדבק לפני מספר שבועות בקורונה, שוחח הבוקר (ראשון) עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM ושיתף בחוויות שעבר עם אביו ובמהלכם של הימים האחרונים לחייו.

מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?
"אני דיברתי עם אבא בפעם האחרונה לפני שלושה שבועות בערך, עדיין אמנם כבר הרגשתי שקשה לו לדבר כי כבר באמת לא היה לו הרבה אוויר, אבל עדיין הייתה שיחה מצחיקה וקלילה כמו שתמיד היו עם אבא".

הוא היה אופטימי?
"כן, כן, כן".

הרופאים חשבו שמצבו יכול להשתפר?
"הרופאים חשבו בהחלט, אבל גם בשלב הזה הסבירו לי שהמצב הוא קשה. גם כשהוא היה בהכרה, מבחינת רמת הסטורציה שלו לפי המדדים שלהם המצב שלהם מוגדר קשה".

מתי החליטו להרדים אותו?
"כשהוא ממש הגיע למצב שהוא לא הצליח לנשום, התחיל להיחנק, לא הייתה ברירה, וזהו. מאז שהוא הורדם והונשם היו עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר ביום שישי התקשרו אלינו מבית החולים כדי באמת להיפרד מאבא. היינו, הלכנו, נפרדנו, דיברנו. עצוב, אבל השלושה ימים האחרונים כשחלה התדרדרות במצב, זה כאילו היה סוג של הכנה שזה לא נראה טוב".

תוכל לספר על הפרידה?
"אני יכול להגיד שאמרתי לו כמה שאני אוהב אותו וכמה שהוא היה אבא מדהים, וכמה שהוא תמיד היה שם בשבילי וכמה מכל הארץ ומכל העולם אוהבים אותו. אני אזכור אותו לנצח ואני מתכוון לדאוג לעניין ההנצחה שלו, זה מה שעומד לנגד עיניי, אחרי שייגמרו הלוויה השבעה והאבל. אני בהחלט מתכוון שלא יהיה מישהו, גם ככה הרוב יודעים מי זה יהודה ברקן, אבל הדור הצעיר שגדל עכשיו פחות מכיר אותו, וגם הוא יידע על כל התרומה שלו לתרבות הקולנוע והטלוויזיה בישראל".

כמה הופתעת מהאהבה?
"בהתחלה כשהוא אושפז, אני באמת פניתי לגיא פינס ואמרתי לו שאבא מאושפז, כי אני ואחי עשינו סרט לכבוד יום הולדתו ה-65, ואמרתי 'אני אגיד את זה לגיא' כי לא רציתי 'פייק ניוז'. ממש דקות אחרי שזה פורסם פתאום אלפי הודעות, אלפי טלפונים, מאנשים שאני מכיר ולא מכיר, מהארץ ומהעולם, והדבר שאם טיפה נותן לי באמת איזשהו סוג של קרן אור ואושר קטן, זה שאבא ידע כי עוד הספקתי לדבר איתו, והוא קיבל מיליון טלפונים בעצמו של אנשים, חברים שלו, מהתעשייה, שדאגו, ואני לא האמנתי באמת באיזו כמות זה יהיה. ואני לא מדבר על אתמול שזה באמת משהו לא נתפס, זה פשוט מדהים, כל האהבה שהוא מקבל ובכמה אנשים באמת אבא נגע במהלך הקריירה".

לא תמיד אתה יודע שהוא הרגיש מחובק על ידי הברנז'ה.
"הוא קיבל את החיבוק שהוא רצה, מה שעניין אותו זה החיבוק של העם, זה בשביל הקהל. לא עניין אותו החיבוק מצד המבקרים, מה שעניין אותו זה לראות את הקהל קונה כרטיסים ולשמוע את התגובות של הקהל, להתגנב באמצע הסרט ולשמוע את הצחוק של הקהל, זה לאורך כל השנים וגם בשנים האחרונות מהצד הדתי יותר. אבל ההופעות שהוא הופיע, באמת בכל הארץ, מהופעות של מאות אנשים להופעות של 20 איש בסלון של בית והוא נורא, נורא, היה מאושר מכמות האהבה שהוא קיבל".

עד כמה הוא היה אבא גנוב?
"מהר מאוד הבנתי שיש לי אבא מפורסם מאוד, ושאי אפשר היה ללכת איתו ברחוב אז. היום זה מתבטא בסלפי אבל אז זה היה מתבטא בחתימות, העניין הזה שהוא ידע להפריד בין אבא גנוב של כל המדינה לאבא גנוב שלנו, של הילדים והמשפחה. הוא ידע לעשות את ההפרדה הזאת, היה אבא מדהים, תמיד היה שם כשהייתי צריך אותו.

אבא באמת גנוב או שגם ידע לכעוס?
"קודם כל בהחלט ידע לכעוס ולעשות 'נו נו נו', אבל ידע לעשות את זה בצורה היפה שלו, איך אבא תמיד אמר? 'צריך לברך על הרע כמו שאתה מברך על הטוב', ובצורה של ההסברה ובצורה של להראות 'עשית דברים לא נכונים, אתה צריך לעשות אותם ככה'. הוא היה אבא גנוב בסופו של דבר ואבא מדהים ואבא שפשוט קשה לי לחשוב על זה שאני מדבר עליו בכלל בלשון עבר, שהוא כבר לא איתי. זה בטח ייקח לי עוד קצת זמן לעכל את זה בכלל".

בנו של יהודה בארקן: "אדאג שכל אחד ידע על תרומתו לתרבות"

רועי ברקן, בנו של השחקן האהוב שהלך אמש לעולמו, אמר לגולן יוכפז וענת דוידוב כי בתום האבל הוא מתכנן להשקיע בהנצחת מורשתו: "שהדור הצעיר יידע מה תרם לקולנוע ולטלוויזיה"