בישראל הוא נתפס כנכס לאומי מאז נישואיו לדניאלה פיק ומגוריו בתל אביב, גם בתקופות קשות של קורונה ושנתיים של מלחמה. אבל בהוליווד, בניגוד לבמאים אחרים שנותנים לסרטים שלהם לדבר בעד עצמם, קוונטין טרנטינו נוהג אחרת.

ה"טלגרף" הבריטי מדווח כי מאז פרץ לתודעה ב-1992 עם "כלבי אשמורת", הוא מנהל סכסוכים ומעליב במאים ושחקנים אחרים באותה חדווה שבה הדמויות שלו מנופפות באקדחים. לאחרונה, הבמאי יצא במתקפה חריפה נגד השחקן פול דיינו בפודקאסט של הסופר ברט איסטון אליס, כשהוא מכנה אותו "חלש, חלש, בחור לא מעניין" ומאשים אותו בהרס הסרט של פול תומאס אנדרסון, "זה ייגמר בדם".

דניאל פיק וקוונטין טרנטינו (צילום: נועם אקהויז)

באותה הזדמנות תקף טרנטינו גם את השחקנים מת'יו לילארד ואוון וילסון. הערות אלו עוררו סערה ציבורית, ואפילו דניאל דיי-לואיס, שבדרך כלל נמנע מהתבטאויות, יצא להגנתו של דיינו. אך התנהגות זו אינה חדשה; לאורך ארבעה עשורים, טרנטינו פגע ברבים בתעשייה שאינם נוטרים לו טינה.

בשנת 2024, ג'ורג' קלוני חשף בראיון כי נפגע כשגילה שטרנטינו אמר עליו שהוא "אינו כוכב קולנוע". לפי קלוני, טרנטינו אתגר את המראיין "לנקוב בשם של סרט אחד מאז המילניום", אמירה שקלוני ציין כי היא מבטלת את כל הקריירה שלו. גם הבמאי ספייק לי התנגד לשימוש התכוף של טרנטינו בכינויי גנאי גזעניים בסרטיו, וסירב לצפות בסרט "ג'אנג'ו ללא מעצורים" בטענה שזהו חוסר כבוד לאבותיו.

המתיחות הגיעה גם לסט הצילומים של "כוננות מיידית" ב-1995, שם התעמת דנזל וושינגטון בצעקות עם טרנטינו לאחר שהאחרון הוסיף סלנג גזעני לתסריט. במאי נוסף, אוליבר סטון, נפגע כשטרנטינו מתח ביקורת על הסרט "רוצחים מלידה" בטענה שסטון השחית את התסריט המקורי שלו, וזאת מבלי שטרנטינו צפה בסרט המוגמר.

יחסיו המקצועיים של טרנטינו גבו לעתים מחיר פיזי. השחקנית אומה תורמן נפצעה בצילומי "להרוג את ביל: חלק 2" לאחר שהבמאי לחץ עליה לנהוג במכונית לא בטיחותית בדרך חולית, אירוע שטרנטינו הגדיר מאוחר יותר כאחת החרטות הגדולות שלו לאחר שהבטיח לה שהרכב בטוח.

ג'ורג' קלוני בסרט “ג'יי קלי'' (צילום: נטפליקס)

גם בחייו האישיים נרשמו חיכוכים; הוא חשף כי נמנע מלתמוך כלכלית באמו, קוני זסטופיל, כנקמה על כך שלא תמכה בשאיפות הכתיבה שלו בילדותו. בעבר אף איים על המנחה דייוויד לטרמן כי "יכה אותו למוות" בעקבות בדיחה על בת זוגו דאז, מירה סורבינו. התבטאות שנויה במחלוקת נוספת נרשמה ב-2003, אז טען בראיון להווארד סטרן כי המעשים של רומן פולנסקי בנערה בת 13 "לא היו אונס", אלא בעילה אסורה בהסכמה, אם כי לימים התנצל על דבריו והודה שהערותיו היו יהירות.

הביקורת של טרנטינו מופנית גם כלפי אגדות קולנוע ויצירות פופולריות. הוא הציג את ברוס לי כיהיר ומזלזל בצוותי פעלולים בסרט "היו זמנים בהוליווד", צעד שגרר ביקורת מצד בתו של לי, שאנון, שהאשימה את טרנטינו בהנצחת היחס הגזעני שספג אביה. בנוסף, טרנטינו טען כי אלפרד היצ'קוק "לא ידע לסיים סרט" וכי המערכות השלישיות בסרטיו היו מאכזבות, תוך שהוא מכנה את הסרט "פרנזי" כ"חתיכת זבל".

הוא אף האשים את הסופרת סוזן קולינס כי העתיקה את סדרת הספרים "משחקי הרעב" מהסרט היפני "באטל רויאל", וטען כי הסופר היפני צריך לתבוע אותה על כל רכושה. הגישה הלוחמנית שלו סוכמה היטב בראיון טלוויזיוני ב-2013 עם העיתונאי קרישנן גורו-מורתי; כשנשאל על הקשר בין אלימות בסרטים למציאות, סירב טרנטינו לענות והצהיר: "אני לא העבד שלך ואתה לא האדון שלי... אני משתיק אותך".

"אחת החרטות הגדולות שלי": רשימת השערוריות של טרנטינו לא נגמרת

ה"טלגרף" הבריטי סקר את היסטוריית האמירות השערורייתיות של הבמאי המפורסם מאז יצא סרטו הראשון "כלבי אשמורת", החל מאמירות גזעניות ועד העלבות אנשי תעשייה