קוני למל הראשון
"החוויה של העבודה על הסרט הייתה שונה לגמרי מכל מה שחוויתי עד כה בצילום סרטים, זה היה משהו אחר לגמרי, לא סרט רגיל", בודו מצהיר. "כשצילמנו את העונה החדשה של הסדרה, צילמנו במקביל גם את סרט הקולנוע. זאת אומרת, היו קטעים שצולמו בשביל הסדרה, וקטעים שצולמו עבור הסרט. שניהם היו באותו יום צילומים, ואף אחד מאיתנו, השחקנים, לא ידע מה צולם לסרט ומה לסדרה. היוצרים צילמו הכל על הדרך, תוך כדי העבודה על הסדרה. בעיניי, התוצאה של הסרט יצאה מאוד יפה, מאוד מעניינת".
בודו, יליד שטפנשט שברומניה, שרד את מלחמת העולם השנייה ועלה לישראל בשנת 1950. הוא שירת בלהקת פיקוד דרום ובהמשך בלהקת פיקוד צפון, שם נעשה כוכב בזכות השתתפותו בתוכנית "גלגוליו של מוישה וינטלטור". "הדמות של מוישה וינטלטור, שעד צ'יבוטרו הייתה המזוהה איתי ביותר, נולדה כשהייתי הרומני היחיד בלהקת פיקוד הדרום, שכל חבריה היו בולגרים", הוא מספר. "זה התחיל כמערכון קטן, ובמהלך העבודה עליו הבנו את הפוטנציאל ופיתחנו את הדמות על פי חוויות של חיילים מהאפסנאות, מהמטבח ומכל מיני פינות בצבא. בשנת 1954, כשעברתי ללהקת פיקוד הצפון, הדמות עברה איתי והפכה לדמות הראשית בתוכנית הראשונה של הלהקה".
שום חרטות
בצד השתתפותו בעשרות הצגות תיאטרון, בעברית וביידיש, בודו שיחק לאורך השנים בשלל להיטים קולנועיים מקומיים, בהם "נחצ'ה והגנרל", "מיליונר בצרות", "מרגו שלי", "חמש חמש" ו"פעם הייתי", ובכמה הפקות זרות, וכן גילם עשרות תפקידים בסדרות טלוויזיה, בין היתר ב"ילדים משכונת חיים", "רחוב סומסום", "שמש", "המסעדה הגדולה", "החברים של נאור", "לבד בבית" ו"המעברה".
בנוסף, הוא הופיע כקומיקאי וכזמר ואף הקליט תקליטים מתוכניות היחיד הסאטיריות שהעלה. "הייתי בין הראשונים בארץ שהנחו מופעים וסיפרו בדיחות על הבמה", בודו אומר. "עכשיו קוראים לזה סטנד-אפ, אבל אז לא היה לזה שם. ההומור שלי, ובכלל, שלנו, כחברה ישראלית, השתנה לאורך השנים. בעבר יכולת לספר בדיחה עדתית, או להרביץ בדיחה פוליטית, אבל עכשיו אם תנסה לספר בדיחה על פוליטיקאי זה יהיה בעייתי ורגיש. בדיחות של פעם לא היו עובדות היום. המדינה השתנתה, ועימה ההומור השתנה לחלוטין".
בשנת 1975 בודו הקים תיאטרון מסחרי ביידיש, שהופיע בארץ ובחו"ל. מאז הוא מזוהה עם התרבות היידית. "בשנים ההן היו לי 30-40 הצגות ביידיש בחודשיים, והקהל גדל איתי", הוא מספר. "עם השנים הקהל הזה התבגר, וחלקו הפסיק ללכת להצגות. אבל עדיין יש ביקוש. מ-1992 ועד היום אני משחק ביידישפיל. הקהל שמגיע הוא בעיקר סבים וסבתות שמביאים את הילדים והנכדים לראות את ההצגות. הילדים מגיעים לראות אותי בזכות ‘קופה ראשית'. יש בהצגות תרגום לעברית, ככה שכולם יכולים להבין ולהתחבר לטקסטים ולשירים".
התרעות פיקוד העורף