"הבנתי שקורה כאן משהו גדול יותר", מוסיף אלון, והשניים החליטו לשכתב את הסרט. "חשבתי לעצמי כמה רחוק אפשר לקחת את הסיפור, אבל שישאר בגבולות המציאות", מספר מתנאל על הגבול הדק. "מה שהדהד לי בראש כל הזמן הייתה השאלה שלא הפסיקו לשאול חברי כנסת: 'מה היה קורה אם זה היה הילד שלכם?'. תהיתי, באמת מה היינו עושים? שאלתי את אמא שלי והייתה לה תשובה מעורפלת, והבנתי שנגעתי במשהו. כך נוצר הרעיון".
כשכתבתי בעצמי את הכתבה הזו ניסיתי להבהיר למה בעצם לא מדובר בשימוש ציני בנושא החטופים, אלא פשוט בדרך ביטוי שמביאה בוקס בבטן בנוגע למציאות אליה נקלענו, ומשלבת בתוכה גם את הסיפור האישי של מתנאל בניצוחו של אלון. "בסופו של דבר, הסרט בעצם מראה שהתסריט לא רחוק מהמציאות", הם מבהירים.
"אין לי אח חטוף, ברוך השם. אבל התחושות שלי מול אמא אחרי יום עבודה בחדשות, הכל שם אמיתי לגמרי", מספר מתנאל על האלמנטים ששילב בסרט מחייו האישיים. "המריבות והאהבה שיש, המאבק היומי הזה. אני מראה צדדים של אמא שלי בבית שלה - כאמא. זה לא משהו שראו בעבר".
עוד באשר לעלילה, הוא מספר שאחיו התאום עבד בקיבוץ בארי שבעוטף עזה, תקופה מאוד ארוכה לפני השבעה באוקטובר. "הוא מאוד מחובר לקיבוץ ואיבד אנשים שעבדו איתו. הרגשתי באיזשהו מקום שהדמות הראשית שהיא אני, כביכול, ביססתי יותר על האישיות והערכים שלו וצורת העבודה שלו. בגלל זה האח החטוף בסרט, מבחינת אימג' - זה אני", חשף.
"לא רציתי לעבוד איתו, איזו פדיחה"
בראיון איתם נראה שהשניים, אלון ומתנאל, בקשר טוב, אבל הם מספרים שבהתחלה, ההיכרות ביניהם לא הייתה חלקה. "לפני שלוש וחצי שנים, בקורונה, התחלתי לכתוב. כתבתי תסריט אחד הגרועים ואמרתי שאני חייב למצוא במאי שיאהב אותו. מצאתי את אלון בפייסבוק וכתבתי לו, 'אני חייב לשמוע מה אתה אומר'. וואי, איזו קטילה".
מאוחר יותר, דרכיהם הצטלבו שוב. אלון מספר: "המליצו לי על מתנאל לפרויקט שעשיתי שיצא לפועל, אז שילבתי אותו בעבודה. כשנפגשתי עם איתו, הדבר הראשון שהוא אמר לי זה: 'בואנה אני מעריץ שלך אבל נתת לי תשובה שלילית'. הייתי מובך, אמרתי לעצמי יואו אין מצב שאני עובד עם הבן אדם הזה. אבל בסוף, אם יש חיבור מלמעלה - יש חיבור מלמעלה. בכללי, משהו בחיבור שלנו היה טוב".
