אחת המעלות הגדולות שאפשר לזקוף לזכות הסרט הוא האופן בו הוא לא מפחד ואף מתבסס על דיאלוגים ארוכים, מושחזים וארעיים שהופכים לשיחות בלתי נגמרות שמצליחות באופן כמעט מדהים להימנע מהתשת חוויית הצפייה בשל אורכן. אותן שיחות משמשות כמעין כלי שרת במטרה לגעת, לפרק ולשחק עם המורכבויות והרגישויות שקיימות במערכת יחסים בין בני זוג. השפה הוויזואלית המנימליסטית והמוקפדת של הסרט לא חולשת על אותם דיאלוגים – ובאותה נשימה גם לא מפנה מקום לצפייה מתמשכת במה שנקרא ״ראשים מדברים״. להפך, היא מפנה מקום לאותם רגיעים מפתיעים עד כמעט משונים של תנועות מצלמה כמו לא רצוניות שמצליחות לייצר חוויית צפייה מעניינת שכמו מאלצת אותנו להביט באותה שיחה לפתע באור חדש, שונה.
התרעות פיקוד העורף