השחקן דין מירושניקוב הגיע אמש לפרמיירת סרט הקולנוע הראשון שלו, "מתחתנת" שיעלה בסוף השבוע, ברגשות מעורבים. מצד אחד מדובר בחגיגת והישג לו הוא ציפה במשך שנים, אך מצד שני, אחיו ואביו נמצאים בימים אלו באוקראינה, ונאלצים להסתתר לאחר שהצבא הרוסי הגיע לעירם - מיקולאייב, והם התפנו משם ועברו לגור אצל המשפחה של אשתו.
בפרימיירה החגיגית סיפר מירושניקוב על תפקיד הנגר של הילה סעדה בסרט, ההתפעלות שלו מיובל שמלא זוכה "נינג'ה ישראל" והקושי לאור המתרחש באוקראינה: "אזרחים סתם נהרגים. משחקים בהם, פסיכולוגית גם, והם סובלים שם".
"זה סרט שמתאים לקיץ", מצהיר מירושניקוב. "זה סרט קולנוע ראשון עבורי, זו התרגשות מטורפת. לסרט קוראים 'מתחתנת', אני משחק את אסי, הוא בעצם נגר שמגיע לבנות חופה לגבי שהחליטה להתחתן עם עצמה, אבל אז הדברים מסתברים ומתחיל איזשהו סיפור רומנטי. הסרט מדבר על לדעת לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, להגשים את החלומות שלך כדי להיות מוכן לקבל אהבה".
ספר על הדמות שלך.
"אסי, כרגע עובד כנגר, בהמשך הסרט מגלים שהוא היה גם בכלא. זה סוג של טיפול שלו, במהלכו הוא מנסה לבנות את עצמו מחדש, ובדרך עם התיקון הזה הוא מגלה שיש עדיין את המושג הזה אהבה, והוא יכול לחוות אותו. קומדיה רומנטית, זה בול זה, וזה התיקון שהוא עובר שם, לעומת מה שהוא עשה פעם ומה שהוא חווה עכשיו".
איפה חיבור של דין לדמות?
"אני שחקן. אני זוכר שקראתי את התסריט ומאוד נהנתי לקרוא אותו, הרגשתי שאני יכול לשחק אותו חופשי, שאני יכול לזרום עם הטקסטים שערן ב. י. כותב".
לאחרונה גם אתה הגעת אל מתחת לחופה, זה הזכיר לך כמה רגעים מהחופה שלך?
"התרגשות זו אותה התרגשות כל הזמן. אני זוכר את שניה לפני החופה את הפרפרים בבטן ועכשיו אנחנו בדרך לפה, עם אשתי ואני אומר לה: 'בונא, אנחנו לבושים כמו חתן וכלה', ולסרט הזה קוראים 'מתחתנת', אז הייתה התרגשות להגיע לפה ולראות שהיצירה הזו עולה למסכים אחרי כל כך הרבה זמן. יש דמיון".
בתור זוכה "נינג'ה ישראל VIP", צפית ביובל שמלא זוכה בתחרות?
"וואו, זה פשוט מטורף, ראיתי אותו - זה עילוי. אני חושב ששמלא עשה עבודה טובה, הוא מייצג את ישראל וחשבתי על זה עוד יותר. אח שלי - אתה רוצה מדליה אולימפית? אתה הנינג'ה ה-16 בעולם, פחות אנשים קיבלו את התואר הזה מאשר שאתה רוצה להשיג אותו. אתה באמת מלך! היה כיף לראות את זה, שהרמה עולה, ושהספורט הזה נכנס ואנשים מתאמנים הרבה יותר".
אתה מגיע לארץ מאוקראינה, איך אתה מרגיש עם הלחימה שקוראת שם היום?
"עצוב מאוד, אבא שלי ואח שלי נמצאים שם, המצב לא הכי טוב. אבל באנו להתעסק בסרט אז אני פחות רוצה לגעת בזה. אני רוצה שאח שלי ידע, ואני כל יום מדבר איתו, שישראל תומכת בהם ומה שקורה שם - אני יודע מה קורה שם, אזרחים סתם נהרגים. משחקים בהם, משחקים בהם פסיכולוגית גם, והם סובלים שם".
קשה לערב את השמחה של האירוע עם העצב של מה שקורה בחוץ?
"לפני האירוע התקשרתי לאחי והרגשתי צורך להתנצל בפניו שאני הולך לחגוג עכשיו, אמרתי לו את זה הכי ישר שיש: 'אח שלי, אני תמיד איתך'. זה קשה, זה יום שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים בקריירה שלי גם, לדעתי שאח שלי שם, סובל והוא לא חווה את כל הצבעוניות הזאת. הוא סובל שם עכשיו, מתחבא שם עכשיו. זה לא פשוט".