האתגר האמיתי - גיוס שחקנים
אז השניים התחברו, ויצאו לדרך למסע חיפוש אחר השחקנים - מה שהיה מאתגר בעקבות הקשר לטלי גוטליב. "רצינו שחקנים מהשורה הראשונה, שזה לא יהיה סרט סטודנטים. כולם קראו את התסריט אבל התשובות שלהם - הרגשת שהן מתחמקות כי הם הבינו מהר מאוד את ההקשר בין מתנאל שחתום על התסריט, לבין הסיפור על חברת כנסת קיצונית והבן שלה שעובד בתקשורת. מספיק לעשות גוגל כדי לעלות על זה", מספר אלון. מניסיונו הרב בקולנוע, הוא פותח צוהר נוסף על העניין: "יכולים לצבוע אותי בצבע מסוים רק על זה שאני עובד עם מתנאל, כי הוא בן-של. אבל אני לא מסתכל על זה ככה, אלא על מתנאל כמתנאל, מסתכל על בני אדם כבני אדם. זה מה שמוביל אותי".
גם לפני הסרט, כך מתברר, היו לא פעם מי שפסלו את גוטליב, דווקא בגלל הקרבה המשפחתית. "מישהי שעבדה איתנו כתבה לי, אמא שלך רצחה לי ארבעה חברים - אני לא מוכנה לעבוד איתך בחיים. לפני המלחמה, עמדתי לעבוד עם במאי מסוים על סרט, וכשראיתי בפייסבוק שהוא פעיל מחאה אמרתי לו שאני הבן של טלי - אז אם זה לא מתאים, אין בעיה. רציתי שיגלה את זה ולא עוד שבועיים יגיד שלא בא לו לעבוד איתי. אבל אחרי שבועיים המחאה החריפה, הוא לא ענה להודעות ואז כתב לי 'אני צריך לראות אם אתה מתאים לדבר על הנושאים האלה'. פירקנו את החוזה".
חלק מהקטעים האלו הוכנסו לסרט: "זה כל הזמן קורה. גם בסרט יש קטע שמבוסס על סיפור אמיתי, דיברתי עם אחד העורכים בעבודה והתלהמנו והוא אמר לי 'אני מכיר את הדי אן איי המטונף שלך'. התעצבנתי ממש".
על אורנה בנאי ושחר חסון
מתנאל שיתף שחשש לגשת אליה. "הגעתי לוואטסאפ הפרטי, וכנראה זה לא נוח לה. היא אמרה לי, 'אני לא מכירה אותך, אבל תשלח תסריט כפרה, הכל בסדר'. אמרתי לה שאני באמת צריך דקה מזמנה, 'יודע שיום שישי - אבל אני ממש מבקש'. התקשרתי, והיא ענתה".
"הרגשתי שאין לה כוח אליי אז הייתי ישיר: כתבתי תסריט על בן של חברת כנסת שנחטף לעזה. 'וואו, מעניין', 'כן, ויכול להיות שיעניין אותך שאני הבן של טלי גוטליב', 'אני לא מאמינה!', היא צעקה. שמעת בקול שלה שתפסתי את הקשב שלה", מתנאל סיפר בהתלהבות.
הוא היה כנה מולה, ואמר: "תקשיבי, אני חייב שתקראי את התסריט בהבנה שמי שכתב אותו זה הבן שלה. זה כתוב טוב אובייקטיבי ויפה, ואני רוצה אותך כדי שתשחקי את הדמות של לכאורה טלי גוטליב". אורנה הודיעה לו מיד: "קודם כל, אני בפנים". השניים סיפרו בחיוך שכל הצילומים היא אמרה "אני לא מאמינה שאני עושה את התפקיד הזה".
בהמשך מתנאל מספר שהשתיים נפגשו על הסט, כפי שתועד בכתבה של "הצינור". כידוע לכולנו, מדובר בשני הפכים גמורים. "ביום שאמא שלי הגיעה לסט הן שוחחו ודיברו על לק ג'ל והופעות, והיה חיבור. לא חברות הכי טובות - אבל היה וויב טוב. בסוף הצילומים אורנה אפילו אמרה, 'יכול להיות שאני קצת מחבבת אותה'. המקרה הזה הראה לי שאנשים באמת צריכים ללמוד ולהסתכל קצת מעבר", קבע בנחרצות מתנאל.
