בשנת 1965 השתתפה לראשונה בהצגה "בלוז למיסטר צ'ארלי" בתיאטרון הבימה, ואחרי כן שחקה בהצגות נוספות, בהן: "נשפי פרץ", "אנה פרנק", "גע בי בגעגועים", "השקיעה", "קארין", "מלאך השלג", "חברות", "הקוסם מלובלין", ועוד. במקביל, ניהלה להקת תיאטרון שוליים וב-1971 השתתפה בסרט "המלאך היה שטן" בבימויו של משה גז.
עם זאת, התפקיד המוכר ביותר ששיחקה, ועליו קיבלה את פרס "כינור דוד" לשנת 1979, היה של "סטלה המגמרת", בסרט אסקימו לימון. "ב'אסקימו' סוף–סוף לא היה אונס, אבל לא רק שהיה עירום, אלא שאני, שעד אז ניסיתי להיפטר מהמבטא הרומני שלי, קיבלתי הוראה להדגיש אותו בתפקיד של סטלה", סיפרה בראיון למעריב בשנת 2016, "השחקנים שבאו אל סטלה התביישו. בועז הבמאי ביקש ממני לעזור להם להיפתח. אז לחשתי להם כל מיני דברים לאוזניים כדי להרגיע אותם, שיחשבו שזה משחק ילדים. לקיחת האחריות עזרה גם לי".
היא נשאלה האם היא מתחרטת על התפקיד, והשיבה: "למה להתחרט על תפקיד שפרסם אותי, אם כי בעוד לגולן–גלובוס זה בנה אימפריה, לי זה בסך הכל הביא אלף לירות. מצד שני, זה הדביק לי איזו חותמת. ציפו ממני לעוד סטלות". עוד הוסיפה כי "למחרת הזכייה בפרס חזרתי לתפקיד של פיה סטטיסטית ב'חלום ליל קיץ' בהבימה. אלה החיים של שחקן. מצד אחד כינור דוד, ומצד שני איך שנתנו לי שם תפקיד ב'הדיבוק', תוך יום העבירו אותו לשחקנית ותיקה יותר. כאשר ראה אותי ברחוב הבמאי האורח, ג'ו צ'ייקין, הוא התנצל. אמר שזה לא בגללו“.
לאורך השנים, השתתפה בסרטים נוספים, בהם "הקוסם מלובלין", "טעות במספר" (לצידם של זאב רווח ושייקה אופיר), "לא לעלות יותר" (לצד זאב רווח), "האינסטלטור" (לצד טוביה צפיר), ובסרט המתיחות הראשון בישראל "ישראלים מצחיקים". בנוסף, שיחקה רבות בתאטרון בשנים 1983-1990.
בשנת 1997 שיחקה בסדרה "שמש" בתור אמו של נחום שמש ובשנת 2006 הופיעה בהצגת יחיד בשם "סיפורי אופליה", שבה תיארה את ילדותה והתפקידים השונים שגילמה בתיאטרון ובקולנוע. בנוסף, בשנת 2011 השתתפה בסרט התיעודי "לאן נעלם משה גז" בבימויו של אבידע ליבני. במהלך הסרט, המתעד את חיפושו של ליבני אחרי במאי "המלאך היה שטן" חושפת שטראל את התחושות שליוו אותה במהלך צילומי הסרט, ולאורך השנים שחלפו מאז.
התרעות פיקוד העורף