אשת הדת מצטטת מספר בראשית כדי לומר לה שכל זה רלוונטי רק לכוכב שלנו. כאן אלוהים אוהב אותנו יותר מאשר את האיילות, למשל, אבל מה לגבי מי שחיים בכוכבים אחרים? הוא אוהב אותם באותה מידה.
ספילברג מרשה לעצמו לקבוע כאן כמה דברים: שיש אלוהים, שיש חייזרים, ושאלוהים אוהב אותם. זה ממחיש את מידת האמביציה של "התגלית", שהוא אולי לא סרטו הטוב ביותר, אבל לבטח מהשאפתניים ביותר. בגיל 79, אחרי קריירה מפוארת שנמשכת מעל 50 שנה ושבמהלכה שאל הרבה שאלות, הגיע הזמן מבחינתו לתת את התשובות.
העיבוד שלו ל"מלחמת העולמות" שינה את הקונספציה הזו, כשהציג אותם כתוקפניים ורצחניים, אבל הבמאי הסביר לאחר מכן שבסך הכל השתמש בהם כאלגוריה למתקפת הטרור ב-11.9: הסרט יצא מעט אחריה, ב-2005.
אם הצופים בחלל החיצון לא קיבלו את ההסבר המתנצל בזמנו, הם ודאי יקבלו אותו עכשיו. ב"התגלית", ספילברג מציג אותם בצורה חיובית מתמיד, כמי שראויים לאהבת האל הרבה יותר מאיתנו. התוצאה היא שיר הלל לקבלת האחר, לאמירת האמת ולעשיית שלום.
בניגוד ל"אי.טי." ולהיטים אחרים של הקולנוען המהולל, זה לא סרט שישנה את פני הקולנוע לעד - אבל בגלל הרוח שלו והאמירות שבו, זה בדיוק ה-סרט שהעולם צריך עכשיו, ובטח שישראל צריכה.
לא בטוח שספילברג הוא אכן השליח של החייזרים, אבל אין ספק שהוא מאמין כי ייתכן שיש בינינו כאלה. ב"התגלית", יש שני שגרירים מהסוג הזה, שתי דמויות שנראות כאנשים מן השורה, ונראה גם שאין שום דבר שמחבר ביניהם, אבל מתברר שיש: החברים מהכוכבים האחרים בחרו בהם לספר לנו את האמת עליהם, ועל עצמנו. האם נהיה מוכנים להקשיב לה?
לאורך הקריירה שלו, הבמאי הוותיק גילה סקפטיות כלפי הממסד, וגם היא מגיעה כאן לשיא, ומציגה את השלטונות כשקרנים מדופלמים ואלימים. במאי אחר היה ודאי עושה זאת בצורה מתלהמת ומלאת ארס, אך אצל ספילברג גם הביקורת מרוחה בדבש. רק הוא מסוגל ליצור סרט על קונספירציות ממשלתיות ואלימות שיהיה נטול כל ציניות.
הרעיונות עצמם מרתקים, מסעירים ונועזים, אבל הסיפור עצמו? פחות. קפ הוא תסריטאי מקצוען לטוב ולרע, והעלילה כאן גנרית למדי. לעיתים היא גם לא קוהרנטית, ומצריכה צפייה שנייה כדי לעשות סדר. לא פעם המתח מוביל לאנטי-קליימקס, והתחושה היא שאת הדמויות אפשר היה בנקל להחליף באחרות.
במחילה מהתסריט של קפ, הסרט מתעלה אך ורק בזכות ספילברג. בגלל החזון, האמירות הנחרצות, המחויבות לנושא, התחקיר המקיף והגישה הפציפיסטית - וכמובן, בעיקר בגלל יכולות הבימוי. יותר מ-50 שנה אחרי שהמציא מחדש את הבלוקבסטר עם "מלתעות", לשועל הוותיק עדיין יש את זה.
סצינת פעולה אחת כאן עוצרת נשימה, והסצינות העוסקות במפגשים בין בני האנוש לחייזרים מסעירות עוד יותר: הן מצליחות לברוא על המסך תחושה של קסם שאינו מהעולם הזה, ושל התגלות רוחנית שמיימית. אלה רגעים מרגשים ומפעימים. כמעט 50 שנה אחרי "מפגשים מהסוג השלישי", ספילברג היה ונותר הילד שמביט בשמיים ונפעם מהכוכבים ומכל מה שמסתתר מאחוריהם.
אחרי שב"פייבלמנים" התמודד עם זהותו היהודית יותר מאשר בעבר, ואפילו תיאר את האנטישמיות שחווה כנער, ספילברג שב כאן להתחבא מאחורי נזירות, במה שהוא אחד מסרטיו הנוצריים ביותר. הבחירה הזו לא מפתיעה: מי ישלב בימינו אלמנטים יהודיים בפרויקט השואף להיות אחד מהלהיטים הגדולים של הקיץ?
לא קל להיות יהודי בימינו, והאמת - פשוט לא קל להיות על הכדור הזה כרגע, ולא משנה מה הזהות שלך. "התגלית" מודה שהמצב מייאש, אבל מציע פתח של תקווה - החייזרים, שמתגלים כאן כמי שיכולים להציל אותנו מעצמנו. הלוואי שהסרט הזה ישכנע אותם להגיע סוף כל סוף ולהושיע אותנו. יאללה, בואו כבר, למה אתם מחכים?
התרעות פיקוד העורף