"כתבתי לו הודעה ארוכה והוא חזר אליי מאוחר יותר בלילה. אני חייב להראות לך, הוא כתב לי בחזרה 'אהבתי אח שליייי נדבר ביום ראשון, שיהיה סופ"ש רגוע'. הוא היה בפנים. ככה הבנתי מי הבנאדם".
שחר משחק בסרט את עורך המהדורה, "הבוס" של גור, שמצד אחד אוהב אותו ומאמץ אותו כבן טיפוחיו, ומהצד השני - לא סובל את אמא שלו, חברת הכנסת, ומנסה "לתפוס אותה על חם" בכל הזדמנות שיש לו.
הם מספרים שחסון נכנס לזה בטירוף. "זה הגיע למצב שהוא מסביר לאורנה בנאי חלקים מהתסריט", צחקו השניים. "באחת החזרות ובקריאת התסריט אורנה אמרה: 'רגע, לא כל כך הבנתי'. שחר אמר לה: 'לא, את צריכה להבין את המהלך הדרמטי הזה פה'. את רואה אותו ממש נכנס לזה".
חסון, מסתבר, סייע להם גם מעבר למה שצריך. מתנאל מתרשם ומספר ששחר הסיע, הגיע לימי השלמה, ואפילו הרגיע אותו: "כשהייתי לחוץ בצילומי השלמה כי הלו"ז התעכב הוא אמר לי שלא נלך מהסט עד שזה לא יהיה מושלם. הבנו מהר מאוד שיש כאן שחקן מטורף - והוא באמת עשה תפקיד מטורף. את מכירה את הפנים, אבל את לא מזהה את הדמות. מימיקות אחרות לגמרי". אלון מסכם וקובע: "אם הסרט הזה היה פיצ'ר - הוא היה מועמד לשחקן הטוב ביותר".
מטיקטוק למסך הגדול: אביתר עוזרי בתפקיד הראשי
"מולי הוא חווה חוסר ביטחון", אומר לעומתו אלון. "בדימוי העצמי שלו הוא נתפס כטיקטוקר - למרות שהוא למד משחק וזו הקריירה שהוא רוצה. אבל נדבקה אליו התווית של 'משפיען רשת'. הקולנוע הישראלי מאוד מתנגד לזה, אני יודע כי יושב בהנהלת האקדמיה הישראלית ובאיגוד התסריטאים. אבל אמרתי לו שזה לא מעניין אותי שיש לו 13 מיליון עוקבים - מבחינתי הוא שחקן, כי ראיתי שהוא מסוגל ושיש לו פוטנציאל. עשיתי לו שיחה ואמרתי לו - מהרגע הזה אתה שחקן, עשית תחקיר - עכשיו בוא ותעשה את הדרמה, ואז הוא נפתח".
"הוא אמר לי לא להגיע, ובאתי בכל זאת"
במהלך ההפקה, הצוות נתקל באתגרים נוספים. מתנאל מספר על קושי למצוא לוקיישן. "חלק ניכר מהסרט מתרחש בחדר הבקרה של חברת החדשות, אלמנט שלא ניתן היה לוותר עליו," מספר מתנאל . "חיפשנו אולפן זמין לצילומים, ולא מצאנו. חבר סיפר לי שלרשת 13 יש שני אולפנים, כשאחד מהם ברמת החייל - לא מושמש כרגע", סיפר. "דיברתי עם מנהל התפעול והתעקשתי להגיע. הייתה לנו שיחה מצחיקה. הוא אמר לי שלא אפשרי לצלם, ואמרתי לו, 'אוקיי, אני בא'. הוא התעקש: 'לא, זה באמת לא אפשרי', ואמרתי לו: 'אוקיי שמעתי, אני בא'".
