הסרט נפתח בשובו של אב המשפחה לביקור בבית, לאחר שאם שתי בנותיו, ממנה התגרש בילדותן, הולכת לעולמה. מפגשן של הבנות, שחקניות תיאטרון וקולנוע עם האב - קולנוען קשיש שחי על אדי תהילת עברו, הופך כמובן לטעון לאחר שהדמויות לא נפגשו מאז גירושי הוריהן.
היצירה הקולנועית הזו היא יצירה ארס-פואטית, יצירה העוסקת ביצירה האמנותית לכשעצמה. רצונו של האב ליצור את סרטו האחרון ולהציב את בתו, שחקנית בעלת חרדת קהל איומה, כשחקנית הראשית בסרטו, כשבית המשפחה הוא דמות עצמאית יותר מאשר לוקיישן, הופך בידי האב, באמצעות התסריט האוטוביוגרפי שכתב, ככלי לתיקון וריפוי הקרע המשפחתי ארוך השנים.