הלכתי לבדוק אם זה אכן כך, וחוויתי את הריטואל בעצמי: האולם היה מלא, והקהל התנהג בדיוק כמצופה, וכאילו לפי פקודה. כולם גם היו מאוד מרוצים מעצמם, וכנראה חשו שהם מגניבים משום שהאירוניה שלהם לכאורה כל כך חדה, אבל מה מגניב בלהתנהג כמו שפוט של החלילן מהמלין? ניחא. ההפרעות הללו לא הפריעו לי ליהנות מהסרט, שעלה כעת לאקרנים בישראל, ומעניין יהיה לראות איך יתקבל בארץ.
כמשתמע משם הסרט, סייפריד מגלמת בו אישה אמידה שהיא ובן זוגה, בגילומו של סקלנר, מעוניינים לאייש משרה: אשת משק בית ואומנת לבתם המשותפת. היא שוכרת לתפקיד צעירה בגילומה של סוויני, שזקוקה נואשות לעבודה מסיבות שיתבררו בהמשך.
אף שלזוג העשיר יש בית מפואר ומאובזר, העבודה מתגלה כסיוט. מלכתחילה נראה שמשהו לא כשורה, אבל הצעירה הנואשת לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על ההזדמנות. הבוסית מתעמרת בה, משפילה אותה, עושה לה גזלייטינג ושוב ושוב מאיימת לפטר אותה. גלגל ההצלה מגיע באדיבותו של בן הזוג, שלא רק מגן על עוזרת הבית אלא גם מפלרטט איתה. אחרי הכל, היא די דומה לזוגתו הבלונדינית - רק יותר נחמדה ממנה. נראה שהוא אולי רואה בה גרסה מוצלחת יותר.
גם אם נניח ש"עוזרת הבית" גרוע, הוא לא גרוע מספיק כדי להיכנס לפנתיאון הטראש, אבל יש גם בעיה גדולה יותר - הוא פשוט לא גרוע! מעבר לכל הצחקוקים החוכמולוגיים, מדובר למעשה בסרט חכם למדי, העוסק בנושאים שרוב הסרטים ההוליוודיים "הרציניים" לא מעיזים לעסוק בהם - כסף ומעמד.
הסרט מתאר מציאות חברתית שבה יש שתי אפשרויות - להיוולד לכסף או להתחתן איתו. הדמויות שבו נוהגות בצורה טיפשית לא כי הן טיפשות ולא כי התסריט מטופש, אלא כי אין להן ברירה: הן חיות בארצות הברית, מדינה שבה אנשים עושים דברים מטורפים רק כדי שיוכלו להרשות לעצמם הטבות בסיסיות כמו ביטוח בריאות. לא פעם הצופה זועק לאחת הדמויות "לא, אל תעשי את זה!", אבל מה לעשות שהיא חייבת, אחרת מי יממן את שכר הלימוד של הבת שלה?
"עוזרת הבית" מצטיין בתיאור מדוקדק ומלא חיים של האליטה שהוא מתאר - חוג הסילון האמריקאי, שרובו בנוי על כסף ישן, ומסתייע במשרתים ובשפחות כדי לתחזק פרפקציוניזם שכמובן מסתיר ריקבון עמוק. הסרט היטיב ללהק כל אחת ואחת מדמויות המשנה, וכמו ב"בקשה מסתורית" של פייג, גם כאן האופנה פשוט מטריפה, וכל פריט לבוש הוא חגיגה לעיניים. בצד זאת יש גם עירום, וצריך לומר שזה כבר דפוס בסרטים של סוויני.
ולגבי סוויני - אחת הסיבות שהקהל האמריקאי נהנה לצחוק על ועם הסרט היא הסלידה שלו מהכוכבת, שנובעת מסיבות פוליטיות. היא שחקנית מצוינת, שפשוט לא מזוהה מספיק עם ערכים ליברליים כדי להתחנף מספיק לסוג האנשים שמכתיבים את השיח. ציוץ אחד של "פרי פלסטיין" היה פותר את הבעיה.
ב"עוזרת הבית" סוויני מוכיחה שוב שאין שום דופי ביכולות המשחק שלה, להפך. היא וסייפריד מנווטות את הספינה הזו בהרבה אינטליגנציה רגשית וקולנועית ומוסיפות ניואנסים לדמויות עתירות הרבדים שלהן. מי שיצחק עליהן - שיצחק. הבדיחה כרגיל על חשבונו.
התרעות פיקוד העורף