תוך 12 דקות נסיעה באופנוע, מתנאל הגיע למקום: "המנהל היה המום לראות אותי, אבל בסופו של דבר ובזכות שכנועים, הסכים להראות לי את המקום". לאחר משא ומתן והגשת תסריט לאישור, הוא קיבל אור ירוק לצילומים. "לא רק שהדליקו את כל הציוד והמסכים, אלא גם סיפקו טכנאי שהיה איתנו כל הלילה," הוא מתאר בהתלהבות. "הם אפילו הפעילו את מערכות השידור כאילו היינו בשידור חי. זה היה מדהים".
"אבא שלי הסכים לצלם אצלו, אבל אמא שלי לא הסכימה לי לצלם אצלה, פולנייה. אמרתי לה, אמא, אני תקוע וחייב לצלם אצלך. היא לא הסכימה. הבהרתי לה שאם אין לוקיישן - אין סרט, והיא אמרה לי: 'אתה המפיק, תסתדר'. היא התנגדה כי היא טענה שאין לה בית קולנועי, היא אמרה לי: 'לך לצלם אצל סבתא רותי'. אמרתי לה, 'אמא, מה זה אין לך בית קולנועי? כל פעם כשאני מראה לך תסריט את אומרת לי שאת לא יודעת לעזור לי כי אין לך דמיון. תגידי שאת פשוט לא רוצה שיכנסו לך לבית'", סיפר מתנאל בחיוך. לימים הבעיה נפתרה, והוא הבהיר: "אנחנו נותנים חופש אחד לשני כל אחד בתחומו. היא לא מתערבת לי, ואני לא מתערב לה. אבל אנחנו כן מתווכחים המון בטוויטר".
על אמא, בן והתקשורת
"המשפט שחותם את הסרט הוא של הבוס של גור בעבודה (שחר חסון), שאומר לו: 'אתה רוצה לעשות טלוויזיה? זו טלוויזיה'. לפעמים בתקשורת צריך לחפור בפצעים ולהקריב דברים כדי להביא את הסקופ כמו שצריך, והסרט מראה גם את זה", אומר אלון הבמאי.
"התקופה שאנחנו חיים בה כל כך עמוסה ברגש, שהפתיחה היא כמעט ארכיונית. שזרנו שם המון קטעים אמיתיים", מתנאל אומר בהתרגשות. "רוב הסרטים שעשיתי, אנטי וירוס, תקוע, אובססיה - מתחילים בקטעים ארכיוניים שמתחברים לסרט עלילתי מתוסרט. אם מישהו יחקור סרטים שלי הוא יגלה את זה", פורס אלון את משנתו.
הסרט מנסה להראות את הצד האנושי של דמויות ציבוריות, ולכן, מתנאל מקווה שתהיה לו השפעה על ההסתכלות של אנשים: "יש תמיד חיים שלמים וצריך להבין שהם בני אדם ושהם פועלים מהמקום שכל אדם היה פועל, בכל תחום לא רק במלחמה. דבר שני, באשר לנבחרי הציבור, הייתי מקווה שזה גם יפתח את הראש להבין שלפעמים אינטרס אישי לא יכול לעלות על אינטרס ציבורי לא משנה כמה זה כואב כמו בסרט פה לדוגמה. הייתי רוצה להראות את הסרט לחברי הכנסת".
יש מי שלא יסכימו עם דרך ההתנהלות של אמא שלו, ובטח לא עם העובדה שהיא הייתה בממשלה כאשר המחדל הכי גדול במדינה קרה. אבל כשיושבים עם מתנאל אחד על אחד מבינים שישנה הפרדה ברורה. מתנאל הוא לא אמא שלו, ואמא שלו היא לא מתנאל. אולי לחוש אמפתיה כלפי טלי גוטליב זה לא אומר שמסכימים עם דרך ההתנהלות שלה, אלא פשוט שמסתכלים על הסיטואציה אחרת, כמורכבת יותר - ומבינים שבסופו של דבר גם היא בת אדם. כדי לשנות כאן משהו במדינה, אולי זה מה שצריך.
התרעות פיקוד העורף