בהוליווד מתקשים לפצח את השאלה איך להעביר את המסך הקטן אל הבד, אם בכלל מנסים, אבל בישראל זה עובד. אולי כי אוהבים פה טלוויזיה בצורה חסרת פרופורציות יחסית לעולם, ובאופן אירוני זה בסופו של דבר מועיל לקולנוע; ואולי כי כל העיבודים הללו הם לקומדיות, ז'אנר שבאמריקה מזניחים בשנים האחרונות מסיבות של תקינות פוליטית, אבל אצלנו הוא פופולרי מתמיד. העם משווע לצחוק, מסיבות ברורות, ומהבחינה הזו "קופה ראשית: הסרט" עושה את העבודה בגדול - הוא סרט מצחיק ביותר.
גילוי נאות: צפיתי בפרקים מעטים מחמש העונות של "קופה ראשית", אחד הלהיטים הגדולים של כאן 11. לפיכך אני יכול להעיד שהסרט הוא לא למעריצים בלבד, וישעשע גם את מי שאינם בקיאים במקור.
בכך מצטרף "קופה ראשית" לרשימה ארוכה של להיטים קומיים תוצרת הארץ מהשנים האחרונות שעוסקים בחטיפה, בעיתוי רגיש במיוחד. ככה זה, תמיד צוחקים על מה שהכי מלחיץ ומכאיב. בכל מקרה, הנקמה באמנון משתבשת, מה שמוביל את אנשי הסניף להסתבך עם מאפיונרים וגם עם המשטרה, להפוך לחשודים ברצח ולנוס על נפשם.
המתבקש הוא להשוות את "קופה ראשית: הסרט" למקור הטלוויזיוני, אך בגלל עלילת הפשע, מוטיב קומדיית הטעויות והקלאסה הקומית של הכוכבים, הוא מזכיר מהתלות הוליוודיות מהסוג שכבר לא עושים היום, למשל "דג ושמו וונדה".
בשלב מסוים בסרט יש התייחסות לרומן בין אישה בשנות ה-60 לחייה וגבר צעיר ממנה בהרבה - ממד מרענן שנדיר לפגוש בקולנוע ישראלי מסוג כזה, או בכלל. מעבר לכך, קשה למצוא אמירות חברתיות בקומדיה הזו, ומה שבולט בה הוא דווקא מה שאין בה: לא תמצאו קונפליקטים בין יהודים וערבים, חרדים וחילונים, או מזרחים ואשכנזים. במקום כל זה, רוב הדמויות בסרט משתייכות לזהות אחת, שהיא מעמדית יותר מאשר עדתית, דתית או פוליטית: מעמד הביניים, זה שקומדיות ישראליות בדרך כלל לא עוסקות בו. אפילו החתונה, המעמד האיקוני של סרטי הבורקס, מתחלפת כאן בטקס בר מצווה.
מכל הבחינות הללו, "קופה ראשית: הסרט" מעט שונה בנוף המקומי. זה כנראה לא יפריע לו למלא אולמות. קיבלנו כבר המשכונים לעיבודים של "שנות ה-90" ושל "תמונות יפואיות", ויש להניח שבקרוב נראה גם את "קופה ראשית 2".
התרעות פיקוד העורף